"50 גוונים של אפור" יהיה טוב באופן מפתיע, הבקסטריט בויז ירימו את רעננה וב"האח הגדול 7" תזכה מיילדת (שתנצח את מירי רגב). לכבוד השנה החדשה ריכזנו את האירועים הכי גדולים שצפויים לקרות ב-12 החודשים הקרובים וכתבנו עליהם ביקורות מראש. בהמשך השנה אתם מוזמנים להשוות ולבדוק אם צדקנו
לבוא בלי ציפיות | צילום:
צילום מסך מתוך youtube
"50 גוונים של אפור" חירמן אותנו למוות
עם פור פליי כל כך ארוך, היה כמעט מתבקש ש"50 גוונים של אפור" יספק בסופו של דבר סקס בינוני ומבאס. אלא שבאופן מפתיע (כלומר אם הנמכתם את הציפיות שלכם כמונו), התוצאה הסופית הייתה מנה במיוחד. לא שחסרות ל"50 גוונים" מגבלות. על אף תצוגת משחק לא רעה בכלל, דקוטה ג'ונסון (אנסטסיה סטיל) מתקשה להיות אמינה בתפקיד הצעירה הבתולית וג'יימי דורנן ככריסטיאן גריי הוא בעיקר חתיך. גם התסריט כנראה לא יאתגר את "הסנדק", בעיקר הדיאלוגים. מצד שני, בזה אתם יכולים כנראה להאשים את הספר.
למרות זאת, אם אתם לא ציניקנים גדולים או מעריצים ענקיים של הסדרה, סביר להניח התאכזבתם. המעבר בין מילים למסך הגדול לא תמיד עובר חלק, אבל מכיוון ש"50 גוונים" מעולם לא היה ספר מופתי, המעבר הוא יחסית קולח ממה שאפשר לצפות בז'אנר. התיאורים המיניים הנועזים הופכים לסצנות קצת פחות נועזות, אך עדיין אפקטיביות. עכשיו תהיו אמיצים ותודו שכבר קבעתם צפייה נוספת עם בן או בת הזוג, הפעם בדיסקרטיות הסלון שלכם.
אם חשבת שהמוות של ג'ופרי היה מטריד... | צילום:
באדיבות yes/HBO
העונה החמישית הייתה הכי אכזרית של "משחקי הכס"
ג'ורג' מרטין אנחנו שונאים אותך! אתה איש נורא ואכזר וגם האנשים שבחרת לעשות את הסדרה הזאת! לא נחזור יותר בחיים!! איך יכולתם? טוב בסדר...אל תיקח את זה קשה, לא התכוונו, נו בחייאת תחזרו! קיץ איז קאמינג. זאת הייתה עוד אחת מהעונות האלה שהתחילה ב"מה הם כבר יכולים לעשות שיתעלה על להפוך את טיריון למיץ?", והמשיכה במשיכת שיערות וימים שלמים בעבודה שבה אנשים צרחו עליכם לא להסתכל עליהם כי אתם מספיילרים.
וואו, רק להיזכר בכל מה שקרה. מי היה מאמין שהיא תחזור אחרי תקופה כזאת, וההוא? מי היה מאמין עליו שיעשה מהלך כזה? ופרק 8, כמה טראגי זה היה? זה בכלל לא כמו בספרים. ובכלל איפה בראן? סתם נו, למי אכפת. מה שלא יהיה, חייבים לעשות משהו עם העונות הקצרות האלה HBO, אי אפשר לעבוד חודשיים וחצי ולנוח תשעה. יש פה מעמד ביניים לדאוג לו.
חביבת האקדמיה
"פוקס-קצ'ר" סחף את אוסקר 2015
חמודים הבריטים, הם עשו הכל נכון השנה. שתי דרמות היסטוריות המבוססות על סיפורים אמיתיים (אחד של פיזיקאי משותק והשני של גיבור טראגי שהתאבד בגלל רדיפה הומוסקסואלית), לחצו חזק על בלוטות הדמעות וניסו להוציא עוד "נאום המלך". בכל שנה אחרת זה כנראה גם היה מצליח, אבל השנה היה שם "פוקס-קצ'ר". הדרמה המצמררת של בנט מילר זכתה בפרס הסרט הטוב ביותר ובפרס הבימוי, וסטיב קארל הקריפ לכולנו את הצורה בדרך לפרס השחקן הטוב ביותר.
זה היה ראוי, אבל הותיר שוב יוצרים כמו דיוויד פינצ'ר וכריסטופר נולאן עם תחושה קשה של החמצה. בכל זאת, בערב שבו "רובוטריקים 4" יוצא עם אוסקר (אפקטים), לא נעים לחזור הביתה רק עם הנגאובר. ריס ווית'רספון זכתה באוסקר שני והשתווה למריל סטריפ (הוכחה סופית שאין הגיון בעולם) ו"התבגרות" נשאר רק עם התסריט, אבל היה שווה לעבור את הלילה הזה עם כריס פראט, המנחה הכי טוב אבר!
