"הדבר שאני הכי גאה בו זה לדעת שאצלי בסדרה הכל אמת, מההתחלה ועד הסוף. לא חסכתי כלום ולא זייפתי כלום", פותח ליאור דיין. "בהתחלה כשאתה רואה איך אנשים מגיבים לזה, אז היו רגעים שנלחצתי. היו כמה סצנות שהחלטתי לשנות, לייפות קצת את המציאות. אבל מיד ראו את זה בחומרים שצילמתי, אז ויתרתי על זה. הרבה אנשים אומרים לי עכשיו 'שמע, היית בלתי נסבל בעינינו, עד שראינו אותך במחוברים'. אני מאוד גאה בזה, כי הבחור שנמצא במחוברים זה בדיוק אני".
מה גורם לך להרגיש כל כך בנוח להתפרק ככה מול המצלמה?
"אני באמת לא יודע, אני רק יודע שאני באמת מרגיש בנוח. אני אדם טוטאלי ומאוד אובססיבי – הוכחתי את זה היטב כשהשתמשתי בסמים, לקחתי את זה לקיצוניות הכי רחוקה ועשיתי את זה בטוטאליות רבה (צוחק). גם כשאני כותב את הטור שלי, אני נותן את כל כולי, מוכן לנסוע לרמאללה כדי לייצר טור מוצלח. האמת היא שלדבר למצלמה זה אפילו מאוד עוזר לי. אני יכול למשל לשבת עכשיו, לדבר עם מישהו והוא ירגיז אותי נורא. אז אחרי שהוא יילך אני אכנס לחדר, אדליק את המצלמה ואשפוך הכל לתוכה".
האמנת שתהיה כל כך טוב בזה? טוב עד כדי כך שאנשים יספרו שאתה הפייבוריט שלהם?
"לא. באמת שלא. תראי, אם יש משהו שהייתי טוב בו עד עכשיו, זה בלהיכשל. אני נכשל מצטיין. מפואר. אז ציפיתי שכאן זה יהיה אותו הדבר. כבר עשיתי פרויקטים שהיו אמורים להיות מוצלחים מאוד ולהביא כל מיני לדברים לחיים שלי ולבסוף הם היו נוראיים ונכשלו. אני כן יכול להגיד שאין בי פחד בכלל. אני מסוגל לעשות דברים דווקא בגלל שהם מסוכנים ונשמעים מטורפים. יש בזה משהו שאפילו מגרה אותי, ובמיוחד כשזה משהו שאמור לשרת יצירה כלשהי. וכשאנשים ניגשים אליי ואומרים שהם מגלים אותי מחדש או שהם מופתעים לדעת שאני לא רק הבן המסומם של אסי דיין, זה מפתיע גם אותי. אבל אני מאוד שמח שזה יצא ככה".
"כולם חושבים שלמשפחת דיין יש כסף"
אין ספק שההפתעה הכי גדולה ב"מחוברים +", העונה החמישית והמשובחת של שיר ההלל למגלומניה (ימים ראשון-רביעי, 20:15, HOT3), היא ליאור דיין. אף אחד לא ציפה שהמכור לשעבר יהיה כזה אהוב, כזה מאמי ושכולנו נדבר על איזה מקסים הוא כשהוא מטפל באבא שלו.
דיין, 30, הוא בנם המשותף של אסי דיין והשחקנית קרוליין לנגפורד ונכדו של משה דיין, מה שסיפק לו תשומת לב ציבורית פחות או יותר מרגע היוולדו. כשהיה בן שנתיים הוריו נפרדו וקיבלו החלטה למסור אותו להורים מאמצים, כשאסי שב ומגיח מדי פעם לחייו. בגיל 20 החל לכתוב בגופי תקשורת שונים, ולבסוף נחת במוסף "סופשבוע" של מעריב עם טור שמפורסם שם עד היום. הוא גם ניסה את מזלו מול המצלמות - שם חשף את התמכרותו לריטלין וסמים קשים אחרים, כולל כאלה שצרך ביחד עם אביו. הוא אפילו הסניף ריטלין בשידור חי בטלוויזיה ב-2004, לפני חמש שנים נסע ללוס אנג'לס והתאשפז במוסד גמילה במשך שנתיים. מאז הוא נקי מסמים. ב-2012 פרסם ספר המורכב מסיפורים קצרים שכתב במכון הגמילה.
