אם תכנסו לאטרף, אתר ההיכרויות הגדול ביותר של גייז בישראל, ותלחצו על התגיות "זוג", "תפוס" או "נשוי", תוכלו לגלול בין מאות מהם: בחורים תפוסים או נשואים שמחפשים פרטנר מהצד, או זוגות שמחפשים לצרף פרטנר מזדמן. מי שמכיר גייז או נמנה עליהם, יודע להעיד שבמוקדם או במאוחר – ובדרך כלל במוקדם – כמעט כל זוגות ההומואים פותחים את הקשר בצורה כזו או אחרת. זוג שנותר מונוגמי יותר מחמש שנים כבר נחשב לתופעה חריגה בנוף.
בארצות הברית הנושא הזה כבר נחקר ונידון בהרחבה, וזוגות שמחפשים פרטנר שלישי מכונים Throuple, הלחם של המילים Three ו-Couple. בארץ הנושא עדיין עוטה מסך של ערפל. אם בחו"ל שלישיות שחיות יחד כמו טראוויס, מתיו ודניאל, נחשפות בלי בעיה, כאן הדרך עוד ארוכה. אצל הסטרייטים בישראל התעורר בשנים האחרונות שיח על פוליאמוריה (ריבוי פרטנרים), ולא מעט נכתב על מסיבות הסווינגרז שתופסות תאוצה באזור תל אביב, אבל ההומואים, שחיים ככה כבר שנים, נשארו, יחסית, מתחת לרדאר.
שום בן זוג לא יכול לענות על 100% מהצרכים שלך
אז איך ומתי מגיעים בכלל לתובנה שהגיע הזמן לרענן ולפתוח את הקשר? הרי הכרתם מישהו, התאהבתם, הכרתם את החברים, הכרתם את ההורים, עברתם לגור ביחד, אתם בזוגיות טובה כבר כמה זמן. אז למה להסתכן - רק בגלל השעמום המיני?
ניר, עורך דין בן 33 שנמצא בזוגיות מזה שלוש שנים, טוען שפתיחת הקשר לא נגרמת רק בגלל חסך מיני, אלא גם בגלל יצר ההרפתקנות, הסקרנות וגם כדי לקבל ליטוף לאגו. "אחרי שנתיים ביחד התחילו לעלות אצלנו כל מיני שאלות", הוא מספר. "התאהבתי בבן הזוג שלי בזכות האישיות שלו, ואני מאוד נמשך אליו, אבל אני גם נמשך לעוד הרבה טיפוסים ורוצה להתנסות ולחוות ריגוש שדועך עם הזמן. הרבה פעמים זה מגיע גם מתוך שעמום בעבודה, ומהצורך לקבל חיזוקים שאתה שווה משהו במקום אחר. העניין של האגו גם משחק תפקיד. ברגע ששנינו הבנו את הצרכים שמהם זה נובע וקבענו כללים מוסכמים זה נהיה הרבה פחות מסוכן. אם יש לך אהבה מספיק חזקה לבן זוג, זה אמור לאפשר לך גם לשחרר אותו".
ניר מספר שבהתחלה הוא ובן זוגו נפגשו עם פרטנרים נוספים ביחד, בהמשך הם נפגשו עם זוגות, "ואחרי כמה זמן הבנו שבצורה הזאת זה כבר לא עובד בשבילנו, והחלטנו שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה מהצד בזמן ובמינון המתאים. יש כללים מאוד ברורים, ואנחנו מספרים הכל אחד לשני. לכל אחד יש זכות לשאול ולקבל תשובה. גם חשוב לנו שזה לא יבוא על חשבון הזמן האישי שלנו".
ומה עם הסכנה שזה יוביל לפירוק הקשר? הרי מישהו מכם יכול להתאהב.
"תמיד יש את הסכנה להתאהב. גם כשאתה רוכב על אופניים יש סיכוי שתיפגע ממשאית, אז לא תרכב על אופניים? זו גם קצת שאלת ביצה ותרנגולת. האם פתחתם את הזוגיות כי היו לכם בעיות, או שפתחתם את הזוגיות ובגלל זה צצו בעיות? כדי שזה יעבוד, הזוג צריך להיות בזוגיות מאוד יציבה ובטוחה".
