הלילה (בין ראשון לשני ב-4:30 ב-yes Oh וב-HOT Plus) משודר פרק הסיום של העונה הראשונה של "ווסטוורלד", ועבור לא מעטים מדובר באירוע מדובר שגובל ביום אבל כמעט בינלאומי. על אף שאנחנו כבר יודעים שחודשה לעוד עונה אחת לפחות, עדיין קשה לעכל את העזיבה בתום 10 פרקים בלבד, עם חזרה צפויה רק ב-2018. אבל בינתיים, אפשר להתנחם בכך שפרק סיום הסדרה יהיה באורך של סרט, 90 דקות שלמות, במהלכן הובטח שנקבל תשובות לרוב השאלות שנותרו.
במענה לשאלות הגולשים בסשן Q&A בפייסבוק, בן ברנס (המגלם את לוגאן, גיסו לעתיד של וויליאם) הציע לכולם לשים את ההשערות בצד ולתת לפרק הסיום "לשטוף אתכם כמו גל ענק ומבעית". נכון לכמויות הכתבות והפוסטים שעולים בנושא חדשות לבקרים - זו הצעה נחמדה, אבל נראה שאף אחד לא מתכנן להקשיב לו.
אך האם זהו דבר חיובי? מי שטוענת הפוך היא ג'וליה אלכסנדר שבמאמר דעה ב-"Polygon" טענה כי העיסוק האובססיבי בסדרה ברשת דווקא הורס את ההנאה ממנה - אנחנו לא מחכים לגלות מה יקרה, אנחנו מחכים לראות שצדקנו, ולכתוב "ידעתי!". היא אף מוסיפה וטוענת שיש צופים שמוותרים על הסדרה, כי מרוב ניתוחים כבר לא אכפת להם. הריגוש והאובססיה עברו לשלב הבא: אדישות.
עיסוק יתר שהופך למיאוס הוא לא תופעה חדשה. תחשבו רגע על בנדיקט קאמברבץ' או על סינגלים של U2 ברדיו, תוסיפו להם את הטראומה של רובנו אחרי "אבודים", שהייתה כר פורה לתיאוריות מעריצים והלכה לאיבוד בתוכן (ובתוך שביתת התסריטאים הגדולה) – והרצון להתנתק מההשערות ברור. מצד שני, במינון מסוים, התיאוריות הן מה שעושה את "ווסטוורלד" למרתקת.
"ווסטוורלד" היא שילוב אלמנטים שאנחנו, כצופים, מכירים היטב - מרכיבים נרטיביים של גילוי והסתרה, מוטיבים מעולם הספרות והמוזיקה (כמו העיבודים האינסטרומנטליים לשירים של רדיוהד) שמעניקים רובד של משמעות סמלית, דמויות ארכיטיפיות של משרתים ואדונים, טובים ורעים המתגלים כמורכבים יותר, האדם והמכונה במחול הידוע של הגולם שקם על יוצרו. ראינו וקראנו את כל אלו בעבר.
גם עניין פארק שעשועים שיוצא משליטה אינו חדש - מייקל קרייטון, שכתב את הספר עליו מבוססת הסדרה, הוא גם הכותב של "פארק היורה". בינה מלאכותית שמעלה שאלות קיומיות על המהות שלנו היא תמה משומשת - מהסיפור על הגולם מפראג בכבודו ובעצמו ובהמשך הדרך "אני, רובוט" של אייזיק אסימוב, סרטי "שליחות קטלנית", "היא" של ספייק ג'ונז ועוד.
הייחוד של "ווסטוורלד" הוא לא בסיפור שהיא מספרת, אלא באופן שבו היא מספרת אותו. היא משתמשת במוסכמות הטלוויזיוניות ובשלל ניואנסים כמו בכלי משחק שיוצרים כתב חידה ארוך. אפשר לראות אותה בשתי דרכים: בצפייה "נקייה", שבה לא מנתחים כל פריים ושמים לב איך הלוגו מופיע בשתי צורות, מה שמרמז על שני צירי זמן לפחות. בצפייה כזו מקבלים את העלילה כפשוטה, ואולי מרוויחים הפתעה עם כל גילוי.
