לא מזמן הראל סקעת התחיל לראות את "איימי", הסרט התיעודי של אסיף קפדיה על חייה ומותה של איימי ויינהאוס. באמצע הוא פרש. שילוב של כשלים טכניים וחוסר זמן מנע ממנו לסיים את הצפייה, אבל החלק שהוא ראה לגמרי הספיק לו, ולא רק כי סקעת יודע איך זה נגמר. "מועדון 27 הוא מועדון סתום בעיני", הוא אומר, מתייחס לקבוצה המיוחסת של אמנים דוגמת ג'ים מוריסון, קורט קוביין וג'ניס ג'ופלין, שכמו ווינהאוס מתו בגיל 27. "זה לא סקסי בעיני למות בגיל הזה, זה טמטום. הסקס סמים ורוקנרול הזה, זה פתטי. אני מבין שלפעמים יש דברים רעים בחיים ונדמה שזה מלוכלך ומגרה, אבל זה לא באמת ככה. מבחינתי אלה אנשים מסכנים שלא נהנו כל החיים שלהם".
אבל יצרו אמנות גדולה, לא?
"אמנות גדולה לא נוצרת בגלל סמים, אלא בגלל כאב. ואפשר לחוות כאב ולהביא את האמת שלך גם בלי זה, בלי ליפול. אני הרי יודע מה זה כאבים, אני מכיר את הכאב העמוק ביותר שיכול להיות. אנשים מרגישים בדידות, צער, חוסר בטחון וחוסר אונים – וכשהייתי בתוך הארון הרגשתי את כולם ביחד. היו רגעים שרציתי למות, וזה הספיק לי כל החיים. לא רוצה עוד".
בגיל 34, נדמה שסקעת נמצא רחוק מאוד מהנקודה העכורה ההיא. כלפי חוץ, תמיד היה קיים הרושם שהכל אצלו זורם באיזו נינוחות של נסיך דיסני, אבל נראה שרק עכשיו הוא משלים באמת עם מי שהוא: אמן יוצר, וממש לא מיוסר. מרד וחיים על הקצה תשאירו לאחרים, כאן חי עם עצמו בשלום זמר שחוגג זוגיות מתוקה, מחייך באינסטגרם על בסיס יומי, מוציא בלדות ברצף וממלא בגאווה את תפקיד השופט ב"כוכב הבא לאירוויזיון 2016" (שבת אחרי החדשות בערוץ 2). וכשאנחנו אומרים חי כאן, הכוונה לבניין יוקרתי בפארק צמרת בתל אביב. כבר שנתיים שסקעת ועידן רול, בן הזוג הדוגמן-עורך דין, חולקים בשכונה דירה יפהפיה, לצד לא מעט סלבס אחרים. ליצור מתוך ייאוש? עדיף ליצור מתוך מטבח משופץ.
"אני יודע שזה סמל הבורגנות לגור פה, אבל מצאתי דירה שאני מאוד אוהב", הוא אומר, "אני לא מתחבר לדירות התל אביביות הישנות שאומרים עליהן ש'יש עבר בקירות' ו'גר כאן איזה משורר פעם'. מבחינתו של עידן לגור על שוק לוינסקי, הוא בכלל היפסטר, אבל זה לא אני. אני אסטיניסט, צריך הכל חדש, מצטער".
"אסי ואני לא חברים"
בשעת אחר צהריים, בבית קפה ב"מרכז צמרת" ליד הבית, הסקעתיות המוכרת – מאירת הפנים, הנעימה, הצחורה כל כך – מוכיחה שהקסם שלה עוד לא פג. תוך דקות ניגשים לשולחן כמה אנשים עם הצעות לפרויקטים עבור הזמיר עם הבלורית. הראל משחרר חיוך נוצץ, שואל, מתעניין ובסוף מפנה אותם לסוכן שלו. "זה תמיד ככה", הוא אומר, לא מסתיר את הנאתו מתשומת הלב. ה"סקעתיות", המעריצות הצורחות שליוו אותו לכל מקום בתקופה שאחרי הפסד ההוא למויאל, כבר לא תוקפות אותו מכל עבר. איפה הן היום, אני שואלת, "הן ממשיכות איתי", הוא אומר בביטחון, "לחלקן כבר יש ילדים, והן באות איתם להופעות".