"שום בן זוג לא יכול לענות על 100 אחוז מהצרכים שלך", חורץ גיא, איש הייטק, חמש שנים בזוגיות כולל ילדים. "בדיוק כמו שכל אחד שומר על יחסי חברות עם אנשים אחרים, מתייעץ עם אנשים אחרים ומבלה איתם, אני חושב שזה טבעי לחלוטין שנרצה גם לקיים יחסי מין עם אנשים נוספים. הצורך הזה קיים כמעט אצל כולנו. אין טעם להכחיש את זה ולהישאר מתוסכלים, עדיך להציף ולראות מה עושים עם זה".
גיא גם נותן מושג על שכיחות התופעה. אם אצל הסטרייטים בשלב מסוים של הקשר תגיע השיחה הרצינית על חתונה או ילדים, אצל הומואים רבים השיחה החשובה הראשונה תהיה בדרך כלל על פתיחת הקשר. "אני מכיר עשרות רבות של זוגות הומואים שנמצאים בזוגיות ארוכה, ואני חושב שזה יהיה הוגן לומר שלמעלה מ-90 אחוז מהם לא בזוגיות סגורה במובן המסורתי. חלק מהזוגות פתוחים לגמרי, חלק מגוונים רק בחו"ל, חלק רק עם זרים ובאופן חד-פעמי, חלק מצרפים שותפים כששני בני-הזוג יחד ועוד כהנה וכהנה הסכמים, שעשויים להשתנות עם הזמן ועם התפתחות הזוגיות".
למה זה כל כך שכיח? לניר יש רעיון: "אצל הומואים החשיבה מחוץ לקופסה היא כבר עניין מושרש, מעצם היציאה מהארון", הוא אומר. "הראש שלך עובד אחרת. אנחנו מראש 'לא בנורמה', אתה גדל כמיעוט, כשונה, וזה מקל עליך לפעול קצת אחרת. אני מסתכל על ההורים שלי, או על זוגות סטרייטים אחרים, ומבין מהם שמונוגמיה לא תספק לך את כל הצרכים".
"כל קשר זוגי ארוך טווח, בין אם הוא סטרייטי או הומואי, מעלה בשלב כלשהו שאלות לגבי מונוגמיה, רק שאצל הומואים השאלות האלה עולות הרבה יותר מהר", אומר ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר ויועץ זוגי. "חשוב לזכור שהחברה ההומואית היא קודם כל חברה כל-גברית, ולכן הקודים המיניים פתוחים יותר. בנוסף, ההומואים כבר פרצו גבול מבחינתם, הרי הם כבר יצאו מהארון, עברו איזו משוכה עם הסביבה הקרובה, ולכן אין להם בעיה לנקוט בפתיחות מינית וזוגית גבוהה יותר מאשר סטרייטים".
לאבנר ברנהיימר, בין השאר התסריטאי של "יוסי וג'אגר" ו"אמא ואבאז", יש הסבר אחר. "הרבה אנשים נכנסים היום לזוגיות בלי להתאהב, אלא בעיקר מתוך הפחד להיות לבד. הם בוחרים מישהו שנעים להם לבלות איתו, אבל לא מושא תשוקה באופן הזה שהתאהבות מחייבת. ברגע שהיחסים מבוססים יותר על חברות ועל החרדה להיות בודד, הדרך לפתיחת היחסים קצרה יותר. חרדת הבדידות נשארת גם כשאתה בזוגיות הרבה פעמים, ובוודאי אם אתה מזייף אותה ומבלבל בינה לבין חברות".
ברנהיימר טוען ש"יחסים פתוחים הם גם מנגנון הגנה. הגייז בערים גדולות בעולם וגם בתל אביב הם פוסט טראומטיים בכל מה שקשור להתאהבויות ומערכות יחסים. כולם רצו מישהו ונדחו הרבה יותר מדי פעמים במציאות הגשמית והווירטואלית, עד שהם לא מוכנים להיפגע יותר. כשאתה מכריז מיד על יחסים פתוחים אתה מוריד במודע את מידת ההשקעה שלך בקשר הזוגי, ומגן על עצמך מפגיעה גדולה כשהוא ייגמר. אם לא התחייבת עד הסוף ונדחית, אז גם לא תיפגע עד הסוף".
