"אני אוהב לכנות את זה 'מערבון סינתטי'", אומר ג'ונתן נולאן, אחד מיוצרי "ווסטוורלד" בפאנל שהוקדש השבוע לסדרה בפסטיבל קומיקון בניו יורק, מה שאולי מסביר את העובדה שאחת המילים שחזרה שוב ושוב בפאנל היא "רובוטים". וזה מפתיע, כי נדמה ש"ווסטוורלד" נמנעת מכך כמעט בכוונה מוגזמת, ומעדיפה להתייחס לאנשים שמרכיבים את העולם שלה בז'רגון של "אורחים" ו"מארחים".
ליוצרים ולשחקנים, לעומת זאת, אין שום בעיה עם המילה הזו. "כשג'יי. ג'יי. אברמס הביא אלינו את הרעיון, הוא אמר שאנחנו יכולים לגשת לזה מהזווית של הרובוטים", מספרת ליסה ג'וי, היוצרת שלצד (ואשתו של) נולאן, "וזה מיד פתח כל כך הרבה אפשרויות עבורנו, כי אין פה סוויץ' בינארי שבו הרובוטים פתאום הורגים את כל האנשים. אנחנו זוכים לראות את המודעות המתעוררת שלהם ולחקור את האנושיות שבהם". "עוד נגיע לזה", עוצר אותה נולאן, ועושה רושם שפליטת הפה הזו שלה עוד תגרום להם לריב באוטו בדרך הביתה.
יש הרבה מה לפצח ב"ווסטוורלד" (משודרת אצלנו מדי יום ב' ב-5:00 ושוב ב-22:00 ב-HOT Plus, וגם ב-HOT VOD), שהיא לא רק עולם ומלואו של ז'אנרים קולנועיים וטלוויזיוניים אלא גם של תמות פסיכולוגיות, סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – הרבה יותר ממה שפאנל בן שעה יכול לכסות. היוצרים והשחקנים, שבכל זאת ניסו להסביר לקהל מה זה אומר מבחינתם, נשאבו לתוך עולם פילוסופי חופר של מטאפורות, שדי עושה עוול לסדרה המעניינת הזו.
"היצורים המושלמים האלה מראים לנו כמה פגומים אנחנו, כמו שייקספיר שמחזיק מראה מול האנושות. וזו הסביבה הבטוחה ביותר לגלות ממה אתה עשוי", טוען בן בארנס, שהפציע בפרק השני בתור לוגאן ההדוניסט, וטוען שהסדרה טומנת בחובה יותר מרק אקדחים וציצים. "לרובוטים בפארק יש רמה מסוימת של חירות, כשהם צועדים אל עבר הלא נודע", ממשיכה אותו טנדי ניוטון, המשחקת את דמותה של מייב, "כך שאנחנו לא רק משחקים את הרובוטים שהם בשליטה, אלא גם את הטירוף שהם מפגינים בלפתח תודעה".
כדוגמא לכך, ניוטון מציינת את הסצנה האחרונה בפרק השני של הסדרה, בו מייב מתעוררת לתוך חלום ואז לתוך המציאות. "חלק מהשוטים ועבודת המצלמה שם מזכירים משחק וידאו, בו העולם האותנטי פתאום הופך למשחק, אבל זה עדיין מרגיש אמיתי. אז איך מגיבים לזה, אם אנחנו רואים שוב ושוב זוועות ואנשים שנהרגים לנו מול העיניים? איך זה משפיע בסופו של דבר על האנושיות שלנו?".
לא רק ניוטון הבחינה בדמיון למשחקי הווידאו - חלק גדול ממשתתפי הפאנל התייחס להשפעות של משחקים כאלה על נולאן וחבריו, כאשר סדרת המשחקים האגדית "GTA" היא ככל הנראה הגדולה מביניהם. "השתמשנו בזה כמקור למחקר, כי ב'ווסטוורלד', הסרט משנת 73' שהתבסס על הספר של מייקל קרייטון, העולם הזה כמעט ולא קיים. אתה מישהו אחד כשאתה הולך רגל, ומישהו אחר לגמרי כשאתה נכנס לאוטו, ובמשחקי וידאו זה בדיוק אותו דבר: בסימולציה אתה מתנהג אחרת מאיך שאתה מתנהג במציאות - וזה מה שרצינו לחקור".
ביחד אבל לחוד
במהלך הפאנל, קלישאות כמו "כיף לבוא לעבוד על הסט", "הכתיבה מדהימה" ו"השחקנים כל כך מוכשרים" נפלטות מפי כולם, אך בתכנית כמו "ווסטוורלד" זה אינו דבר מובן מאליו. עלילתה של "ווסטוורלד" חצויה בין מערבון מהעבר ודרמת מד"ב מהעתיד, וכמוה חצויים גם השחקנים, שמופרדים על רקע העולם שבו הם לוקחים חלק - ועל כן רובם לא באמת עובדים אחד עם השני. אך גם התחושה שבעצם מצטלמות כאן שתי סדרות נפרדות לחלוטין, המתקיימות במקביל, לא מצליחה למנוע מהקאסט להציג חזות מגובשת.
