אין תמונה
עם היפים שלי במטוס הפרטי. הילדים העשירים של בברלי הילס
מורגן סטיוארט וברנדן פיצפטריק מאוהבים כבר שנה ורוצים לציין את היום המיוחד בו מצאו זה את זו. בעולם שלנו יום כזה מסתכם ביציאה למסעדה, התפרעות והזמנה של קינוח וגם ראשונה. לפעמים מופיע זר פרחים קיטשי ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בלילה בצימר מפנק – אבל הזוג הזה חי קצת יותר גדול. בחגיגה שלהם כלול מטוס פרטי שלוקח אותם היישר לחופים של מקסיקו, שמפניה צוננת ובגדי מעצבים. אה, וכדי לא להשתעמם, הם לוקחים איתם גם את החברים הכי טובים שלהם – כי זה הכי אלמנטרי.

זו היא עלילת הפרק הראשון של סדרת הריאליטי "הילדים העשירים של בברלי הילס", שתשודר החל מהשבוע הבא בערוץ E! ואם היא לא נשמעת לכם מספיק דרמטית, נשמח לבשר לכם שהיא מכילה גם משבר גדול כשחלק מהחברים מאחרים לארוחה החגיגית. OMG.

כוכבי הסדרה, רק בני עשרים ומשהו, הם ילדי עשירים שבעים וחסרי דאגות שחיים כמו שאתם לעולם לא תוכלו: דורותי וואנג, היא בת למיליארדר ש"עובדת בלעשות כיף", (מילים שלה), ה-BFF שלה, מורגן סטיוארט היא בת למיליונרים וכך גם בן הזוג שלה, ברנדן פיצפטריק. אל השלישייה העליזה הזו מצטרפת בת העשירים רוקסי סוולרטי  וגם ג'וני דרובל, הנציג של הקהילה הגאה בתכנית ו...ניחשתם – בן למשפחה עשירה.

הפרארי שלכם שווה יותר

אם השם של הסדרה מצלצל לכם מוכר, זה כנראה בגלל הבלוג המצליח "Rich Kids Of Instagram” שעם שמו היא מתכתבת. מדובר בטאמבלר שאוסף כמעט כל יום את התמונות הכי מטורפות, הזויות ומרתיחות שהועלו לאינסטגרם – כאלה שמשדרות ראוותנות מכוונת, שוויצריות חמורה ובזבזנות מטורפת. פה תוכלו למצוא ארוחות שחיתות על מטוסים פרטיים, אנשים שקבורים מתחת לשקיות של גוצ'י ופראדה והמון גופות חטובים על חופים חלומיים. פתאום התמונה של גיסתכם עושה קפה עם חברה באמצע יום עבודה לא נראית כל כך נורא, תודו.

אין תמונה
אהבה זה להחזיק ידיים במטוס הפרטי
הבלוג הפך פופולארי להחריד כשעורר סערה תקשורתית ימים אחרי עלייתו לאוויר, ונחשב למעין סמל סטטוס חדש: הפרארי שלך שווה יותר כשהתמונה שלה מגיעה ל-RKOI. בעצם, עזוב את הפרארי, אתה שווה יותר. וכשהעניין בחיים של העשירים הופך אותם למפורסמים - כולם רוצים לחתוך קופון: בקיץ הקרוב יהפוך הבלוג הזה גם לספר באחת מארבע הוצאות הספרים הגדולות ביותר באנגלית: Simon and Schuster.

כשאלו הנסיבות, לא תתפלאו לשמוע שהסדרה הזו, שעוקבת אחרי חמישה צעירים עשירים להחריד בבברלי הילס של 2014, זוכה לסיקור נרחב ועניין לא מבוטל – אחרי הכל, לא בכל יום אתם זוכים לראות צעירים כל כך מנותקים מהחיים: מבזבזים כסף, חיים בפיד האינסטוש שלהם ועסוקים בצילום סלפיז ושרבוב שפתיים.

אין תמונה
הסטייל הנכון בלי הערכים. בלינג רינג
או שכן? עלעול קצר בטקסטים התרבותיים שהופקו בשנה האחרונה מגלה עוד מאותו הדבר: צעירים שהדבר היחיד שמעניין אותם הוא פרסום ומפורסמים. בלינג בלינג הוא משל על הסטייל הנכון , צעירים שנמצאים בתוך עולם חומרני ונטול ערכים משלהם. במרץ האחרון המגמה הגיעה גם לסרט "ספרינג ברייקרס", שם שלוש צעירות שודדות מסעדה כדי להשיג כסף ולטוס לחופשת אביב, במהלכה הן מסתנוורות עוד יותר ממה שכסף – גם אם לא חוקי – יכול להציע להן. משם הדרך לאלימות קשה ולמערכת מינית עם סוחר סמים, נשק ורצח, קצרה מאד. אחת מכוכבות הסרט, אגב, מגולמת על ידי סלינה גומז, שמכירה מקרוב צעיר אחד שהכסף קצת סובב לו את הראש: ג'סטין ביבר.