כל מסיבה הייתה מתחילה ומסתיימת בחיפוש פרטנר נוסף
צירופים חד פעמיים של פרטנר שלישי או פתיחת הקשר לזיונים מהצד, זה דבר אחד. נדב, בן 38, שסיים לפני שנתיים זוגיות של עשר שנים, לקח את זה רחוק יותר. "בהתחלה בעיקר צירפנו פרטנרים, יחסית מהר, כמה חודשים אחרי שהכרנו. לא רצינו לעשות דברים בנפרד כי לא רצינו להתפזר", הוא מספר. "בשלב מסוים זה כבר נהיה אינטנסיבי מאוד וזה קצת הגעיל אותי. כל מסיבה הייתה מתחילה ומסתיימת בחיפוש פרטנר נוסף. אתה מרגיש שאתה מאבד את האינטימיות עם בן הזוג, ובסופו של דבר האינטימיות זה מה שמחזיק קשר".
ואז הגיע גלעד. הוא היה אחד הסטוצים שהם הכירו במסיבה, ולאט לאט הפך לבן בית. "בפעם הראשונה היה מאוד נחמד איתו. ישבנו, שתינו, דיברנו עד מאוחר והוא נשאר לישון. ואז הייתה עוד פעם ועוד פעם, וממש חיכינו לחזור בערב לפגוש אותו", נדב נזכר. "הוא היה כמו בן משפחה, עוד בן זוג. נהיה קשר מאוד אמיץ בינינו. פתאום מהפיזור המיני הזה, של כל הזמן לחפש באינטרנט ובמסיבות, פתאום זה נהיה משהו מאוד נעים ונוח, מרגיע קצת, שמחזיר את האנרגיות האלה הביתה".
הקשר המשולש הזה נמשך כמעט חמש שנים, שבמהלכן גלעד עבור לגור עם נדב ובן זוגו. "בהתחלה הייתה לו דירה משלו, וכל ערב הוא היה מגיע בסוף היום לאכול ולישון איתנו, ואז חוזר לדירה שלו. בשלב מסוים הוא עבר לגור איתנו, אבל אחרי כמה זמן בן הזוג שלי איבד את העשתונות ורצה שהוא יעזוב. אני חושב שזה היה בעיקר מתוך לחץ חברתי. הרבה חברים הרימו גבה, אמרו לו 'מה אתה עושה, מה אתה מכניס בן אדם שלישי למערכת יחסים?'".
אבל הצרות לא הגיעו רק מהכיוון של בן הזוג. "גם הפרטנר השלישי נהיה קצת מפונק", מציין נדב. "הוא ציפה שנדאג לו כל דבר. הוא היה בא איתנו לארוחות משפחתיות על תקן חבר שמצטרף, ואם היינו משאירים אותו לבד, כדי שיהיה לנו את הזמן שלנו, הוא היה נעלב ויוצר מתח בינינו. הוא פשוט נהיה כבר חלק מאיתנו. אתה מתחבר אליו כמו לילד, אתה מרגיש אחריות כלפיו. אנשים לא מבינים איך יכולה להיות אינטימיות בין שלושה אנשים, אבל אני מאוד התחברתי לזה".
אז אפשר לאהוב שניים בכל זאת?
"למה לא? אתה יכול לחיות עם שני אנשים, שבכל אחד מהם אתה מזהה את הדברים שאתה אוהב אצלו, וכל אחד ממלא לך צרכים אחרים. אני מודה שהפרידה הראשונית הייתה לי קשה. גם אחרי כמה חודשים של נתק יחסי הוא בא לבקר אותנו שוב, ועוד פעם הוא פשוט נשאר כי התגעגענו אליו. היו איזה שש-שבע פעמים שהוא עבר לדירה משלו, ואז חזר אלינו שוב לחצי שנה".
