בדצמבר 1999 מונה ולדימיר פוטין לנשיא רוסיה. מאז הוא שולט בה ביד רמה ונדמה שלא ילך אף פעם. האיש שהכניס כלב עצום לפגישה עם אנגלה מרקל בידיעה שהיא פוחדת מכלבים, שמחזיק בנעמה יששכר כבת ערובה, שמצטלם בלי חולצה במסעות ציד ודיג – האיש הזה הוא מנהיג שלא היה כמוהו בתולדות רוסיה. הוא עצמו כבר מאבד מהפופולריות שלו, במיוחד בקרב צעירים, אבל במדינה חי דור שלם שלא מכיר משטר אחר, ודמותו שונה בתכלית מזו של הדור שידע את יוסיף סטלין. הנה שבעה שינויים, חלקם טקטוניים ממש, שעברו על החברה הרוסית ב-20 שנות שלטונו של ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין.
1. עלייתו של יוטיוב
"אתה מסכים שטלוויזיה זה לא בשבילך?", שאל המראיין את "שנור", סרגיי שנורוב, סולן להקת לנינגרד ששומרת כבר שני עשורים על מעמדה כפופולרית ביותר ברוסיה. שנור עצמו עבד כמגיש בערוץ 1 הממשלתי, והריאיון איתו נערך לאחר שצילם קליפ שלועג לטלוויזיה הרוסית ולתכנית של עצמו. הקליפ צולם בעזרת משאבי הערוץ ושנור פוטר מתפקידו.
"הטלוויזיה היא בשביל אף אחד", ענה שנור. "יש יוטיוב, מי צריך טלוויזיה?".
במהלך הריאיון הזה, שכמובן הועלה ליוטיוב, שנור סיכם היטב את היחס של הדור הצעיר ברוסיה לטלוויזיה במדינה: מבחינתם היא מיושנת, מצונזרת, מוצפת בתעמולה ובעיקר לא רלוונטית. המילניאלים ואיתם בני ה-40-30 לא מוצאים בטלוויזיה שום דבר שמדבר עליהם או אליהם, ורבים פותחים ערוצי יוטיוב משלהם. הם מפיקים תכניות וסרטים דוקומנטריים ועורכים ראיונות בנושאים שלא מדברים עליהם בטלוויזיה.
ניקולאי סובולב בן ה-26 פתח לפני ארבע שנים ערוץ יוטיוב שעוסק באקטואליה ומבקר את התקשורת, שמתעלמת מאירועים דרמטיים ומעדיפה תכניות ריאליטי. הערוץ צבר עד היום יותר מ-500 מיליון צפיות. גם סטנדאפיסטים ומוזיקאים מוצאים במה ביוטיוב, למשל ההרכב Little Big, שהקליפ הדבילי-במכוון שלו Skibidi זכה לכמעט 300 מיליון צפיות. אבל הרוסי הכי פופולרי ביוטיוב הוא יורי דוד, עיתונאי ספורט לשעבר ומגיש תכנית ראיונות שנחשבת לטובה ביותר במדינה. מספר הצפיות בערוץ שלו: כמעט 800 מיליון.
דוד מראיין אנשים שאין להם כניסה לטלוויזיה בגלל התנגדותם למשטר או מציג שאלות קשות לנציגי המשטר עצמם - לא משהו שאפשר לדמיין בכלל בטלוויזיה. רק בריאיון שלו עם אלכסנדר נבלני, אחד האופוזיציונרים הכי מוכרים של פוטין, צפו יותר מ-15 מיליון גולשים. סמים, סקס, אג'נדות להט"ביות – בתכנית של דוד מדברים על כל מה שאסור.