האח הגדול 6: קבלו את הדיירים החדשים | צילום:
עודד קרני
נופר מור ומירי רגב היו הכוכבות של "האח הגדול 7"
שמאלני קיצוני, ימני קיצוני, מירי רגב, טרנסג'נדר, חרדי, מיילדת, אישה בחודש שביעי, אקו- אקטיביסט (הפועל למען סגירת בתי הזיקוק בחיפה), נהג מונית עממי ושנון ונופר מור יהיו בין הדיירים החדשים שיכנסו ל"בית האח הגדול" בעונה השביעית.
במשימה הראשונה, "משימת יש אחיד", שבמסגרתה חצי מדיירי הבית יבטיחו הבטחות שווא והחלק השני יפגינו נגדם. המיילדת תציל את התקציב בזכות משימה סודית שבסגרתה תידרש, ותצליח, לסחוף את דיירי הבית לפלאשמוב סוער על רקע שירי רמי קליינשטיין. הדחה ראשונה: עדי קול הולכת.
בינתיים, מחוץ לבית, המדינה תגעש בגלל תמונות עירום של ההריונית שנפוצו ברשת ומסמכים גנוזים של האקו-אקטיביסט החושפים כי זמם להתנקש בסמי עופר. הוא יודח על ידי ההפקה ויקבל שער ב"שבעה לילות".
האח הגדול 6 יום 1 | תמונת AVI:
mako
פרק ספיישל מרגש: במהלך הלידה (לידה במים) מתברר שהעובר הוא הרמפרודיט, כלומר נולד עם איבר מין זכרי ונקבי והוריו צריכים להחליט, מול המצלמות, אם לגדל אותו כבן או בת. הם יבחרו בבן ויקראו לו אחי, אסי עזר יאכל את השלייה.
משולש אהבה: נהג המונית, נופר מור, מירי רגב.
נקודת ציון: נהג המונית מקבל מוזיקה אופיינית (טייק אוף על שיר של רגב הוד באדפטציה אח-גדולית) והקאצ' פרייזים שלו – "זוז לפני שאני מפעיל עליך וישרים", "מעיף אותך מכאן לקריית ים בלי קבלה", "זוז כבר יא סחבי הזמן מתקתק והמונה דופק" סוחפים את המדינה.
הגמר: נופר מור, מירי רגב, התינוק של ההריונית (היא הודחה לפני החמישייה), המיילדת, דייר סטנדרטי ומשעמם שאף אחד לא טרח להעמיד להדחה.
הסוף: המיילדת ומירי רגב נשארות אחרונות, המיילדת זוכה בגלל שהייתה נחושה, רגישה ואסרטיבית גם אם מעשנת כבדה ומכורה לשעבר לאפידורל.
הסדרה הטובה ביותר בעולם | צילום:
AMC
"מד מן" הגיעה לסיומה בעונה הכי טובה שלה מאז ומעולם
פרק הסיום המושלם של "מד מן" הוכיח סופית למה מדובר באחת הסדרות הטובות שנראו אי פעם על המסך הקטן. מעט מאוד תשובות קונקרטיות קיבלנו בפינאלה של מת'יו ויינר, אבל זה לא אומר שהוא היה חף מהתרחשויות סוערות. כמה צפוי, אך עדיין מרגש, היה לראות שמכל הדמויות בסדרה דווקא פגי הייתה זו שקיבלה את הסוף הטוב שלה, כשיצאה לעצמאות בחברה החדשה שהקימה, בזמן שדון שוב נותר לבד. זוהי סיומה של תקופה, והמהפך של פגי מתפקיד המזכירה של דון למנהלת שלו, הוא סגירת מעגל שרק תחת ידיו של ויינר יכול להיות אמין.
מנגד, עתיד הדמויות עדיין נשאר קצת לוט בערפל. האם פגי תצליח בדרכה החדשה? כיצד יתמודד דון עם מותה של מייגן? האם התקרית האלימה בין בטי לסאלי תוביל לכליאתן של השתיים והאם סאלי תצליח להשתחרר מהצל של אמה? מבחינה זו אפשר להציב את פרק הסיום של "מד מן" לצד זה של ה"הסופרנוס", זהו סיום שנדון עליו עוד שנים ארוכות עם לא מעט קצוות פתוחים, כזה שמשאיר את דון במלחמה הבלתי נגמרת בין עברו לעתידו. היו שלום חברים ותודה על השנים הנפלאות, הטלוויזיה לא תראה אותו דבר בלעדיכם.