השבוע שחרר סינגל ראשון מתוך אלבום רביעי, "שיבואו עלינו", בהפקת אורי אבנרי. לטוב ולרע, המוזיקה הזו שלו, שנסונים עוצמתיים ומלודים, לא השתנתה הרבה ב-12 השנים האחרונות, מאז גמר כוכב נולד. היא אמנם הביאה לו שלושה אלבומי זהב, תארי "זמר השנה" וגם מספר להיטי ענק ("את", "משהו ממני", "כמה עוד אפשר"), אבל לצידם היו גם שירים שהתקשו לצלוח את הפלייליסט. עכשיו סקעת כבר מפוקס ביעד הבא: אלבום שייצא בהמשך השנה בצרפת, אחרי עבודה של שנתיים, באנגלית וצרפתית. לימודי הצרפתית כבר גרמו לו לאמץ ביטוי אחד חמוד שהוא זורק כמה פעמים במהלך שיחתנו: פה מואה. לא אני. להשתנות בשביל הקהל, למשל, זה לא הוא. ומה עם השינוי שעברה "כוכב" במהלך השנים – מהימים בהם היה מתמודד ועד לגלגול הנוכחי והאירוויזיוני שלה – ובכן, גם לזה לקח לו קצת זמן להתרגל.
"הכוכב הבא לאירוויזיון היא לא כוכב נולד 2, הזמנים השתנו", הוא אומר, "כבר אין נאמברים ארוכים של ארבע דקות בשידור חי, ולמרות שקצת קשה לי עם זה אני חלק מהתכנית כי בתור שופט אני עדיין יכול להבין האם האדם שמולי טוב או לא, גם בבית ופזמון. אל תזבלו לנו את השכל בדרמות מיותרות".
שולחן שיפוט קשה יש לצידך. גם אטדגי, גם מוקי וגם קרן פלס הם לא אנשים שקטים.
"באופן עקרוני אני חושב שמי שצועק לא מקשיבים לו. אני אדם שלא מסתתר מאחורי דמות, אבל כל אחד שם בחר לעצמו אחת ודובק בה: אסף אטדגי, למשל, הוא אדם מוחצן, שאוהב לתת משפטים חוצבי להבות. אני מעריך אותו על זה, אבל הוא חופר לפעמים. די, לא צריך לטחון בשכל".
ומה עם הדמות של אסי עזר?
"תראי, אם תשאלי אותו הוא יגיד לך שהוא מעצבן, והוא מנסה לעשות את זה בכוח, הוא עובד בזה. זה האדם ואני מתחבר למקום החופשי שלו".
אתם חברים?
"לא. הוא מקסים ואינטיליגנטי, ואני מכיר אותו שנים, אבל אנחנו לא בקשר חברי עכשיו. אני זוכר איך פעם, כשהוא רק היה באקזיט, ירדנו ביחד לפיצוציה. אנשים הסתכלו עלי ואסי אמר לי - אני לא רוצה להיות כמוך בקדמת הבמה, לא רוצה להיות מפורסם. אמרתי לו 'על מי אתה חושב שאתה עובד?'".