אביו, אסי דיין, יוצר הקולנוע ואיש רב הפעלים שמצבו הבריאותי הנוכחי ידוע היטב, סובל מכאבי גב קשים ומתקשה ללכת, ולא פעם מגמגם ומדבר באופן לא ברור. ליאור שומר איתו על קשר יומיומי קבוע ומטפל בו במסירות אין קץ. "אני לא יודע למה אנשים מופתעים מזה, זה אבא שלי. ברור שאני אטפל בו".
הוא אבא שנטש אותך כשהיית קטן ויצא איתך למסעות צריכת סמים. לאמא שלך לא סלחת.
"יש הבדל בין אבא שלי לאמא שלי. אבא שלי היה כאן וגם הוכיח לי לאורך השנים שהוא באמת אינו כשיר להיות אבא. אבל הוא אוהב אותי ואני אותו, ונכון שהוא יותר כמו אבא-חבר, אבל אני לא כועס עליו. גם על קרוליין אני כבר לא כועס, אבל היחסים איתו הם אחרים. היא לא הייתה כאן רוב חיי. היה לה לא קל לראות את הסדרה, אבל אני כן יכול לומר שמחוברים האיצה תהליכים בינינו. היא שמעה בסדרה דברים שמעולם לא אמרתי לה".
מה אסי חושב על הסדרה?
"הוא מאוד אוהב ומקפיד לצפות כל ערב. עדיין לא הצלחתי ללמד אותו להיכנס ל-VOD אז הוא ממש יושב ומחכה כל ערב לשמונה ורבע, לשידור של הפרק. אחרי כל שידור הוא מתקשר ומוסר את דעתו ויש לו תמיד הערות מאוד אינטליגנטיות ונכונות על מה ששודר. לפעמים דברים שאני עצמי לא חשבתי עליהם".
אחת ההצעות המעניינות שקיבל לאחרונה הייתה להפוך לחבר פאנל קבוע בתוכנית של אלירז שדה, "הדיבור" (מראשון הקרוב, בימים א'-ד' בין 14:00 ל-16:00 בערוץ 24), שדנה בענייני השעה. הוא צפוי לחלוק מסך עם טהוניה רובל, פיינליסטית "האח הגדול", בתפקידה הראשון על המסך. דיין לא צפה באח הגדול, אבל הוא כבר יודע היטב מי היא טהוניה. "היא נראית לי אישה מאוד חריפה ויש לי חשק מאוד גדול לריב איתה. קרב ראש בראש. עם צעקות והכל. ברור לי שזה יקרה ואני מת שנגיע לזה. נראה לי שנייצר טלוויזיה טובה בפאנל הזה. תראי, אני לא מנחה טלוויזיה. אני לא חושב שאני כל כך מתאים לטלוויזיה, למען האמת. אבל פאנלים אני מאוד אוהב. משלמים לך כדי להביע את דעתך וזה כיף ומתאים לי".
אבל שלא תחשבו לרגע שדיין החליט לערוק. הוא אדם כותב ומהותו, והכתיבה, ככל הנראה, לנצח תעמוד בראש סדר העדיפויות. רק בשנה שעברה הוציא את הספר השני שלו (הראשון פורסם כשהיה בן 19) "אנשים מעדיפים לטבוע בים". במקביל הוא עובד על מופע שיבוסס על הטקסטים שלו ועל סדרה שהוא צפוי לכתוב ("אני לעולם לא אכתוב לקולנוע. זו טריטוריה של אבא שלי ואני בשום פנים ואופן לא מוכן להיכנס אליה. זה יהיה כמו להיות הבן המוזיקאי של ג'ון לנון") ועוד המון הצעות שממשיכות לזרום. ועדיין, מתעוררות תהיות על האופן שבו הוא מצליח לממן את התמכרותה של אשתו לשופינג, שגם עליה מדובר לא מעט ב"מחוברים". על אחת כמה וכמה בימים אלה, כשהשניים לא רק מצפים לילד ראשון, אלא גם עברו להתגורר מול קניון רמת אביב.