מותק, הילדים גדלו | צילום:
Carlos Alvarez, GettyImages IL
ה"בקסטריט בויז" הרימו את רעננה
במהלך גל הביטולים של הקיץ האחרון, היו הבקסטריט בויז היחידים שדחו את הופעתם וקיימו את ההבטחה לחזור, מה שהפך אותם לחמודים ומעוררי רחמים בעת ובעונה אחת. חמשת נערי הפלא שהפכו לגברים מאכזבים התייצבו באמפיתיאטרון ברעננה ונתנו את אחת ההופעות הכי טובות שראינו בזמן האחרון. אמנם הם כבר לא היו אותם ילדים יפים ורומנטיקים כמו שזכרנו, שרק רצו שנאהבו אותם בחזרה. מנגד, ספק אם אי פעם הם היו ילדים רומנטיקינים ולא עוד להקה מסונתזת היטב.
ממרחק השנים הבקסטריט אמינים היום יותר מתמיד. דווקא כשהעולם חג סביב נערים צעירים יותר, כמו וואן דיירקשן ודומיהם, הבקסטריט הופיעו מכל הלב. נאחזים בשאריות תהילתם ושרים כדי שלא נשכח אותם. שירים כמו "I Want It That Way" ו-"Quit Playing Games With My Heart" ריגשו גם היום, למרות (ואולי בגלל) מה שחשבו הציניקנים מבינינו לפני כמעט שני עשורים. מי שלא ראה קהל של ילדות ניינטיז מתבגרות קופצות לצליל "Everybody" לא ראה שמחה מימיו, עם כל הכבוד לילדים של ליידי גאגא.
גם אם התאכזבתם מ"ריקוד לאור ירח"
וודי אלן חזר! והפעם באמת
"תעלומה בטרייבקה" הוא לא הסרט הכי טוב של אלן. קשה להאמין שהבמאי יצליח להתעלות על "מנהטן", "הרומן שלי עם אנני" או "בעלים ונשים", אבל מדובר בסרט הכי טוב של אלן שזכינו לראות בשנים האחרונות. ב"תעלומה בטרייבקה" חוברים יחדיו תלמידת קולג' (אמה סטון המקסימה) והמרצה שלה, בחור נוירוטי אך מקסים, במטרה לפתור סדרת רציחות שמתקיימת בקמפוס.
כהרגלו, אלן מספק אמירות אינטלקטואליות על הצורך הבורגני לצאת משגרת היום יום, ומתאר בצורה מדויקת כיצד מופרת השלווה בעיירת הקולג' הפסטורלית. נכון, הסרט אינו סרט מתח טיפוסי ולפרקים נוצר הרושם שהעלילה היא רק תרוץ להצגת הדמויות הססגוניות שבנה אלן. בכל זאת, "תעלומה בטרייבקה" היא קומדיה במשקל נוצה שתצליח למצוא חן גם במי שאינו מעורה ברפרטואר של הבמאי.
מהפכני וחדשני | צילום:
iWatch concept by Todd Hamilton
השעון של אפל היה כל מה שציפינו לו ויותר
אפל טרפו שוב את הקלפים עם יציאתו של ה-iwatch והוכיחו שכל מה שצריך כדי להוציא מהם פרץ של גאונות, הוא להצמיד אותם קצת לקיר. עם מותג מנצח וחידושים ששינו את העולם בדרכים שלא באמת נוכל להבין, הסתבר שכל הסמסונגים וה-LG של העולם צריכים עדיין לעבוד קשה כדי לעמוד ברף החדשנות הזה.
לא. ה-iwatch לא יהפוך למוצר שטבוע ביום יום שלנו בצורה כל כך משמעותית כמו מסכי המגע, אבל ללא ספק מדובר במוצר חדשני שלא ראינו כמותו. רק באפל מסוגלים לקחת את השעון שנעלם מהעולם הרבה בגלל המוצרים שהם מפתחים, ולעשות לו אדפטציה שתקים אותו לתחייה. מדובר במוצר מהפכני ממש שמשנה את כל מה שידענו על תקשורת, העיצוב נקי כמו שרק אפל יודעים לתת לנו.
למרות זאת, ה-iwatch לא חף מפגמים. ההסתמכות על הממשק של אייטונס הופכת את הפעלתו לקשה במיוחד ומעלה את הסעיף ותקרית ה-icloud שממשיכה לספק תמונות עירום גם חצי שנה אחרי, לא בדיוק עושה חשק לתת לאפל לאסוף את פרטי הרכישה שלנו. בשורה התחתונה, ה-iwatch הוא לא אייפון, אבל הוא רחוק מלהיות גוגל גלאס. בקטע טוב, כן?