העונה, כידוע, מתווסף לחוויה הכוכבית של הראל רובד נוסף, מאחר שהמנצח בתכנית, שמשתפת פעולה זו העונה השנייה עם הערוץ הראשון, יהיה גם שליח ישראל לאירוויזיון 2016 - תחרות שסקעת סוחב כלפיה רגשות היסטוריים. לא רק שהחוויה שלו עם השיר "מילים" ב-2010 הייתה מורכבת למדי (כולל רעידת הקול המפורסמת בגמר), הוא גם די רחוק מאוד מלהיות "גיי אירוויזיון" קלאסי. "התחרות הזאת היא פחות הטעם האישי שלי, למרות שהאירוויזיון מעניין וזה רעיון מעולה לבחור את השליח בתכנית", הוא אומר בחצי חיוך, "כשנסעתי לשם פגשתי מעריצים שהיו הזויים לחלוטין. מיוחדים, בואי נגיד את זה ככה"
לסקעת מערכת יחסים מורכבת עם הדימוי ההומואי הציבורי שלו. מצד אחד השירים שלו מדברים כבר בלשון זכר – ומצד שני, הוא יוצא לא פעם נגד מהלכים בקהילה שאותה מצפים שייצג. "טוב, נו, ידוע שאני לא בעד מצעדי גאווה ודברים כאלה. כמו שלא הייתי רוצה שסטרייט ירוץ לי עם תחתונים, אני לא אוהב שהומואים עושים את זה", הוא אומר. "הרצח של הבר נוער קרה ביום הולדת 29 שלי, אני זוכר את עצמי יושב בגינה של ההורים שלי ורואה את הדיווחים, ונשבע שבגיל 30 אני מחוץ לארון. כמה חודשים אחר כך יצאתי".
ואז יש עוד הסתה ועוד רצח מחריד כמו זה של שירה בנקי ז"ל, איפה זה פוגש אותך?
"אני תמיד אומר - הניצחון שלנו הוא בנורמליזציה, לחיות כמו בני אדם רגילים לחלוטין. אני עצמי לא סובל מהומופוביה, אבל זה לא חוכמה, יש לי חסינות אמנים. כשאותי פוגשים ערסים ברחוב הם אומרים לי 'אנחנו חולים עליך ואיזה גבר אתה', אבל הם מרביצים לילד ההומו בבית ספר. לא חוכמה לאהוב את ההומו הראל סקעת, תאהב מישהו אחר שהוא לא זמר".
תאהב דראג קווין בכוכב נולד?
"כן, בדיוק. באים ואומרים שאנחנו לא בסדר, כי בתכנית אנחנו מביאים טרנסים והומואים ומשחיתים את הנוער, למה? מה רע בזה? זה נהדר בעיני אם ילד שעובר תהליך יראה אותנו בטלוויזיה, יראה איך אנחנו אוהבים את כולם".
"יש הנחה שכולם בזוגיות פתוחה"
הימים שהעביר סקעת עם אסי עזר בפיצוציות, מספיקים כדי להדהד אצלו לשנים אחרות. בתקופה ההיא ניסו השניים לקיים זוגיות בסוד, מבלי שהתקשורת תגלה על נטייתו המינית. בתקופה ההיא נכנס הראל לראשונה לקלחת של הביצה המקומית – ופעמים רבות רק ביקש החוצה. "אני זוכר כשרק התפרסמתי, כל החברים שלי היו מהתעשייה וזה נורא שעמם אותי. זה כמו שבצבא כולם מדברים על הצבא, הרבה מאותו דבר, כמה אפשר?".
ותראה אותך היום, יושב לחמין של שבת עם בר רפאלי.
"יש לנו ערבים מאוד סוערים עם בר ועם עדי (עזרא, בעלה)", הוא אומר בחיוך ממזרי, "תראי, אני חבר של כולם בתעשייה, אבל שמרתי שהחברים באמת הכי טובים שלי לא יהיו קשורים לעולם הזה. יש לי גם פרלמנט עם צביקה הדר ורועי בר נתן ועידן רייכל וניקי גולדשטיין ודורון מדלי, אנחנו בדרך כלל נפגשים בבית של צביקה. יש לי המון קבוצות של חברים".
נשאר זמן איכות זוגי עם עידן?