נבלני עצמו העלה לפני כשנתיים ליוטיוב תחקיר על השחיתות של ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדבדב. התחקיר נעשה ויראלי והיה מהגורמים הישירים לגל המחאה של 2017, שבמהלכו יצאו לרחובות אזרחי 187 ערים במדינה כדי להפגין נגד השחיתות הממשלתית. מאות, ביניהם נבלני, נעצרו והוכנסו לכלא. "הצעירים, הדור של פוטין, מבינים ששחיתות זה רע", אומר דמיטרי קורטיוקוב, חוקר משטרים אוטוריטריים ופוליטיקה במרחב הפוסט-סובייטי. "הם חשופים יותר מכל דור אחר למערב ורואים ששם הדברים נעשים טוב יותר. הם רוצים חיים אחרים".
2. זריחתה של הצריכה
בתכנית הראיונות שלו שואל יורי דוד סדרה קבועה של שאלות, למשל כמה מרוויחים המרואיינים, איזה רכוש יש בבעלותם, אם עשו ניתוחים פלסטיים - ואם השיניים שלהם זה מלידה. שנור, סולן לנינגרד, ענה בכנות שהחליף את כל שיניו בארה"ב, סיפר שזה עלה לו 250 אלף דולר וגילה שיש עליהן ביטוח לשנתיים למקרה שמישהו יחטיף לו וכמה מהן ייפלו. זאת הייתה מטאפורה מושלמת לרוסיה של ימינו, חברה צרכנית שרודפת אחרי סמלי סטטוס במקומות המוזרים ביותר.
View this post on Instagram
דיונים סביב סט שיניים חלופי נמצאים כמעט בכל מקום. כוכבי אינסטגרם צעירים מראים את תהליך התקנת השיניים בסטוריז ומפרסמים קליניקות שמתמחות בזה, טוקבקיסטים שופטים את איכות העבודה או הצבע ומנחשים כמה זה עלה. שיניים יקרות הן סממן לרווחה כלכלית ונראה שאין סלב רוסי שלא עבר רמונט דנטלי. ושוב, זו רק מטאפורה או רק סימפטום של התיאבון הצרכני, בדיוק כמו שיגעון הניתוחים הפלסטיים שמורגש במדינה מאז שנת 2009, אז הכירה ממשלת רוסיה בפלסטיקה כפרוצדורה רפואית והפכה את הניתוחים לזולים וזמינים מאי פעם.
View this post on Instagram
רוסיה נמצאת במקום הרביעי בעולם במספר המיליארדרים שחיים בה: בסך הכל 102, עם הון משותף של 355 מיליארד דולר. רק בארה"ב, סין וגרמניה חיים יותר אנשים שכבר עשו את המיליארד הראשון. ואם הקנאה בבעלי הממון היא תופעה כלל אנושית, הרי שברוסיה היא מועצמת - ולו מפני שהיכולת לבזבז כסף ולהשוויץ בזה היא עניין חדש לגמרי שם.
ברית המועצות הייתה חברה לא צרכנית פשוט כי לא היה מה לצרוך בה, אבל הרעב לשפע המערבי ומותגיו היה גדול כבר אז; לראיה, אנשים קנו בשוק השחור ליווי'ס בעלות של כמה משכורות. בשנות ה-90, לאחר נפילת החומה והגוש הסובייטי, כששיפור במצב הכלכלי החליף את המשבר הראשוני של המעבר לכלכלת שוק, זה היה כאילו שהמדינה כולה נתקפה בולמוס קניות.
האובססיה של הרוסים למותגי יוקרה העניקה השראה לשיר של לנינגרד, "מיצג", שמוכר יותר כ"לבוטין". בקליפ שלו (150 מיליון צפיות) מתוארת צעירה שרוצה חתן. כשבחור מזמין אותה לדייט מתחיל הטירוף: היא מורטת שיער, מתאפרת, מסלסלת ובעיקר מנסה להשיג נעלי לבוטין יקרות, כל זה כשהיא חיה עם אמא שלה בדירה קטנה ודלה. כמו סינדרלה מודרנית, היא לא רואה בעצמה ראויה לנישואים בלעדיהן.