אורח החיים של נדב היום שונה לגמרי. "היום יש לי בן זוג ואנחנו מונוגמיים", הוא אומר. "הבנתי שאני לא רוצה להתעסק בזה יותר. זו הייתה הסחת דעת מטורפת. לא רוצה להגיע למקום הזה שזה כל כך זמין וחשוף לך. זה מתיש ומרוקן. אתה יכול להיות כל הזמן באפים ובדאונים, 'למה ההוא ענה לי והשני לא'. אתה כל שנייה חושב אם רוצים אותך או לא רוצים אותך, המצב רוח שלך משתנה לפי זה שמישהו ענה או לא ענה לך להודעה. כל הזמן לחפש את החיזוקים האלה. זה עולם אכזר".
עד כמה זה פוגע במערכת היחסים לאור הניסיון שלך?
"זה מפרק. יש כאלה שמחזיקים 10, אפילו 20 שנה עם זה, אבל זה תלוי ברמת האמון והיציבות של הקשר לפני זה. אני יודע שאצלנו זה פגע בקשר למרות כל התיאומים וההסכמים. עם כל המורכבות של זוגיות ארוכת שנים, מצטרף פתאום מישהו חדש ואתה חווה איתו משהו שלא חווית עם הבן זוג שלך מאז השנה הראשונה שלכם. זה יכול לגרום לך להרגיש שמה שיש לך בבית הוא תפל. זו התרגשות מאוד מבלבלת ומסוכנת".
ד"ר מנדל מאשש את התובנה הזאת: "זו חרב פיפיות. מצד אחד קשרים פתוחים באים לענות על צורך ממשי, אבל גם יוצרים המון סיכונים אחרים. זה פותח את הדלת להתאהבויות חדשות, יוצר קונפליקטים, קנאה ומרירות, ולפעמים גם מסובך לתפעול מבחינה לוגיסטית".
לא רק הזוגיות עלולה להיפגע מקשרים משולשים כאלה, אלא גם הפרטנר המצטרף, האחרון בשרשרת המזון. אז מה גורם לאותו אדם להיכנס למיטה חולה? עופר, בן 28, קפץ למיטה הזו. "הייתי די צעיר וחדש בעיר, ורצה הגורל שהבחור הראשון שהכרתי היה תפוס", הוא נזכר. "היה לי ברור ששום דבר רציני לא ייצא מזה, אבל ככל שהכרתי אותו ואת בן הזוג שלו, הבנתי כמה הקשר ביניהם פתוח והרשיתי לעצמי להיסחף. אני חושב שחלק גדול מזה היה קשור לחוסר הביטחון שלי והפחד שלי מלהיות בקשר אמיתי. זה היה פתרון קל, והיה בזה גם הרבה ריגוש והרפתקה המינית שבעניין".
הבעיה, לדבריו, מתחילה כשהריגוש החד פעמי הופך לרגשות משמעותיים יותר. "בדיעבד אני יכול להגיד שזה קצת פצע אותי. בעיקר כי עם אחד מאותם בחורים תפוסים התפתח משהו רציני יותר, ממש התאהבנו. זה גבול דק שמאוד קל לחצות. היינו מסתמסים כל יום ונפגשים מתי שרק אפשר. בן הזוג שלו כמובן ידע על כך, ועדיין זה יצר הרבה מאוד מתחים והבנתי שזה לא מתאים לי. היה לי ברור שהוא לא ייפרד מהחבר שלו בשבילי וגם הבנתי שכנראה אני לא היחיד. הוא פשוט היה צריך את ההתאהבויות הקטנות האלה מהצד כדי לחזק את הביטחון העצמי או להפיג את השעמום".
מותר האדם מן הבהמה
"זה לא עובד ולא משנה מה יספרו לך", אומר אמיר, בן 33. הוא בקשר מונוגמי מזה שש שנים, ולפני כן היה בקשרים קצרים יותר, שהיו מונוגמיים כולם. "כן, פתיחת הקשר זה דבר מאוד נפוץ היום בקהילה, אבל זה מכניס אנרגיית סוד ושקר לתוך הקשר ויוצר מתחים קשים. בעיניי קשר שנפתח – סופו להיכשל. יש זוגות שגרים ככה שנים, אבל בעיני זה כבר לא זוגיות, אלא חברות או שותפות לדירה. זוגיות זה מקום של נאמנות".