"תראי, סדרות אנחנו לא מצליחים לראות יחד, כי אני לא נאמן, אני בוגד בו ורואה פרקים בסתר. זה מצחיק, לא מזמן חבר ראה אותנו יושבים בצהריים ואוכלים ואמר לנו שאנחנו מקננים. לקח לי רגע לשאול את עצמי אם זה טוב או לא, ואז אמרתי - ברור שכן. הרי כל מה שמסמל את ההיפך - הוללות ורווקות וברים, לא מעניין אותי. היום כשאני מסתכל על סערות של בני 20, אני לא רוצה כאלה יותר ולא בנוי לזה. אדם גבוה לא יכול להכנס לדלתות שהוא נכנס בהן פעם".
ובכל זאת, מערכת היחסים שלכם ידעה הרבה עליות ומורדות. נפרדתם לא מעט פעמים.
"בגללי, אני הבעייתי. היה לי קשה לשחרר מהבערה. אבל צריך להרגע, למצוא את האש במקומות אחרים. אני לא אגיד לך שאנחנו יודעים מה יהיה עוד שנה. אנחנו לוקחים כל יום מחדש, וזה נותן לנו חופש. אנשים הרי כובלים אחד את השני בתכנונים ורצונות, ומתנהגים כמו שהם 'אמורים' להתנהג. עצם העובדה שאני יושב ומדבר איתך על מישהו שאני איתו כבר חמש שנים במצטבר, זה מדהים. לא האמנתי שאגיע לזה".
פחדת להישאר לבד?
"היה לי פחד שלא אמצא אדם בשבילי. ראיתי בזה התעסקות ועבודה ואז אתה מגיע לאדם המושלם, ויש הרמוניה ופשוט זורמים. אבל רגע, כשאני אומר זורמים אני לא מתכוון לזוגיות פתוחה. בדור החדש של הזוגיות ובקהילה יש הנחת יסוד שהרבה נמצאים בזוגיות פתוחה. בכלל, לפעמים נדמה לי שאנחנו דור דפוק, עם כל כל הרבה ריגושים וחוסר יכולת לנהל זוגיות. לפחות זה דור שאף פעם לא משעמם לו".
עד שכולם עושים ילדים, חכה חכה.
"החיים שלי יהיו לונה פארק גם אחרי שיהיה לי ילד. אבל לא נדבר על זה".
רק לא אלבום שמח
לא מדברים על ילד - מסתבר שזה אחד החוקים החדשים במועדון הקרב של הראל סקעת. אחרי שהתלבט בכתבות עבר בנוגע לרצונו בהורות, הפעם הוא מטיל על הנושא איפול מוחלט. אולי כבר למד שהמסע לשם עתיד להיות ארוך ורב תהפוכות, ועדיף לא לפתוח פה. בינתיים, זה זמן לבייבי אחר: נמי ונמי (כך סקעת ורול מכנים זה את זה) קונים נדל"ן. "אנחנו כרגע רוכשים דירה יחד, לא זו שאנחנו גרים בה, אחת אחרת. נדל"ן תמיד העסיק אותי. אם היה אפשר הייתי רוצה להיות קבלן גדול יום אחד. זה הצד העיראקי שלי. עבדתי כפועל בניין כשהייתי בן 15".
מפתיע.
"כן. קיבלתי על יום עבודה בקבלנות 70 שקל. פעם גם עזרתי לאבא שלי להשלים שיפוץ, כי היה עוצר והפועלים לא הגיעו. בניתי את הקיר של החדר שלי, עשיתי שליכטות וגירודים. אחר כך עישנתי את הסיגריה הראשונה שלי. לבנות בית זה משהו עם המון משמעות, זה להשאיר אחריך משהו שיחיו בו מאה משפחות".
למרות שבישראל רוב הסיכוי שלא יהיה להן כסף לרכוש אותו.
"יש כאן חוסר אחריות של המדינה, שרק מחזקת את הקפיטליזם. ומצד שני, יש מגמה ברורה להעלאת מחירים בכל העולם, בפריז דירת שני חדרים עולה 2 מיליון יורו. צריך לזכור שגם אני לא יכול לקנות היום דירה בתל אביב. יש לי שתי דירות אבל לא הייתי יכול לקנות אותן במחירים הלא שפויים של היום".