בנובמבר 2014 פרץ ברוסיה משבר כלכלי. בניגוד לכל היגיון, תורים ארוכים נוצרו דווקא מול חנויות תכשיטים כמו "טיפאני" ו"קרטייה" ויבואניות של רכבי יוקרה כמו "פורשה" ו"לקסוס": אנשים מיהרו לקנות לפני שהמחירים יעלו.
"בימי פוטין הפכה רוסיה סופית לחברת צריכה, מה גם שאין בה עדיין ערכים פוסט-מטיריאליסטיים כמו במערב", אומר ד"ר יורי טפר, חוקר רוסיה. "המדינה חוותה מחסור אדיר בתקופת ברית המועצות ואחריה, והנה לקראת המילניום רמת החיים עלתה פתאום. מעמד הביניים נהנה מרווחה ואפילו מעמד הפועלים יכול היה להרשות לעצמו לצאת לנופש בטורקיה, לקנות אוטו. הבעיה היא שמאז המצב הכלכלי הידרדר ופוטין ניסה להגיד, 'אני כבר לא יכול לספק לכם רמת חיים גבוהה, אבל אספק לכם גאווה לאומית ואגן עליכם מפני האיומים מבחוץ'. זה עבד זמן מה, אבל רמת החיים בירידה והמעמד שלו מתחיל להתערער".
3. שקיעתה של השתייה
וודקה תמיד הייתה המשקה הלאומי של רוסיה. עד כדי כך לאומי שבשנת 2003 החלה המדינה לייצר את "פוטינקה", וודקה ממותגת-פוטין. גם ולדימיר ז'ירינובסקי, ראש המפלגה הליברל דמוקרטית - מפלגה לאומנית מאוד למרות שמה - יצא לשוק בצורת וודקה שנושאת את שמו ואת דיוקנו. כל זה לא מפריע לממשלת רוסיה לחוקק חוקים שמטרתם המוצהרת היא מלחמה באלכוהוליזם, בעיה ידועה וכאובה במדינה.
View this post on Instagram
ב-2011 הכירה רוסיה לראשונה בבירה כמשקה אלכוהולי ולא כמזון, הגדרה שכללה עד אז כל משקה עם תכולת אלכוהול נמוכה מ-10%. חוקק גם חוק שאוסר על מכירת אלכוהול אחרי השעה 23:00 ומחירי המשקאות הועלו.
בשנה שעברה פורסם כי צריכת הוודקה במדינה צנחה בכ-50 אחוזים במהלך 20 השנים האחרונות. זה לא שהרוסים הפסיקו לשתות - הם פשוט עברו מוודקה לבירה ולשמפניה, שנתפסות כמערביות יותר – אבל לפני נתוני ארגון הבריאות העולמי שפורסמו החודש, בסך הכל חלה ירידה משמעותית בצריכת האלכוהול ברוסיה. האדם הרוסי הבגיר שותה בממוצע 12.2 ליטר של אלכוהול טהור בשנה; זה פחות מהצרפתי ומהגרמני, וזה בעיקר מסמן ירידה של 43% בצריכה לאורך 13 השנים שנמדדו, 2003-2016.
"אנשים לא מפסיקים לשתות כי אסרו עליהם", אומר ד"ר יורי טפר. "הם עדיין שותים כי הדורות הקודמים הנחילו להם תרבות שתייה, והם שותים פחות כי יש להם תחליפים לשעות הפנאי - בידור, קניות, חדרי כושר. החבר'ה הצעירים צורכים את תרבות המערב ובעיניהם זה לא אופנתי להיות שיכור ולא בריא להיות מדוכא".