באופן הצפייה השני אפשר לראות אותה כפאזל גדול. האיש בשחור אוסף רמזים בדרך אל המבוך, והצופים אוספים רמזים בדרך אל התשובות. ג'ונתן נולאן, אחד מיוצרי הסדרה (לצד בת זוגו ליסה ג'וי וג'יי-ג'יי אברהמס) הוא אשף השימוש במבע קולנועי כדי לגלות ולהסתיר מידע, כדי לתעתע בצופים שלו ולהעביר אותם במסע דומה לזה של הדמויות, כפי שעשה ב"ממנטו" שמבוסס על סיפור שלו ("Memento Mori"), ב"יוקרה" וגם ב"בין כוכבים", בהם שימש כתסריטאי.
"ווסטוורלד" לוקחת את המשחק בין הקורא/הצופה לכותב בסיפור הבלשי הקלאסי, והופכת אותו למתוחכם וארוך יותר, תוך שהיא רק מרוויחה משלל התיאוריות שמוסיפות לה רבדים מעניינים יותר של תחכום ומשחק בין צירי זמן. כך שואלת "ווסטוורלד" שאלות על יוצרים מול צופים, על תהליך יצירה ולא רק על עתידנו הטכנולוגי. גם נולאן מבין שההבדל בין סיפור פואנטה סביר לסיפור פואנטה טוב הוא מה קורה בסיום - אם עם סיומו אנחנו שוכחים ממנו, הוא רק סביר. אבל אם בסיומו אנחנו רוצים לקרוא אותו שוב, ומגלים בו עוד רבדים ומשמעויות עם כל קריאה – קיבלנו יצירה מרשימה באמת. כאלה הם הסרטים שנולאן שותף בכתיבתם, ונראה שזו השאיפה שלו גם עם "ווסטוורלד". הקושי הוא האתגר שבשמירה על העניין הזה לאורך עונה שלמה, שאורכה כמו חמישה סרטים לפחות.
העובדה שחלק גדול מהתיאוריות התגלה עד כה כנכון, מעיד גם על כך שחוכמת המונים היא משהו שעובד וגם על כך שככל הנראה היוצרים ידעו וציפו, לפחות במידת מה, למשחק הניחושים הגדול שמתרחש עם סופו של כל פרק. בכל זאת, בראיון ל"הוליווד ריפורטר" אמר ג'פרי רייט (המגלם את ברנרד) שהרמזים לגבי הטוויסט עם הדמות שלו היו די ברורים מן ההתחלה.
אז לפני שנקבל עוד תשובות ועוד כמה שאלות (כי בכל זאת צריך להשאיר משהו לעונה השנייה) – קבלו את רשימת התיאוריות הגדולות, כולל אלו שכבר אושרו ואלו ש(עוד) לא:
מה אנחנו כבר יודעים?
1. ברנרד הוא מארח (Host) בעצמו. ההשערה שברנרד (רייט) הוא מארח שפועל בתוך המתחם הארגוני של ווסטוורלד התחילה להתרוצץ כבר מהפרק השלישי. הוא חוזר שוב ושוב אל הזיכרון של אובדן הבן שלו, כמו מארח טוב עם סיפור עבר טרגי שהופך אותו ליותר אמין – עובדה שלמדנו מפיו של פורד (אנתוני הופקינס) על המארחים. ברנרד סיפר לתרזה (סידסה באבט קנודסן) שהמארחים ממשיכים לנהל שיחות גם כשהם לא מדברים עם אורחי הפארק, כדי להתאמן ולהיות "אנושיים" יותר – ובתגובה היא שאלה אותו, בצחוק, אם זה מה שהוא עושה עכשיו איתה, מתאמן. פורד אמר לו שהוא יודע איך הראש שלו עובד, וגם החיבה וההבנה העמוקה שלו כלפי המארחים האחרים הפכה עם הזמן לרמז שהוא למעשה אחד מהם.
את האישור הסופי והמצמרר, יש שיגידו, להשערה הזו, קיבלנו בפרק 7 שנקרא "Trompe L'Oeil", שמשמעותו יצירה דו-ממדית שנראית כאילו היא תלת-ממדית. ההקבלה לברנרד, שגילינו בפרק שאולי מתנהג כמו אנושי אבל למעשה מסוגל לבצע פעולות איומות לפקודתו של פורד, ברורה.