נכון, ההתרחשות ב"ספרינג ברייקינג" קיצונית ומנכרת, אבל היא לא הזויה יותר מאובדן השליטה של ביבר או מהמציאות שהכיר לנו הסרט "בלינג רינג" של סופיה קופולה, המבוסס על מקרה אמיתי בהחלט. "בלינג רינג" הביא את סיפורם הפאתטי של שבעה בני נוער אמריקנים שפרצו לבתים של סלבס וגנבו מהם כסף ובגדים בשווי של לא פחות משלושה מיליון דולר. מפריס הילטון, דרך מייגן פוקס, מאורלנדו בלום ועד לינדזי לוהן – החבורה ניהלה מערכת יחסים אובססיבית עם הדמויות הללו ופרצה לבתים של הכוכבים הכי אופנתיים בעיניה – רק כדי לגנוב להם מהארון את הבגדים האורגינל. כך הם הגיעו הכי קרוב לכוכבים האהובים עליהם וכמעט לבשו את עורם. בסופו של דבר הם נעצרו, נשפטו ונענשו, כשחלקם אף ישב בכלא.

קודם כל להיות מפורסם, אחר כך הכסף

האם היצירות הללו משקפות מציאות עגומה של הצעירים בדור הוואי או יוצרות אותה? “אני לא חושבת שטקסט כזה לבדו יוצר מציאות", אומרת ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה בביה"ס לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל, “הטקסטים הללו משקפים מציאות מסוימת ומתריעים מפניה, אבל הטפטוף האינסופי של יפים ויפות, של החיים הטובים ושל סמלי הסטטוס, מצטבר לכדי מבול שמשפיע בסופו של דבר על הצעירים של היום”. כמה משפיעות היצירות על המציאות וכמה המציאות על היצירות? זו שאלת הביצה והתרנגולת, מה שבטוח הוא שמשהו השתנה. מחקר מ-2012 בדק על מה חולמים בני 8-14 בשלל מדינות. התוצאות מזעזעות: החלום שהגיע למקום הראשון לא היה להיות רופאה או אסטרונאוטית, גם לא למצוא תרופה לסרטן או להיות רקדנית בלט עטורת פרסים - החלום היה פשוט "להיות מפורסם".

אין תמונה
בשביל העושר שווה גם לגנוב. ספרינג ברייקרס
“במקום השני", מספרת לנו ד"ר דליה לירן אלפר מביה"ס לתקשורת, המכללה למנהל, “מיקמו ה"טווינים" (קיצור ל"ביטווינים", בני הגיל שבין ילדות לטינאייג'ריות) את הכסף”. עם סולם ערכים ושאיפות כזה, מה הפלא שהמסך שלנו מתמלא בנורות אזהרה? “במציאות שלנו היום יש קייטנות בהן לומדים איך להיות מפורסמים, איך להופיע על במה", אומרת ד"ר אלפר, “הכישורים הם משניים – מה שחשוב הוא להיות מפורסם כי להיות מפורסם משמע אני קיים". התפישה הזו נתמכת על ידי הרשתות החברתיות, כשכל ילד בוחן את הפופולאריות ורמת הפרסום שלו באופן מיידי באמצעות מספר הלייקים להם הוא זוכה - פעולה שהיא סוציאליזליציה של הפרסום שמסביב ושל האדרת הערך העצמי. “מה שמגדיר את הצעירים זו השתייכות לקבוצה של "השווים" ומה שהחברים שלהם חושבים שהוא שווה ולכן הרשת החברתית כל כך חזקה. אם פעם רצית שעשרה אנשים יחבבו אותך – היום את רוצה לייק ממאה אנשים. מה זה להיות מפורסם בבית הספר? בעיר? בעולם? הלייק הוא מדרגה בדרך לשם".

וכשחושבים על ילדים ששואפים להיות מפורסמים, על הרצון לתשומת לב אינסופית, קשה שלא לפתוח צדפה ולהוציא משם כלת בתמצווש נרגשת, כזו שהופכת שש שנים מאוחר יותר לתיכוניסטית שנוסעת ל"פרום" שלה בלימוזינה, מצוידת בשמלה שעולה כמו שתי משכורות ממוצעות ונעלי מעצבים. “אנחנו מחקים את הקולג'ים והתיכונים האמריקאיים, לוקחים אלמנטים של עושר – כי הרי לא כל הצעירים האמריקאיים חיים כך", מסבירה ד"ר אלפר. אז למה אנחנו מוצאים את עצמנו מאמצים דווקא את המסורות הללו? “זה תומך בעולם הצרכני שלנו: אני אקנה נעלי מעצבים וכך אדמה לאותה עשירה בבברלי הילס, או אקשיב לאותו ג'סטין ביבר שהאמריקנית מקשיבה לו. פעם החלומות היו לוקאליים, אבל היום החלום הגלובאלי והעל לאומי הוא הפרסום".