ג'פרי רייט, שמגלם את ברנרד, אחד מהמנהלים הבכירים של הפארק, פגש לראשונה את בארנס ואת ג'ימי סימפסון (וויליאם, גם הוא הצטרף רק בפרק 2) ברכבת בדרך לפאנל, וטנדי ניוטון מגלה שבכלל לא בילתה זמן משותף עם הכוכבת הגדולה של הסדרה, אוון רייצ'ל ווד (שמגלמת את דולורס), לכל אורך העונה, "למרות ששמעתי על מה שהיא עושה ורציתי להכיר אותה". "כולנו בעיקרון על אותו סט", מבהיר רייט, "וידענו שאחרים עובדים על נרטיב אחר לגמרי. אבל כשאני יוצא החוצה מסט של מעבדה לאכול צהריים ופתאום אני מוצא את עצמי במערב הפרוע, זו חוויה אחרת לגמרי".
האווירה בפאנל הופכת להיות קלילה יותר כשהשחקנים מודים שלא באמת היה להם מושג מה קורה במהלך העונה הראשונה ("ידענו רק מה שהיוצרים רצו שנדע"), מה שגרם להם לסמס באקסטזה זה לזה בכל פעם שקיבלו תסריטים ("מה אתה חושב שזה אומר?", "מאיפה הביטוי הזה מוכר לי?" וכו'), והתסריטים היו מגיעים לרוב בלילה שלפני יום צילומים שמתחיל בשש בבוקר (מה שכנראה מסביר למה HBO דחתה את עליית הסדרה שוב ושוב). אנתוני הופקינס, שנוהג לשנן את הטקסטים שלו לפחות 100 פעם לפני הצילומים, כך מתברר, זכה כאן לפריבילגיה מיוחדת של סופי שבוע שלמים לפעמים.
אפרופו הופקינס - רייט נשאל על המתח שבין דמותו שלו לבין זאת של הופקינס (ד"ר רוברט פורד, הבוס הגדול של "ווסטוורלד"), וטען שעל אף איך שזה מצטייר בתוכנית, ברנרד דווקא מכבד את פורד. "פורד הוא הוולט דיסני של הפארק, וברנרד הוא זה שיותר רגיש ואמפתי כלפי המארחים, והוא סקרן לגבי האפשרויות שהמדע פותח בפניו. זאת בעוד שפורד רואה במארחים כלים בהם האורחים משתמשים להנאות שלהם, וזה הכל. הוא מבודד - לא מסוגל להזדהות איתם, או להתחבר אליהם, כנראה כי הוא מחפש אחרי משהו. אולי הוא מנסה למצוא אנושיות דווקא איפה שישנה ריקנות".
רדיוהד כמטאפורה
"אנושיות" היא עוד מילה שחוזרת על עצמה הרבה בפאנל. נולאן, שכתב לצד אחיו הבמאי כריסטופר נולאן את הסרטים "ממנטו", "בין כוכבים" וטרילוגיית "האביר האפל", טוען שמה שמעניין אותו בכל הנוגע לאינטליגנציה מלאכותית היא הדינמיקה שבין האנשים האמיתיים לאנשים בעלי האינטליגנציה המלאכותית, שבשלב מסוים מבינים שהם למעשה מוכרחים להיראות כמונו ולהתנהג כמונו - עד לרמה שבה זה מגביל אותם, ומה שקורה לאחר מכן הוא החלק המעניין באמת.
בשלב השאלות והתשובות של הפאנל, מישהי מהקהל מתעניינת: "מה הקטע עם השירים של רדיוהד שמתנגנים בפסנתר האוטומטי בבית הבושת של ווסטוורלד" - ונולאן ממהר לתקן אותה ולציין שבפיילוט הופיע גם שיר של סאונדגארדן. מעבר לבחירה המעניינת בפסנתר - מעין גרסה ראשונית ואבולוציונית של כלי שנועד רק כדי למלא אחר כל מאווייהם של בני האדם – נראה כי גם הבחירות המוזיקליות אינן מקריות. לדבריו, גרסאות הפסנתר של המוזיקה העכשווית משולבות בפרקים בעיקר כדי לשמש כתזכורת לכך שהעולם הזה הוא לא באמת מערב פרוע, אלא רק חיקוי שלו. וחוץ מזה, הוא פשוט מאוד אוהב את רדיוהד.
כשהשיחה נודדת ל"איש בשחור" (דמותו המסוכנת של אד האריס), נולאן כבר מאבד את החיוך ומחזיר את הדיסטנס מחשש להסגיר פרטים. הוא עושה רושם קשוח מאוד בכל הנוגע לספוילרים, וכשעולה התיאוריה ש"האיש בשחור" הוא בעצם מארח שחושב שהוא אורח (או ששכנע את עצמו להאמין שהוא אורח), ג'וי ממהרת לשלול אותה ב"יש כמה דברים שאתם כבר כן יכולים...", ואז מעיפה מבט מהיר בנולאן ומשתתקת.
אך שני דברים בכל זאת מצליחים לחמוק לו החוצה מבין הידיים; הראשון הוא שהוא עובד בימים אלה על פיתוח העונה השנייה, למרות ש-HBO טרם הכריזה על אחת כזו, בעוד שהשני אינו ודאי אך הספיק לעורר סקרנות: כאשר מישהו מהקהל ציין בפני נולאן שבספרו של קרייטון קיימים גם עולמות של רומא העתיקה וימי הביניים במקביל למערב הפרוע, ושואל האם נראה גם אותם בסדרה - כולם משתתקים. ג'וי מגניבה מבט זהיר ונולאן עונה: "מה שאלת? רומא העתיקה וימי הביניים? אז אלה לא".