במקום האחרון: הקנה השני מימין
בשתי מילים: לא אהבנו. אם אתה הולך להיות קנה של חנוכייה, לא עדיף להיות הקנה החיצוני או לפחות קנה שקרוב קצת לאמצע? למה להיות דווקא במקום השני משמאל, וליפול בין הכיסאות? ועוד בצד ימין, בואו, טוב שלא התלהבת מעצמך. בקיצור, הכי ליים.
במקום השמיני: הקנה השלישי משמאל
שנאמר: ודי לחכימא ברמיזא. קנה לא אלגנטי, לא מעניין ולא מאתגר, לא ברמה הוויזואלית ולא ברמה המספרית. מזל שאתה ליד הקנה הרביעי משמאל, אדוני, אחרת בכלל לא היינו טורחים להתעניין בך. מאכזב מאוד, במיוחד בגלל הפוטנציאל.
במקום השביעי: הקנה השלישי מימין
כאילו אין לנו מספיק צרות עם הקנה השני מימין, עכשיו בא הקנה השלישי מימין ועומד ממש לידו, כאילו לעשות לנו דווקא. לא סתם שומרים את הקנה הזה לנר שידליק הילד הכי פחות אהוב במשפחה. אבל מה, לפחות אין לו את היומרה שיש לשני הקנים הקודמים שהזכרנו, הקנה השלישי מימין לא מנסה לעשות רושם ומתאים את עצמו למעמדו הנמוך, ולפחות על זה אפשר להגיד לו שאפו.
במקום השישי: הקנה הרביעי מימין
רוב מהומה על לא מאומה. יש כאלה שאוהבים את הקנה הזה, עם הקירבה שלו לשמש והעובדה שהוא משלים את הרביעייה הימנית, אבל אנחנו לא קונים את הפוזה. בסופו של דבר מדובר בקנה פשוט וחסר השראה, שנשען על קרבתו לשמש כדי לייצר לעצמו איזו הילת יוקרה לא ברורה (כאילו בוא, גם הקנה הרביעי משמאל קרוב לשמש, אתה לא כזה מיוחד, וב-2018 אף אחד כבר לא באמת מתלהב מהשמש) ותקוע כמעט באמצע החנוכייה כמו קוץ בתחת. להיות רביעי מימין? נוט קול, ידידי, נוט קול. נקסט!
במקום החמישי: הקנה הראשון משמאל
האמת, הופתענו. הקנה הראשון משמאל השתחל לרשימה ממש ברגע האחרון, והצליח להתברג במקום די גבוה, בניגוד לשנים קודמות שבהן כמעט לא שמנו לב אליו. מחזיק את הנר האחרון של החג שאותו מדליקים רק פעם אחת מאץ'?! קאם און. ולמרות נתוני הפתיחה הגרועים, הקנה הראשון משמאל מביא עמו איכות שקשה לשים עליה את האצבע, מין כמיהה מוסוויית אל הקצוות שמפעמת בכולנו, משולבת בצניעות שהיא נדירה בימינו ובהשקפה כוללת של אאוטסיידר רפלקסיבי, כמעט רטרו אפילו היינו אומרים. ללא יומרות מיותרות או ניסיון להיות קנה שהוא לא, הבחורצ'יק הזה פשוט עושה את העבודה בישירות מרעננת ובטעם של פעם. כדאי לעקוב אחריו בהמשך, הוא עוד עשוי להפתיע.
במקום הרביעי: הקנה הרביעי משמאל
"שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו", אמר קוהלת המפורסם. אין ספק שאם הקנה הרביעי מימין היה לחם, היינו מוצאים אותו במהרה לאחר ששלחנו אותו על פני המים, ואף שמחים למצאו. שכן הקנה הרביעי משמאל הוא כל מה שצריך מקנה: נמצא במרכז החנוכייה, אבל בלי לעשות מזה יותר מדי עניין (שלא כמו הקנה הרביעי מימין, ע"ע), משמאלו שלושה קנים, מימינו ארבעה קנים ושמש - בקיצור, מושלם. אם אתם רוצים קנה שעושה את העבודה, זה הקנה שלכם, ויפה שעה אחת קודם.