2. ברנרד הוא גלגול רובוטי של ארנולד. מרגע שגילינו שברנרד הוא מארח, ההנחה שהוא גלגול של ארנולד הלכה והתבססה. מיטיבי לכת שמו לב שכאשר פורד הראה לברנרד תמונה של פורד עם ארנולד היה חסר בה משהו - אדם נוסף שלא הופיע בה, כאשר האדם השני שראינו היה בכלל הרובוט בדמות אביו של פורד. מי ששם לב לרמז הזה, עם ההנחה שהמארחים אינם רואים את מה שעלול להפריע להם, כבר חיבר את הנקודות.
בפרק 9 קיבלנו אישוש להנחה – עם פירוט. פורד יצר את ברנרד כמחווה לחברו שמת, במטרה לחדש את השותפות שלהם מפעם. הוא נתן לו שם דומה - ברנרד לואו, אנאגרם של שמו של ארנולד וובר - וסיפור רקע טראגי שקשור לחייו של ארנולד, כדי שירגיש כמה שיותר אמיתי. במקביל, גילו לנו שארנולד נהרג על ידי דולורס (אוון רייצ'ל ווד) ושהשיחות שראינו אותה מנהלת עם ברנרד היו למעשה עם ארנולד – והן רק בגדר זיכרונות.
3. צירי זמן שונים. מניפולציות עריכה הסתירו מאיתנו את העובדה שאנחנו צופים בהתרחשויות בכמה צירי זמן. בפרק 9, עם הגילוי של דולורס כי ארנולד לא יכול לעזור לה כי היא הרגה אותו, לצד החשיפה של דולורס כרובוט עם איברים מכניים מהגרסה הישנה בזמן ההרפתקה של וויליאם ולוגאן, התברר שיש כאן כמה אירועים שמתרחשים בזמנים שונים. במקביל, העריכה הפכה להיות ברורה יותר, כך שאפשר להניח שזהו סדר האירועים השונים:
העבר הכי מוקדם, לפני כ-30 שנה: החזון של דולורס בו היא רואה את הפארק קצת לפני שהוא ייפתח לקהל. יכול להיות שבשלב זה גם התרחש הכשל הקריטי שפגע בפארק שמוזכר מדי פעם. האם השיחות של דולורס עם ארנולד מתרחשות בשלב הזה, או קצת אחר כך? עוד נגלה.
קצת אחר כך: ההגעה של וויליאם ולוגאן לפארק שמתרחשת בימיו הראשונים, הפגישה עם דולורס ואחד המסעות שלה לגילוי עצמי.
ההווה, בגדול: האיש בשחור רוצח את מייב (טנדיי ניוטון) והבת שלה קצת לפני שהסדרה "מתחילה". המודעות של מייב, הגילוי שלנו שברנרד הוא רובוט דמות ארנולד, בניית הנרטיב החדש על ידי פורד והחיפוש של האיש בשחור – כל אלו מתרחשים "עכשיו".
מבולבלים? זה בכוונה. הנה ציר זמן כרונולוגי אפשרי שיעשה לכם סדר.
מה אנחנו לא יודעים:
1. מי הוא האיש בשחור? האיש בשחור (אד האריס) התחיל בתור נבל די נדוש. מישהו שלוקח את המשחק מאוד ברצינות, ואת תאוות הדם שלו והזלזול בחיי מארחים – לקיצון. עם התקדמות הפרקים הבנו שהדברים הם לא בדיוק שחור ולבן, אבל אם כבר מדברים על הצבעים הללו - יש כאן רמז. כשוויליאם (ג'ימי סימפסון) ולוגאן (ברנס) מגיעים לפארק לראשונה, וויליאם בוחר בכובע לבן ולוגאן בכובע שחור. האם זהו רמז סימבולי לכך שלוגאן יהיה האיש בשחור? או אולי דווקא וויליאם, שהכובע שלו מתכסה בכתמי דם ושעובר, בניגוד ללוגאן, תהליך התפתחות לאורך העונה?
וויליאם מתחיל תמים עד כדי נאיביות. הבחור שמתקדם בחברה הגדולה של משפחתו של לוגאן בגלל שהוא מאורס לאחותו, לא רוצה לפגוע או לשכב עם אף מארח, ולא מבין את כל הקטע הפטישי המשונה שקורה בפארק. כשהוא פוגש את דולורס ומתאהב בה, משהו משתנה. הוא מאמין שדולורס שונה מהמארחים האחרים ויוצא איתה למסע כשהוא משאיר את לוגאן כפות, מאחור. הוא מספר לה שכילד הוא רצה לחיות בתוך ספרים, ושהמקום הזה מרגיש לו אמיתי יותר מחייו שבחוץ. במקביל, האיש בשחור מספר על כך שהוא נהנה מהמשחק ורוצה להגיע לסוף שלו, למבוך, שהוא הסיפור האחרון.