אבל מה עם הצרכים או המשיכה שדעכה? יש כאלו שיטענו שהקשר שלהם מחזיק הודות לזה.
"גם יש לי צורך לאכול פחמימות בלי סוף, ועדיין אני בדיאטה. ברור שיש צרכים ודחפים, אבל בזה מותר האדם מהבהמה. יש בכל העניין זה משהו מאוד חזירי בעיניי של לרצות עוד ועוד. כשאני נמצא במקום חברתי ואני רואה את אחד מבני הזוג מתנשק עם מישהו אחר או לוקח אותו הצידה, אני קולט את המבט של בן הזוג השני שקצת מקנא או מושפל, גם אם זה כאילו הכי בסדר מבחינתו. האלמנט המעליב עדיין קיים שם. אני גם רואה זוגות שאצלם זה נהפך לתחרות של מי משיג יותר, מי מביא יותר חתיכים. אני גם רואה את התהליך – בהתחלה זה רק בחו"ל, אחר כך רק תיירים מחו"ל בארץ, אחר כך זה רק בין גדרה לחדרה ואחר כך כבר הסכר נפרץ. זה לא עובד".
בזוגיות הנוכחית שלך לא יצא לכם לדבר על פתיחת הקשר? זה לא משהו שעלה?
"לא. זה לא בלקסיקון. לתפיסתי, אם הזוגיות הגיעה למצב שצריך לפתוח אותה, כנראה שהזוגיות עשתה את שלה והיא כבר לא עובדת, או שצריך לראות מה קרה ולעבוד על זה. למערכת יחסים כבר אין שום אלמנט זוגי אם פותחים אותה. אני יכול גם למצוא חבר טוב לגור איתו או ללכת איתו לארוחות בוקר. זה בסדר שזוגיות נגמרת, לא חייבים להחזיק בכוח. חלק מההומואים נהיו שמרנים ונורא רוצים את הפנטזיה הזאת, של המשפחה ההטרו נורמטיבית הבורגנית, ומתעקשים עליה, גם במחיר של פתיחת הקשר וקשרים מהצד. אבל זה מטופש בעיני. אלו שיפתחו את הקשר וייפרדו רק אחרי שנתיים-שלוש, יבינו אחר כך שכל הזמן הזה זאת לא הייתה זוגיות אמיתית".
הסטרייט שיעיז
אז אם התופעה כה נפוצה בקרב הקהילה, למה אף אחד לא רוצה לדבר על זה? הקושי למצוא מרואיינים לכתבה (גם בעילום שם) ולדובב את מי שהסכים, גילה את קשר השתיקה שעדיין קיים סביב הנושא הזה, גם בתוך הקהילה עצמה. "אנשים מעדיפים לא לדבר על זה יותר מדי, גם עם חברים שלהם לפעמים, כי זה יכול אולי להעיד על פגם מסוים במערכת היחסים. אנשים ישר יחפשו מה לא בסדר ולמה אתם פותחים", אומר ניר.
למעטה הסודיות יש, כנראה, גם סיבות חברתיות-פוליטיות. בתקופה שבה יותר ויותר הומואים מתחתנים, מביאים ילדים ופוזלים אל עבר המודל ההטרו-נורמטיבי, תוך דרישה צודקת של זכויות שוות בתחומי הפונדקאות, הנישואים וכו' - לא בטוח שתדמית הוללת ומשוחררת של קשרים פתוחים, שלישיות ופרטנרים מהצד זה הדבר שכדאי להציג לעולם.