4. המפץ הגדול של ההיפ הופ
בישראל רווחת התפיסה שהאוזן הרוסית מעדיפה רוק כבד על תת-הז'אנרים שלו, אבל האמת נמצאת כיום במקום אחר לגמרי על הסקאלה המוזיקלית. "ההיפ הופ והראפ שולטים ברוסיה", אומר יגאל לוירנט, דוקטורנט בהיסטוריה של הרעיונות ומדריך טיולים ברוסיה. "זול להפיק את זה והשפה הרוסית מאד מתאימה לזה, היא עשירה והרוסים אוהבים שירה. בעשור האחרון התפתחה שם גם מסורת של קרבות ראפ ובשנתיים האחרונות צצה מגמה של היפ הופ אחר, חתרני יותר. ראפרים כמו פייס, ששרו רק על זיונים וכסף, התחילו פתאום להיות פוליטיים".
פייס, כמו ראפרים רבים אחרים, צמח ביוטיוב בזמן שבטלוויזיה הרוסית המשיכו לארח זמרים עם חולצות נצנצים כאילו שבחוץ עדיין אייטיז. מירון פיודורוב, יהודי בוגר אוקספורד שמוכר בשם הבמה "אוקסימירון", היה הראפר הפוליטי הראשון במדינה; בשנה שעברה סגרה המשטרה את השלטר על הופעה של ראפר בשם האסקי באשמת "מסרים קיצוניים", וכשהאסקי הוביל את הקהל מהמועדון לרחוב, הוא נעצר בתום 30 שניות של שירה על גג מכונית אקראית ונעצר ל-12 יום באשמת ונדליזם.
#Russian #Rapper Husky Handed 12 Days Behind Bars for Car Performance https://t.co/ZlzWZHhYUm pic.twitter.com/TDk7lD65Ms
— Eli Dror (@edrormba) November 24, 2018
גם הרכב לא פוליטי כמו "פרנדזונה" נכנס לרשימה השחורה בגלל קליפ בשם "אמת או חובה" שמציג אהבה לסבית, ובינתיים כבר גלש טרנד המוזיקה הפוליטית הצידה מההיפ הופ. ימים ספורים לאחר המעצר של האסקי בוטלו הופעות של Ic3peak, הרכב אלקטרוני מוסקבאי שאחראי בין השאר לשיר "אין עוד מוות" ושבתזמון מוצלח מופיע הערב, שבת ה-26.10, בישראל (פרטים מלאים באיבנט). בקליפ שלו מופיעים חברי ההרכב כערפדים שמייצגים את הממשלה, שותים דם ונעים על כתפיהם של שוטרים. 32 מיליון צבר הווידאו ויש הטוענים שהוא צריך להיות ההמנון של רוסיה העכשווית.
"עדיין אין ברוסיה הרבה אמנים עם אמירות פוליטיות, ומה שהם אומרים הוא לא באמת כזה רדיקלי", אומרת מאשה אברבוך, עיתונאית "המקום הכי חם בגיהינום" שעוסקת בסוגיות פוסט-סובייטיות, "אבל הם מביעים ביקורת ויש להם קהל. בני נוער מקשיבים להם והמסרים מחלחלים, כי זה בכל זאת קהל שמוכן לעמוד בכפור שעות כדי להיכנס להופעות שהשלטון מנסה לבטל. פוטין עשה לאחרונה סיבוב פרסה מרדיפת אמנים ואמר שצריך לכבד את הראפ ולהפסיק לאסור הופעות. הוא מבין שזה משיג תוצאה הפוכה - הרי כשאתה אוסר אמן מתחילים להקשיב לו יותר – ואומר שצריך לכוון את הראפ למקום טוב יותר למדינה. איזה מסר מלחיץ".
5. הלחמת דת ומדינה
הקומיקאי דנילה פופרצ'ני יצר בשנה שעברה קטע וידאו שמשווה בין כומר מושחת לראפר שעשה כסף מהיר מדי – כולל הלבוש, הבלינג והגישה המקובלים. תשעה מיליון רוסים צפו בווידאו הזה ביוטיוב, אבל זה עלה לפופרצ'ני ביוקר. חבר הפרלמנט ויטאלי מילונוב, שידוע בעיקר ברדיפת הומואים אובססיבית, החל לרדוף אחריו וטען שהוא פוגע ברגשות הדתיים. סבתו ואמו זכו לביקורים של המשטרה ופופרצ'ני נבהל והכריז שהוא לוקח הפסקה מחומרים פוליטיים. הסיפור הזה ממחיש היטב את היחסים בין השלטון הרוסי לכנסייה ב-20 השנים האחרונות.