מצילים את העולם. שוב.
הנוקמים חזרו לסרט גיבורים עצום שהוא רק מבוא לסרט גיבורים עצום
פייד אין. אי שם במעמקי הגלקסיה זומם יצור עשוי אפקטים ממוחשבים... כלומר נבל על אכזר וריאליסטי לחלוטין, מזימה שטנית שבמסגרתה הוא יקדח חור קטן בגזע המוח שלנו וישתול בתוכו את הלהיט היפני החדש של אבריל לאבין. מכיוון שהוא נבל על אכזר הוא גם לא יטרח להסתיר את התכנית ויחשוף אותה כשיתפרץ לשידור הפרק האחרון של "משחקי הכס" (בדיוק ברגע שבו אנחנו מגלים שסרסיי היא בעצם הבת של ג'יימי) ויבשר על מזימתו לעולם כולו בליווי קריצה קריפית.
אין ברירה, גיבורי העל הגדולים ביותר של מארוול היו חייבים להציל אותנו שוב. הרי לא באמת חשבנו שהם עשו את כל הסרטים המקדימים האלה לחינם, נכון? זה היה מרהיב ומצחיק בסגנון שרק ג'וס ווידון יכול, כזה שהתאים גם לגורסי הפופקורן וגם למבקרים המפונפנים. רוברט דאוני ניהל בדושיות מעוררת הערצה את ההצגה, ת'ור, קפטן אמריקה והענק הירוק השתדלו לא לתת לגזרת הפוסט הריון של האלמנה השחורה להוציא אותם מפוקוס, כל חנוני העולם צהלו והזרימו מאות מיליונים לחשבון של דיסני וכולנו ניצלנו מנצח של מלודיות פופ יפניות. עד לפעם הבאה.
לא לגעת
Better Call Saul היה הפלופ הגדול של השנה
יש יצירות שפשוט אסור לגעת בהן, גם אם כל הגוף מגרד לכם וצורח: "פריקוול!!, פריקוול!!". הרעיון מאחורי הספין אוף לסול גודמן נראה מפתה, קשה להתווכח. בוב אודנקירק אדיר והפיתוי לראות אותו מתנהל בשחיתות יהודית אופיינית היה גדול מדי. הבעיה היא שלא כל מה שעובד כאתנחתא קומית בסדרת מופת, יכול לסחוב בעצמו סדרה משלו. השטיק של סול הוא בסופו של דבר עניין שכבר די מיצינו ב"שובר שורות", לא היה כאן שום דבר משמעותי לעבוד איתו.
אז נכון, וינס גיליגן בהחלט ניסה לעשות הכל כמו שצריך. עם צילומי הנופים המרהיבים שלו והטיפוסים המפוקפקים והקליף האנגרים שעשו אותו לגאון הטלוויזיה שהוא. בפרקים הראשונים זה אפילו הספיק כדי לגרום לנו לצפות ולראות איך הכל יתפתח, אבל בסופו של דבר AMC הייתה ונותרה כנראה רשת מקוללת, שמתקשה מאד לשחזר את ההצלחות המדהימות של להיטיה הראשונים. עכשיו הם תקועים עם סול לעונה שנייה שאליה התחייבו מראש, שיהיה בהצלחה עם הרייטינג וזה.
להיטים מסחריים בשרשרת
"1989" היה האלבום הנמכר של השנה
הייטרים, תאכלו תחת. האלבום החמישי של טיילור סוויפט עשה כל כך הרבה פלטינות עד שהאו"ם דרש לשלוח אליה משקיפים. ילדת הקאנטרי עם שיער הבקבוקים, הגיטרה ומגפי הבוקרים נעלמה ואת מקומה תפסה כוכבת פופ שפיצחה את הנוסחה לייצור להיטים מסחריים בשרשרת. יעידו על כך מיליוני ההורדות באייטיונז וההשמעות הרדיו והצפיות ביוטיוב, אבל יותר מכל גם המחוסר הדי מדהים במתחרות.
האלבום החדש היה שונה במובן שלא הכיל לראשונה להיטים "סוויפטיים" כמו שלמדנו להכיר. לא היו בו נקמות זועמות או וידויים על אהבות נסתרות, אבל סוויפט מצאה את הדרך להפוך גם נוסחאות מוכרות של להיטי פופ ללהיטים עם טביעת קול ייחודית. אחרי שהמבקרים סיימו לרייר על 12 השירים באלבום, הכריזה סוויפט על מסע הופעות בינלאומי ענק שעשוי לכלול לראשונה גם את ישראל. כלומר, אלא אם כן לחיזבאללה אין תכניות אחרות לקיץ הבא.