למי הצבעת בבחירות?
"אני לא זוכר", הוא מקמט את המצח וכעבור זמן חוזר עם תשובה: "אה כן, הצבעתי להרצוג. אני לא שלם עם זה. אני לא יודע אם הייתי רוצה שיהיה ראש ממשלה. אני דווקא מאוד אוהב את ביבי, תתפלאי. הוא מנהיג שייזכר כאן. אבל צריך להחליף כשמרגישים שנתקעים".
אם יש נושא אקטואלי שסקעת לא ממש נאחז בו הוא השד העדתי, שדופק לו על הדלת באופן עונתי והוא לא פותח. אביו של סקעת תימני, אמו עיראקית; מדי פעם הראל יספר על ניגונים של בית סבא - אבל הם לא ניכרים ברפרטואר שלו. "המאבק העדתי כביכול הוא פאסה, לא רלוונטי ולא נכון", הוא אומר, "כשאני שומע את דרעי מדבר על דברים שקרו כי הוא מזרחי זה מכווץ אותי במבוכה. גם אם יש שם עובדות נכונות, הדרך שבה אתה אומר את זה מקוממת, קח אחריות על עצמך".
ומה דעתך על הרעיון של מירי רגב לשריין מקום לשירים מזרחיים בפלייליסט של גלגל"צ?
"מירי רגב היא בין הראשונות שיכולות לעשות מהפכה בתחומים שהיא נוגעת בהם. יש בה אמביציה, היא אסרטיבית. זה נכון שההתנהגות שלה יכולה להתפרש כבהמית ושהיא מייצרת אנטי, אבל אני חושב שהיא יכולה להביא לשינוי. אני רק לא חושב שהפתרון שהיא מציעה הוא נכון. ידו החמה והקרה של הפלייליסט נחה על כל אחד מזמרי ישראל. בכל מקרה, פלייליסט קיים גם בצרפת, גם שם מדברים איתך על הגלגל"צ שלהם".
סקעת נמצא על הקו לפריז כבר שנתיים. "הייתי בארץ בזמן הפיגועים בחודש שעבר, אבל אני מכיר את הבאתקלן ואת בתי קפה, זה היה נורא. ידעתי שבסוף הצרפתים יחזרו לשבת בבתי קפה והחיים יחזרו לנורמליות". סקרי השוק שלו אומרים כי מחסור בזמרים בצרפת יכול לפתוח עבורו הזדמנות לפרוץ - כשהקהל, מבחינתו, כולל את כולם. "נפתחה לי דלת ואני מנסה לנצל אותה כמה שיותר. אני עובר שם את המסלול שלא עברתי כאן - להתחיל מאנונימיות מוחלטת".
זה מהלך שנובע מאכזבה מהשוק כאן?
"לא, אני לא מאוכזב. זה נכון שהיו שירים שהייתי בטוח שיקרו ולא קרו, אבל בכל העולם אנשים פחות מתכנסים פנימה במוזיקה, הם רוצים שמח, וזה פחות מה שאני עושה. במהות שלי אני השאנסיונר, סוג של זא'ק ברל. למרות שעל הבמה אני גם פופ סטאר ורוק סטאר".
אבל לא ג'סטין ביבר.
"לא. יש דברים שאני לא אעשה. למרות שג'סטין ביבר הוציא אלבום מצוין. אני לא אשבור פתאום לעשות שמח וכיף, לא אטיח משהו אחר בפני הקהל שלי".
מה עוד אתה שומע היום?
"עמיר בניון, אמיר דדון, שלמה ארצי, סטרומאה, קווין. ואני מאוד אוהב את ביונסה, ולא כי אני הומו".
איפור: מיכל ארן, סטיילינג: רנה גליקסמן, פריטים: אוסף פרטי, דורית שרון- Q, דיזל, סטורי