השלטון הקומוניסטי ביטל למעשה את הדת הממוסדת, לעג לדתות באשר הן והציג את הכמרים כנצלנים תאבי בצע ששולטים בפשוטי העם הבורים. עם התפרקות ברית המועצות ב-1990 קרה לכנסייה מה שקרה גם לספרים ומוזיקה וסרטים שנחשבו אסורים: היא סימלה לפתע את החופש. אלא שהשלטון השמרני והלאומני לא חושש מהחירות הספציפית שהדת מייצגת, מפני שממשלת פוטין מעוניינת לשמר את הלאומנות הרוסית - והכנסייה עוזרת לה בזה.
"הכנסייה תמיד קידמה את הרעיון שהשלטון הוא מאלוהים וקיבלה בתמורה יחס מועדף מהמשטר, כי כך קל יותר לשלוט באנשים", אומר קורטיוקוב ומסביר שהדת בימי פוטין הפכה לנשק נגד האזרחים. בחסותה מקודמים חוקים נגד נשים ולהט"בים, בעזרתה מנסה הממשלה לעודד תפיסה שמרנית ושוביניסטית שלפיה האישה צריכה ללדת ילדים ולשבת בבית. אבל לאחרונה נראה שזה משיג בדיוק את האפקט ההפוך. "אצל צעירים רבים זה מעורר דחייה", אומר קורטיוקוב. "הם רואים את הפטריארך קיריל מצולם עם שעון רולקס בשווי 30 אלף דולר, שומעים אנשי כנסייה אומרים שאם אישה או ילד חוטפים מכות מהבעל או מהאבא, אז זאת אשמתם. זה לא מתקבל יפה אצל הצעירים".
6. מי בעד אלימות נגד נשים
פתגם רוסי ידוע אומר "מרביץ - סימן שאוהב". זה מתמצת בעיה שתמיד אפיינה את החברה הרוסית, והחמירה במכוון בימי פוטין.
המהפכה הקומוניסטית הטיפה לשוויון בין המינים. נשות ברית המועצות לא רק עבדו, אלא גם החזיקו בתפקידים בכירים שבאותה עת היו שמורים לגברים בלבד בחברה המערבית. עם התפרקות המשטר הקומוניסטי וחזרתה של הכנסייה למרכז הבמה, גם השמרנות עשתה קאמבק. ברוסיה של היום יש נוסטלגיה של ממש לימי הצאר, כקונטרה לקומוניזם ובעידודו של פוטין, שמטפח את הדימוי של עצמו כצאר מודרני. כפועל יוצא מכל הנ"ל, מעמד האישה במדינה נמצא בשפל חמור.
בפברואר 2017 התקבל תיקון לחוק שמסדיר את הענישה על אלימות במשפחה. התיקון, שנתמך בידי הכנסייה ופוטין עצמו, ביטל למעשה את האחריות הפלילית לאלימות במשפחה למעט במקרי קיצון - אונס ו/או חבלה גופנית קשה. בהתאם לתיקון, אלימות כנגד בת זוג או ילדים שגורמת לחבלות או לדימום אך לא לעצמות שבורות דינה 15 ימי מאסר או קנס של כ-500 דולר; רק פגיעות חמורות (זעזוע מוח, עצמות שבורות או סימנים לאונס) יכולות להוביל להגשת כתב אישום. לפני התיקון היה העונש המרבי על עבירות דומות שנתיים מאסר.
לפי נתונים רשמיים, מדי שנה נרצחות ברוסיה 12 אלף נשים. יותר מ-16 מיליון סובלות בכל שנה מאלימות במשפחה, אבל רק 10 אחוז מהן מדווחות על כך למשטרה, שממילא נוטה לאי-התערבות, וכבר עכשיו ידוע שאחוז המדווחות צלל עוד יותר מאז השינוי בחוק.