במקום השלישי: השמש
חשבתם שהשמש יהיה במקום הראשון? אז חשבתם. זה לא סוד שבשנים האחרונות קנה השמש ירד במקצת מגדולתו, אולי דווקא מפני שהיה כל כך "טרנדי" במשך זמן רב כל כך. סופם של טרנדים להימאס, כידוע, והדור הנוכחי רוצה את הקנים שלו מפתיעים, מקוריים וחדשניים. אבל עם כל הקידמה והדעיכה בפופולריות שלו, אי אפשר לקחת לקנה השמש את היתרונות הברורים שלו: הוא בדיוק באמצע, לא מילימטר אחד ימינה או שמאלה, הוא במרחק שווה משתי קצוות החנוכייה - יתרון ברור לאלה שאינם מעוניינים במרחק בלתי-שווים בין הקצוות - וכמובן גולת הכותרת: הוא גבוה מעט משאר הקנים. כמה גבוה? בואו נגיד את זה ככה: גבוה מספיק. אם הוא היה מעט נמוך יותר איך ספק שיתרון הגובה שלו היה מתבטל, אבל קשה להתווכח עם העובדה שאם הוא היה גבוה הרבה יותר - למשל, בשני מטר מעל שאר החנוכייה - הרי שהיה זה בלתי פרקטי בעליל. הגובה מדויק, אם כן, וזוהי תכונה שלא תסולא בפז, כך שגם כיום, ולמרות מה שדור ה"מילניאלז" עלול לחשוב, אנחנו עדיין בעד השמש. קלאסיקה זה קלאסיקה, יו נואו.
במקום השני: הקנה הראשון מימין
"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות; היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי". מילותיו האלמותיות של הסופר צ'רלס דיקנס מגדירות במדויק את הקנה הזה, אם מסירים את כל החלקים הרעים במשוואה: כי זהו (כמעט) הטוב שבקנים, וזהו. יושב לו בקצה הימני של החנוכייה, מחזיק את הנר הראשון שאותו מדליקים שוב ושוב במשך כל ימי החג, נושא באורך רוח את שגיונות הנרות ומפיץ אווירה טובה של הבנה וכבוד הדדי ולא בלי קורטוב של הומור. ככה צריך להיות קנה של חנוכייה.
ובמקום הראשון: הקנה השני משמאל
חבל להכביר במילים. הקנה השני משמאל הוא פשוט הקנה המושלם, שלא לומר מדהים, וזה אומר הכול. הקנה הזה היה יכול להיות בכל מיני מיקומים אחרים: באמצע החנוכייה, בקצה שלה, בקצה שקרוב לאמצע, אבל לא: הוא דווקא הקנה השני משמאל, כאומר - זה אני, אני במקום השני משמאל, ללא כחל ושרק. איפה עוד אפשר למצוא קנים שניצבים במקומם באופן ברור כל כך, שלם כל כך, בלתי מתפשר? אין פלא שאנשים רבים כל כך, וביניהם אנחנו, מוקירים את הקנה הזה, הוא המראה והמודל לכל מה שאפשרי ונכון בעולם הזה, ומשקף לנו את ניצחון הרוח האנושית, אותו ילד פנימי שיש בכולנו, שמושיט יד ברגעי קושי ומאיר בנו את היכולת לממש את מה שחשבנו שאיננו, הוא-הוא אותו ניצוץ תקווה ומחשבה שצפה מן הפנים אל החוץ כשההווה משיק אל עברנו אך לרגע, כתינוק בן יומו. זהו הקנה השני משמאל, וזוהי מהותו. מהות קנית.
הקנה השני משמאל לא רוצה להיות חבר שלכם, גם לא המורה שלכם, אבל הוא כן אתם, במובן הכי פשוט שאפשר, ובעולם שבו שום דבר לא בטוח, והכול מסביב רק פייק ניוז וחוסר יכולת להבדיל בין עיקר לטפל, זה אולי הדבר החשוב ביותר. "אל יתהלל חוגר כמפתח"? לא נכחיש. אבל כשהמנגינה פוסקת, ואתם נשארים לבד עם ההבנה שאף אחד אחר לא ייקח את היכולת הנוכנה ביותר למה שאתם יודעים שהוא אמיתי, אפשר להישיר עיניים אל החוגר ולומר "כן, תתהולל כמפתח". למה לא בעצם? האם זה לא מגיע לנו? האם זה לא מגיע למי שידו אינו משגת? בחג הזה, כשתדליקו את הנר בקנה השני משמאל בחנוכייה, תזכרו את המילים החשובות הללו. כי בלעדי האמת, מי אנחנו ככלות הכול? לימדת אותנו היטב.
ואיך אתם הייתם מדרגים את הקנים בחנוכייה?