"אנשים חושבים שלמשפחת דיין יש כסף. אז בואי נפריך את זה אחת ולתמיד: הכסף של סבא משה עבר באופן בלעדי לאשתו השנייה, רחל דיין. שאר המשפחה לא קיבלה כלום. זה לא שאנחנו אנשים רעבים ללחם, אבל כסף וירושות – אין כאן. את הכסף שלי אני מרוויח מעבודה קשה. אני מתפרנס יפה ואני עובד מאוד קשה בשביל זה. רוני לפעמים כועסת עליי שאני עובד כל כך קשה, כי אפילו כשאני עובד מהבית אני מרוכז בעבודה. אני גם לא לוקח כסף מההורים שלי ומאף אחד אחר. אני סיימתי להיות עלוקה מוצצת דם שחיה על חשבון אחרים. סיימתי. וזו אחת הגאוות שלי, שאני מצליח לפרנס ולהתפרנס בכוחות עצמי. אני חושב שאחרי שנים שהייתי בטלן וטפיל מסומם, זה ממש בסדר והגיוני שאעבוד עכשיו קשה. אין לי שום בעיה עם זה".
"היום יש לי הרבה יותר מה להפסיד"
לליאור ורוני דיין יש כינוי חיבה חדש זה לזו: פאף (faf). אחרי ש"באבי" הועתק מהם בלי בושה והפך לכינוי הלאומי החדש בסצנת הזוגות הבורגניים בישראל, הם הלכו והמירו אותו בשם מקורי אחר. אולי זו דרכם הקטנה למרוד בסטטוס החדש שלהם – אחד הזוגות הכי נוטפי כנות ונכונות להיחשף. הוא מטפל בסבלנות בחרדות השוטפות שלה – ממעליות, ממטוסים ובעיקר ממחלות. היא מכילה וסופגת באהבה את אלה שלו, בתוספת התקפי הזעם.
בעצם, את התקפי הזעם שלו כבר אפשר להספיד. "ראיתי את הפרק ההוא, עם התקף הזעם שלי, רק פעמיים", דיין מספר על הפעם ההיא שבה הכל התפרץ. "פעם אחת בחדרי העריכה, וגם אז עצמתי את העיניים רוב הזמן, ופעם נוספת עם רוני, כאן בבית, לפני חצי שנה בערך. את השידור לא ראיתי. לא הייתי מסוגל. גם עכשיו כשאני מדבר על זה יש לי מועקה. היה לי קשה מאוד לראות את עצמי ככה, אבל כמה אנשים יכולים לומר שיש להם הזדמנות להביט בעצמם מהצד ברגעים הכי נמוכים שלהם? רק ב'מחוברים'.
"בצפייה השנייה הבנתי שזה חייב להיפסק, שזה לא יכול לחזור על עצמו. ומאז זה באמת נפסק. לא מזמן גם הייתי במשרד הרישוי והפקידה שם אמרה לי 'עוד פעם אחת אתה צועק על באבי, אין לך רישיון'. צודקת".
זה קרה בפרק ששודר לפני שבועיים. הזעם של דיין נאגר ומתלהט, ולבסוף מתפרץ בהתקף צרחות טלפוני על רוני – הכל תוצאה של הגעתה הצפויה לארץ של אמו הביולוגית, קרוליין לנגפורד. ההתמוטטות שלו שם הייתה מפוארת, אך בהחלט מעוררת חמלה והזדהות אצל כל מי שחווה פעם התקף זעם בלתי נשלט. בקיצור, אצל כל מי שיש לו דופק. אבל זה בהחלט לא הרגע החשוף היחידי של דיין בסדרה.