לאלימות במשפחה יש גם ביטוי אחר: כ-80 אחוזים מהנשים הרוסיות שיושבות בכלא על רצח בני זוג היו קורבנות לאלימות וטענו שרצחו מתוך הגנה עצמית. כמה מקרים כאלה נעשו מדוברים מאוד, כמו הסיפור של האחיות חצ'וטריאן, שנעצרו בקיץ שעבר בחשד לרצח אביהן. חצ'וטריאן האב היה מכה ומתעלל מינית בשלוש בנותיו במשך שנים; ביום מותו נעל את עצמו עם כל אחת מהן בנפרד וריסס את פניהן בגז פלפל, וכשנרדם על כורסה מול הטלוויזיה תקפו אותו שתיים מהן ודקרו אותו למוות.
View this post on Instagram
כשהאחיות נעצרו הן הודו במעשה והציגו הוכחות להתעללות מתמשכת של האב, אבל בחודש יוני השנה הואשמו ברצח בכוונה תחילה. שתיים מהן עלולות להישלח ל-20 שנות מאסר והשלישית, עדיין קטינה, ל-10 שנים. בינתיים חתמו מאות אלפים על עצומה לשחרורן ונשים רבות החלו לשתף סיפורים על אלימות במשפחה והתעלמות משטרתית תחת ההאשטג "לא רציתי למות".
בימים אלה נידונה ברוסיה הצעת חוק שתאפשר להוציא צווי הרחקה לבני זוג אלימים, אבל לא כולם אוהבים גם את זה. "מצד אחד אסור להרביץ לנשים. מצד שני, הרי אצלנו משלימים מהר. אם הבעל יקבל צו הרחקה או ייכנס לכלא, מי יביא פרנסה הביתה?". כך התבטאה בנושא השבוע יו"ר הועדה לענייני משפחה של הדוּמה, תמרה פלטנייב. היא חטפה על זה ברשת, אבל היא בוודאי לא היחידה במדינה שמחזיקה בתפיסת העולם המעוותת הזו.
7. לכל הומופוביה יש מוצאי הומופוביה
ב-2013 עבר בפרלמנט הרוסי חוק נגד "תעמולה הומוסקסואלית בקרב קטינים", שאוסר על הפצת עלונים ופרסומים העוסקים בזכויות הומואים ולסביות. סביב ההצבעה ניצתה הסתה נגד קהילת הלהט"ב ונרשמה עלייה במקרי התאבדות של בני נוער, אבל בקרמלין לא התרגשו.
View this post on Instagram
"ההסתה הזו היא חלק מהשיח השמרני של רוסיה", אומר ד"ר טפר. "השיטה היא להסית נגד מיעוטים - ליברלים, יהודים, להט"בים - כדי להסיח את תשומת הלב של האזרחים מהבעיות האמיתיות".
רוסיה של השנים האחרונות היא שם נרדף להומופוביה, אלא שגם במקרה הזה יש סימנים לתנועה בכיוון ההפוך, בעיקר בקרב צעירים בערים הגדולות שחשופים לתרבות המערב. האינסטגרם מלא הומואים רוסים צעירים שמתאפרים, נועלים נעלי עקב, עושים טוורקינג מול המצלמה ומתעדים את עצמם במסיבות דקדנטיות במועדוני הגייז הרבים של מוסקבה. מאות אלפים עוקבים אחריהם, מתעניינים בהם, מרימים להם.
זה לא שהכל ורוד, רחוק מזה. אבל הרכבים פופולריים כמו ic3peak מראים בקליפים שלהם גברים מתנשקים, מובילי דעה מביעים שאט נפש מרדיפת להט"בים, ויש אפילו סטנדאפיסטים שהחליטו לזנוח את בדיחות ההומואים. זה, לכל הפחות, מראה על אפשרות לשינוי.