"אני בטוח שיש חשש לפגוע בתדמית הקהילה. יש עדיין גישה מיושנת שלא צריך להראות הומואים בוגדים, מנהלים יחסים פתוחים, מקימים משפחה שאינה מושלמת או ממשיכים להידבק באיידס", טוען ברנהיימר. "הומואים כלפי חוץ צריכים להיראות מושלמים, כי אחרת איילת שקד או מירי רגב הגזעניות והפשיסטיות יפסיקו לתמוך בנו. אני כמובן חושב שמגיעה לנו הזכות להיות לא מושלמים בדיוק כמו הסטרייטים, אבל בעיקר כדי שנוכל להכיר בבעיות שלנו ולטפל בהן. לא לפחד להגיד שיש יותר מדי הדבקות חדשות באיידס כדי להציל חיים ואיכות חיים, ולא לפחד להגיד שהומואים בורחים למערכות יחסים פתוחות כי הם בטוחים שייכשלו במערכת היחסים הזוגית שלהם, אז הם מכשילים אותה מראש. אני מניח, אגב, שיש מעטים שזה עובד להם מצוין, הסידור הזה של יחסים פתוחים, ולהם אני אומר - תעשו מה שגורם לכם עונג ואושר ומאפשר לכם ביטחון ויציבות".
אבל אולי בכל הזאת בכל זאת ההומואים מצאו דרך לשכלל את המודל הסטרייטי הקיים לגבי זוגיות, ובעתיד הלא רחוק גם הסטרייטים יתנהלו באופן דומה? "אני מאמינה שנראה הרבה יותר נישואים פתוחים בעתיד", מנבאת ויקי לארסון, אחת משתי חוקרות אמריקאיות שפרסמו לאחרונה ספר בשם The New I Do, שבוחן את התמורות שחלו במוסד הנישואים האמריקאי. "אנשים גם מרגישים נוח לדבר על זה, והם גם נחשפים לצורות חדשות של משפחות ומערכות יחסים, כמו בסדרה 'טרנספרנט', למשל. זה משהו שלפני כמה שנים לא חשבת שייראו בטלוויזיה. מחקר אחרון שנעשה בקרב צעירים שנולדו בסמוך לתחילת שנות ה-2000, הראה שהם הרבה יותר פתוחים לעניין ואינם פוסלים קשר פתוח בעתיד. צעירים היום הרבה יותר מודעים לעובדה שזוגיות סגורה זה יותר קונספט מאשר מציאות מחייבת. הם ראו את ההורים שלהם מתגרשים ומתחילים קשרים חדשים, לפעמים יותר מאחד, הם יותר פתוחים לעניין באופן טבעי".
ד"ר מנדל סקפטי באשר לכך. "אדם הוא קודם כל חיה עדרית וקבוצתית, ולכן אם יש קוד תרבותי, הוא יישמע לו לרוב. למרות ההתקרבות בין הומואים וסטרייטים והאינטגרציה ביניהם, הקודים התרבותיים אצל סטרייטים לא השתנו והם מאוד נוקשים. בין השאר, בגלל שמי שקובע את הכללים בעניינים האלו אלה הנשים. גם אצל סטרייטים יש גיוון מיני, אבל זה בא יותר בצורה של בגידות שמסתירים ופרידות לתקופות ממושכות".
עם היחסים הפתוחים, הקשרים המשולשים והמאהבים הקבועים מהצד, ההומואים לוחצים חזק על תיבת הפנדורה בכל מה שקשור לאפשרות של מונוגמיה מוחלטת בעידן שלנו. האם זה טוב או רע? כנראה שלא צריך לשפוט את זה במונחים כאלה. הסופר משה סקאל, שבספרו האחרון, "הצורף", בוחן שני משולשי אהבים מעניינים, מפנה את המבט אל הצרפתים, שידועים בפתיחות הזוגית שלהם, כדי למצוא השראה: "לקולט, הסופרת הצרפתייה מתחילת המאה שעברה, שהעזה לכתוב דברים נועזים לתקופתה וגם ניהלה מערכות יחסים משולשות ומרובעות, הייתה דעה מגובשת בעניין. כשבאו אליה בטענות קשות על אותן מערכות יחסים פרוצות לכאורה, התגובה שלה הייתה פשוטה מאוד, וכנראה גם נכונה להיום: 'מדובר באנשים בוגרים שהחליטו לארגן את חייהם באופן הטבעי ביותר שאני מכירה: האופן המסב להם עונג'".