היחסים בינך ובין רוני עשו רושם, לפחות בהתחלה, של יחסי אמא-ילד. זה היה מעט מטריד.
"כן, שמענו את זה לא מעט, אבל אני חושב שמי שהמשיך לצפות בסדרה והגיע עד הלום כבר הבין שהיחסים בינינו הדדיים לגמרי ושכל אחד מאיתנו מספק לשני את מה שהוא צריך. גם אני מטפל בה כשהיא צריכה ובכלל יש בינינו סינרגיה שאני לפעמים מסתכל עליה מהצד ומבין איזה מזל היה לי שמצאתי את האישה הזאת. היא גם מאוד הפתיעה אותי בנכונות שלה להשתתף בסדרה ולהכניס את המצלמות הביתה. גיליתי עליה לא מעט דברים דרך הסדרה וזה תרם המון לזוגיות שלנו. אני לא חושב שבסופו של דבר אנחנו שונים כל כך מזוגות אחרים, חוץ מזה שאצלנו אין לנו חששות להראות לעולם מי אנחנו".
אתה מדבר גם לא מעט על הגמילה שלך. הפחד ליפול שוב לסמים עדיין קיים אצלך?
"בוודאי. זה פחד שקיים אצל כל המכורים. ואוי ואבוי אם לא. אם אתה שוכח, אפילו לשנייה, שאתה אדם מכור – זו הדרך הכי בטוחה ליפול בחזרה. באחד הפרקים בסדרה אני מספר על תקופה שבה שתיתי כמה פעמים אלכוהול, ואני זוכר שעמוק בפנים כבר הרגשתי שהאדמה קצת זזה. זה היה מפחיד ומטריד ורק כשהתוודיתי על זה בפני אמא שלי ובפני המאמן שלי וחזרתי ללכת לפגישות כמו שצריך – זה עבר. את צריכה להבין שקרו המון דברים בחמש השנים האחרונות, מאז שנגמלתי. שרשרת של דברים שעד היום מדהימים אותי. אני זוכר את הפעם הראשונה שהתעוררתי בגמילה, אחרי שישנתי משהו כמו 48 שעות. הייתי נקי ואני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי היה 'איזה כיף, אני לא צריך להעביר את היום בלנסות להשיג סמים ומרשמים'. זו הייתה הקלה עצומה וידעתי שזו תחושה שאני רוצה לשמר. אז בהתחלה זה היה רק לא לאבד את כל הימים האלה של הניקיון שצברתי, לשמור על זה כמה שיותר חזק. אבל אז התחילו לקרות עוד דברים בחיים שלי, הרבה דברים שאף פעם לא חשבתי שיקרו, והיום יש לי הרבה יותר מה להפסיד. אני יודע שרוני תעזוב אותי בשנייה שאגע שוב בסם. יש לי המון מה להפסיד. וזה עוד לפני שאני עומד להפוך לאבא".
בני הזוג דיין עדיין לא מוכנים לגלות את מין היילוד, אבל ליאור לא מצליח להסתיר את ההתרגשות שלו. "אני מאוד מתרגש, לפעמים אפילו יותר מרוני. אני זה שמזיל דמעה בסקירות ובאולטרה סאונד, כששומעים את הדופק. תליתי יותר תמונות אולטרה סאונד מרוני. אני כבר נורא רוצה לראות את התינוק ולהחזיק אותו. לראות אותו פיזית".
איזה מן אבא אתה חושב שתהיה?
"אני לא יודע. אני יודע כרגע שאני אלמד את הילד שלי את אותו הדבר שאבא שלי לימד אותי: שתמיד יהיו לך חוצפה ואומץ. אני חושב שהפנמתי את המסר הזה היטב".