קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוהיו סטייט ריכזו 107 תלמידים בני 3 עד 6 מחמישה בתי ספר שונים ברחבי המדינה לקבוצת המחקר. הורי התלמידים השיבו על שאלות העוסקות בהרגלי הצפייה של ילדיהם ובהן בין היתר פרק הזמן הממוצע המוקדש לטלוויזיה במהלך היום, מיקום הטלוויזיה (בחדרם של הילדים או בסלון) ומספר השעות שבהם מכשירי הטלוויזיה בבית פועלים, בין אם מישהו צופה בהם באותו זמן או שלא.
לאחר מכן נתנו לילדים שורה של מבחנים, מהם ניסו החוקרים לאבחן רגשות, מחשבות וידע שיבדלו כל אחד מהם. התוצאות הצביעו על כך שילדים שנחשפו לטלוויזיה במשך שעות רבות ביממה או שמכשיר טלוויזיה נמצא בחדרם, הציגו התפתחות לקויה בכל אחד מהתחומים הללו. לטענת החוקרים מדובר בבתים שבהם ההורים ניהלו פחות תקשורת עם ילדיהם ומכאן פגעו בהתפתחות האינטלקטואלית והרגשית שלהם.
בנוסף הבחינו החוקרים שהילדים שנחשפו לשעות רבות יותר של טלוויזיה תופסים את העולם סביבם בצורה שטחית ומתקשים להבין תהליכים מורכבים. לדבריהם הליקויים הללו עשויים להשפיע גם על המשך התפתחותם של הילדים בגילאים מבוגרים הרבה יותר. מה שעשוי להסביר למה כולנו גדלנו להיות ציניים ומנותקים כפי שאנחנו.