האיש בשחור הוא פילנתרופ גדול שכנראה הציל חיים של אנשים. הוא גם מימן את הפארק ואפשר את קיומו, ונמצא בחברי הוועדה של דלוס, בעלי הפארק, שיכולה להצביע על הדחתו של פורד, ולא אכפת לו - כל עוד יתנו לו להמשיך לשחק בשקט. הוא היה נשוי במשך 30 שנה למישהי – וויליאם היה מאורס לפני כ-30 שנה. ההתאבדות של אשתו של האיש בשחור הובילה אותו לחזור למשחק ולבחון את הגבולות של עצמו – לבצע פשע נוראי, לרצוח אמא ובת בלי שום סיבה (האמא והבת הן מייב והבת שלה, עוד חיבור נחמד בין קווי העלילה השונים).
בפרק 9 וויליאם הפך למישהו שמסוגל לבתר המון מארחים כדי לבדוק איך הם מבפנים במה שנראה כמו התמוטטות עצבים, התפכחות כואבת, או שניהם. הוא כבר לא נראה כל כך רחוק מהאכזריות של האיש בשחור. בסוף הפרק, דולורס קוראת בשמו רגע לפני שהאיש בשחור מגיע. היא אמנם לא מישהי שאפשר לסמוך על תפיסת הזמן שלה, אבל למדנו אין צירופי מקרים בסדרה.
2. דולורס או טדי הם וויאט. יש נבל רצחני בשם וויאט שטובח במארחים אחרים, כי הוא חושב שאלוהים מדבר אליו. הוא לוקח חלק בנרטיב החדש שפורד בונה, המתרחש בעיר המכוסה בחול - אותה עיר שמופיעה בחזיונות של דולורס ושאליה היא מגיעה בפרק 9. אנחנו יודעים שלטדי (ג'יימס מרסדן) יש עניין לא פתור עם אותו וויאט: ראינו אותו בפלאשבק של טדי, שבו גם טדי מחסל המון אדם, כמי שמוחו נשלט על ידי מישהו אחר.
בפלאשבק וויאט הוא אמנם גבר, אבל אולי הזהות שלו שונה כי היא עוד משהו שטדי לא מסוגל להתמודד איתו. במקביל, ראינו את דולורס חוזה בטבח, כשהיא מחזיקה אקדח ומכוונת אותו למארחים, וגם לעצמה. עם הגילוי בפרק 9 שהשיחות שלה עם ארנולד הם זיכרונות ושהיא זו שהרגה אותו, האפשרות שהיא למעשה הולכת להיות הנבל הגדול הנ"ל, ושהטבח הזה כבר התרחש בעבר, נראית אפשרית. האם היא וויאט בעצמה, או שטדי שלא מסוגל "לזכור" שזה הוא בעצמו? אולי נגלה ממש בעוד כמה שעות.
3. מה נסגר עם המבוך? על פניו קיבלנו תשובה על כך בפרק 9. דולורס מגיעה לעיר המכוסה חול, זו שפורד חפר כדי שתשמש בנרטיב החדש. דולורס גם רואה אותה בחזיון כעיר שבה עבדו על המארחים הראשונים, לימדו אותם לזוז ולהתנהג כמו אנשים לפני שהפארק נפתח, וזו גם אותה עיר שבה התחולל טבח נוראי שהיא מעורבת בו.
היא נכנסת לכנסייה, מתיישבת בתא וידוי ויורדת במעלית שמובילה אותה אל "מאחורי הקלעים", למשרדים שבהם עובדים על המארחים, והישר אל המשרד הישן של ארנולד. מהבחינה הזו, אולי זה מרכז המבוך - שהוא למעשה מטאפורה למודעות של המארחים. ההסבר הזה נשמע שטחי מדי, במיוחד לאור הידיעה שגם האדם בשחור מחפש אותו, ושהוא הרגע הגיע לאותה כנסייה.