עדן בן זקן - גמר אקס פקטור (צילום: טל גבעוני, טל קרן)
27 זה כבר מבוגר מדי. עדן בן זקן | צילום: טל גבעוני, טל קרן
הרצון הזה משפיע כמובן על מה שאנחנו רואים בטלוויזיה. בעולם בו ילדים בני שמונה כבר חולמים להיות מפורסמים, לא באמת מפתיע לראות בני 16 מתמודדים בריאליטי כדבר שבשגרה. “שימי לב בני כמה היו המתמודדים בקטגוריית ה"בוגרים" ב"אקס פקטור", מבהירה ד"ר ברנשטיין, “היה שם מתמודד בן 27 ומתמודדת בת 34. אלו ההגדרות בהן הטלוויזיה משתמשת והיום צעירים בני עשרים פלוס הם רשמית זקנים, כאלה שמתחילים את הקריירה שלהם מאוחר. הטלוויזיה מתמקדת בצעירים, זה חלק מהאובססיה לאידיאל היופי שכולל גם עור חלק – וזה הולך עם גיל מסוים. אנחנו רואים שהתקשורת מתמקדת יותר ויותר בצעירים ומתעלמת מקבוצות אחרות, והאמת היא שזה תואם את המציאות הקיצונית עליה מספרים מי שבאמת חיים בבברלי הילס, בה אסור לך להיות עם קילוגרם מיותר או קמט סורר".

התחושות אכן קשות, אך קשה להימלט מההרגשה שכל דור מספיד את זה שבא אחריו: “זה נכון שבתרבות המערבית יש אתגרים וסכנות שלא היו בדור הקודם, אבל מהצד השני כל דור בטוח שהדור הבא שטחי יותר ושפעם היה פה שמח", אומרת ד"ר ברנשטיין. למרות האמירה הזו, אפילו היא לא נשארת אדישה למה שקורה על המסך שלנו: “לפעמים את רואה אנשים שמשתתפים בתכניות ועושים דברים שלא מועילים להם ואת מבינה שהם שם רק כי הם רוצים להיות מפורסמים – לא משנה איך, העיקר שיראו אותם בטלוויזיה – זה מטריד כי זה מראה על שטחיות".

אין תמונה
תיכוניסטים עם ערכים. בברלי הילס 90210
איפה בברלי ואיפה אנחנו

קשה להגיד שהעניין שלנו ביפים ובעשירים הוא דבר חדש, הרי גם לפני עשרים שנה גדלנו על עלילותיהם של ילדי עשירים בברלי הילס – רק ששם זה היה 90210, מתוסרט ומלא באמרות פוליטקלי קורקט מאת פאפא וולש. והיום – המוצר מעט אחר: "אלו לא אותם הצעירים", קובעת ד"ר ברנשטיין, “אם נשווה את הסדרה של אז לזו של היום, נראה בדיוק את השינוי שעבר על עולם הטלוויזיה: ב"בברלי הילס 90210” היו הרבה אלמנטים חינוכיים, היא הייתה סדרה שמרנית בסך הכל ותמיד היה מוסר השכל. הבתולין היו שם ערך, אם היית שרלילה זה התנקם בך ואם עישנת סמים מצאו אותך מת בחדר ההלבשה – זה היה ברור.

היום הורים היו חותמים בשתי ידיים על תוכן כזה". מסכימה ד"ר אלפר ומזכירה כי בזמן ש"קלולס" או סרטי "ליגאלי בלונד" עסקו בבנות עשירים – תמיד היה מסר חינוכי מאחורי מי החמצן או המותגים: “אין ספק שהמגמה הישנה של עיסוק בעשירים מתגברת והשאלה היא כמה נפח תופס העושר והפרסום על חשבון דילמות של גיל ההתבגרות, של רומנטיקה, יחסים עם ההורים, אלכוהול וסמים. נכון, בבברלי הילס היו יפים ונוצצים, אבל הם גם עסקו בבעיות של בני הנוער".

בברלי
לפחות על העשירים החדשים אפשר להתנשא
אבל בין השטחיות להערצה, מסתבר שהצפייה בתכניות שעוסקות בעשירים נותנת לנו עוד משהו: את האפשרות להתנשא. “חלק מהקהל יכול להסתכל על הדמויות הללו ולומר לעצמו שנכון שיש להן כסף, אבל זה לא מה שעושה אותן מאושרות. התכניות הללו מאפשרות לנו להסתכל על העשירים בהתנשאות – כן, הם עשירים אבל הם טיפשים, חסרי ערכים ובעצם, החיים שלהם לא יותר טובים בזכות הכסף", מסבירה ד"ר ברנשטיין. “ניתוח מרקסיסטי יראה פה שימור של המצב הקיים כי הצופים לא ירצו להיות עשירים ולחיות חיים ריקניים כאלה. מהצד השני – ריאליטי מהסוג הזה הן כמו תאונה, אי אפשר שלא להביט בהן". את הבחירה אם להביט בתאונה או לא נשאיר לכם, מה שבטוח הוא שההצצות לחיים של העשירים כאן כדי להישאר ולהפוך אותם גם למפורסמים.