אנחנו מכירים גם את המיתוס על המבוך, כפי שטדי סיפר אותו לאיש בשחור: המבוך הוא סכום הבחירות שאדם עושה בחייו, החלומות שלו, ובמרכזו ניצב אדם שנהרג אינספור פעמים, אבל תמיד חוזר לחיים, עד שבפעם האחרונה הוא נוקם במדכאים שלו ובונה את המבוך סביב ביתו כדי שאף אחד לא יוכל להגיע אליו ולפגוע בו שוב. אנחנו גם יודעים שהמבוך מיועד למארחים ולא לאורחים. האם זה רמז למרד הרובוטים הגדול?
עוד השערה היא שהמבוך הוא התוכנית הגדולה של ארנולד להשמיד את הפארק, ואולי ההגעה של דולורס אל מרכזו תפעיל טריגר כלשהו שיגרום להתקוממות שתחסל את המקום. מצד שני, פורד יודע על קיומו של המבוך, כך למדנו משיחה שניהל עם האיש בשחור. אולי הוא למעשה רוצה שדולורס, האיש בשחור וטדי ימצאו אותו, כדי שהוא יוכל לדעת היכן הוא ולנצל אותו לטובתו?
4. איפה ווסטוורלד נמצאת? לא ראינו את העולם שמחוץ לווסטוורלד, אלא רק את הפארק ואת האזור של העובדים, שגם גרים שם בזמן העבודה - מה שמרמז על אזור מבודד או מרוחק, או סתם על מוסר עבודה שהלך רמה אחת רחוק יותר מזו של גוגל. אחת ההשערות הוא שהמקום נמצא על מאדים, כי גם ככה יש שם די והותר חול כדי להיות יופי של חומר גלם למערב הפרוע, אבל זו בהחלט לא עדות מספקת. ווסטוורלד יכול להיות תחנת חלל בפני עצמו, או בכל מקום אחר.
5. אלסי חיה. כשברנרד רצח את תרזה דאגו להבהיר לנו שהיא מתה, כולל גופה בשק. אמנם ראינו את ברנרד נזכר בעצמו חונק את אלסי, אבל לא ראינו גופה, וכידוע, שום דבר לא בטוח עד שלא ראינו אותו מתרחש, וגם אז לכו תדעו מה יקרה. היא עשויה להיות בחיים, ושבויה אצל פורד.
6. ברנרד/ארנולד יחזרו. ההבנה שברנרד "גילה" את המהות של עצמו ואת הזיכרונות שלו כמה פעמים בעבר (כולל העובדה שהוא זה שעוזר לשמור את המארחים צייתנים ובתוך הפארק) ובכל פעם פורד מוחק לו את הזיכרון כדי שלא יעשה בעיות, הייתה כואבת ומוצלחת. כואב עוד יותר היה להבין שהפעם פורד מחליט להרוג את הרובוט דמוי החבר הכי טוב שלו, אולי החבר היחיד שיש לו. אבל כדאי לזכור שהמארחים מתים וחוזרים לחיים כל הזמן. אז אולי ברנרד עוד ישוב, ואפילו עם תובנות. בנוסף, אנחנו יודעים שהמארחים שומעים את ארנולד מדבר אליהם. האם זה חלק מהתכנות המקורי והוא פשוט השאיר חלקים בקוד שימשיכו לעשות בלגן אחרי מותו, או שהוא קיים איכשהו?
7. כל מה שראינו הוא לופ טראגי אינסופי. אם ברנרד/ארנולד גילה שהוא נבנה בצלמו של ארנולד כמה וכמה פעמים, ופורד אף פעם לא באמת נתפס לא מוכן – מה אם כל מה שקורה הוא לופ שחוזר על עצמו? יכול להיות שהמסע של מייב למודעות ולמרד והמסלול של דולורס אל לב המבוך הם אירועים שקורים שוב ושוב, תחת שליטתו של פורד?
8. פורד הוא מארח בעצמו. ראינו את פורד כגבר צעיר בעבר, אבל זה לא אומר שהוא לא בנה את עצמו בשלב מאוחר יותר, כדי לחיות לנצח ולנהל את כולם.
9. פורד הוא האדם היחיד בפארק. התיאוריה ההפוכה גורסת שכל מי שמשרת את הפארק, מארחים ועובדים כאחד, הם למעשה רובוטים. זה נשמע קצת קלוש, כי יש אנשים שמגיעים מבחוץ. מצד שני, לא באמת ראינו את החוץ עד עכשיו.