כשמייקל ניקויסט צריך להסביר את הצלחתן את סדרות הפשע הסקנדינביות, הוא מוצא את הסיבה בתרבות שבתוכה הן נוצרות. "בסקנדינביה", הוא מסביר, "אנחנו לא מתעניינים במה אנשים עשו, אלא בעיקר בלמה הם עשו. זו הסיבה ש'קוד 100' נחשבת לדעתי לניתוח חברתי של ממש".
"קוד 100" (משודרת אצלנו ב-HOT, כל הפרקים חינם ב-xtra VOD) היא הסדרה החדשה בה מככב בימים אלה ניקויסט. בסדרה הוא מגלם את מיכאל אקלונד, שוטר שבדי שמאס בקריירה המשטרתית אך נשאב לתוך חקירה הנוגעת ברוצח סדרתי. לצד השטיק הסקנדינבי הרגיל (נופים קודרים, משחק מאופק) והפוביה הטיפוסית מצדדיו האפלים של האינטרנט (החקירה מובילה את השוטרים לדיפ ווב, רשת האינטרנט הבלתי נראית), הסדרה מעמידה במרכזה את הדינמיקה המשעשעת בין אקלונד לשותף האמריקאי שנכפה עליו לצורך הטיפול בחקירה (דומיניק מונאהן מ"אבודים" ומ"שר הטבעות").
"אני חושב שהמפגש ביניהם מסמל מפגש בין עולם ישן לעולם חדש", אומר ניקויסט. "הדמות של דומיניק עונה לסטריאוטיפ האמריקאי, היא די קולנית. זה מחלץ מאקלונד את הסנוביות השוודית. מה שמיוחד הוא שהחוקר האמריקאי מצליח לעורר את אקלונד מהאדישות שלו ומכניס אותו בעצם לתוך החקירה".
למה אתה חושב שכדאי לצפות ב"קוד 100"?
"זו סדרה חשובה כי היא עוסקת בחיים שאנו חיים עכשיו – הדיפ ווב והרשתות החברתיות. אנחנו לא לגמרי מודעים להשפעות שיש לכל זה על החיים שלנו. בכל דבר שאנחנו עושים ברשת אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מי יכול לדעת עלינו דברים שאנחנו לא מעוניינים שיידע. חוץ מזה, הדמויות והדיאלוגים בסדרה מבוססים על כישלונות במקום על ניצחונות. לדעתי, זה מה שהופך אותה למעניינת".
"אני חושב שהישראלים תקועים עם שכנים לא ממש טובים"
ניקויסט (55) נולד בסטוקהולם לאם שבדית ואב איטלקי, אך נמסר לבית יתומים ואומץ כתינוק על ידי משפחה אחרת (הוא כתב על כך רומן אוטוביוגרפי שפורסם בשבדיה). "אני חושב שאפשר לזהות את הגנים האיטלקיים שלי בכל מה שקשור בתשוקה להגיע להרבה מקומות בעולם ולהכיר הרבה תרבויות", הוא אומר. "המודל לחיקוי שלי הוא השחקן האיטלקי מרצ'לו מסטרויאני, בגלל השמחה והתשוקה שהייתה לו כשהוא שיחק. מצד שני, גדלתי בשבדיה, אז גם את הקטע של לעמוד ביער ולשאול 'מי זה אלוהים?' אני מכיר".
היום ניקויסט הוא שחקן מוכר ומוערך. את פריצתו הבינלאומית עשה לפני כעשור ב"כמו בגן עדן" (מועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-2004). בהמשך הפך מזוהה עם דמותו של עורך הדין מיכאל בלומקוויסט (כן, ניקויסט קנאי לשמו הפרטי המקורי) בסדרת סרטי "מילניום" המבוססת על רבי המכר של סטיג לרסון ("נערה עם קעקוע דרקון" והמשכיו). אבל למשחק הוא הגיע לגמרי במקרה. "הייתי עמוק בפילוסופיה, וחשבתי שזה הדבר בשבילי. אבל הייתה לי חברה שאמרה שאני צריך ללמוד משחק כדי להירגע. שתבין, עד אז ראיתי אולי שני מחזות בחיים שלי. רציתי להתעסק בכתיבה, לא לעשות שטויות עם בגדים מצחיקים. אבל כשהתחלתי, הרגשתי מחובר לזה בשנייה.
"לדעתי זה להגיע הכי קרוב שאפשר לכתיבה. אם אתה משחק את רסקולניקוב, אתה ממש צריך להיות הוא. יש אולי עשרה אחוזים מהאנשים בעולם שאלוהים נתן להם את המתנה לספר סיפור לאנשים אחרים, והדרך שלי היא משחק. אתה חייב להיות צנוע מאוד כשיש לך את זה, כי הטריק הוא לא להגיד לאנשים כל מיני דברים, אלא פשוט לשים מולם מראה".
הדמות שלך ב"קוד 100" קצת מתחרטת על כך שבחרה בקריירה משטרתית. אתה לא מתחרט לפעמים על הבחירה שלך?
"כל יום. בכל סצנה, בכל שורה, אתה בוחר מחדש להיות שחקן. הרבה אנשים חושבים שלשחק זה לספר בדיות לאנשים, אבל זה בדיוק ההפך. אתה חייב להיות לגמרי כנה. התופעה הכי קרובה למשחק, בהקשר הזה, היא סכיזופרניה".
יש בשבדיה לא מעט ביקורת על ישראל, ויש הטוענים שגם אנטישמיות. מה אתה מרגיש ביחס לזה?
"אם יש כאלה דברים, אני בצד ההפוך. אני חושב שאתם תקועים עם שכנים לא ממש טובים, ומעריך מאוד את איך שאתם שומרים על התרבות שלכם. צריך הרבה כוח בשביל זה. מבחינה התרבות הישראלית, כל מה שאני נתקל בו, אני מרגיש שאני מחויב לצלול לתוכו. היצירה הישראלית נהדרת, למרות שככל הנראה זה נובע מהמתח שיש במדינה שלכם".
לאיזו יצירה ישראלית התחברת?
"מאוד מאוד אהבתי את הסדרה 'בטיפול'. חוץ מזה, ולמרות שהוא לא בדיוק ישראלי, אחד הכותבים האהובים עליי הוא יצחק בשביס זינגר. קראתי את כל הספרים שלו. היה לו את הכישרון לגעת בדברים גדולים מתוך זווית קטנה ולכאורה שגרתית של המציאות. אתה מספר על תרנגול שעובר בכפר עני בפולין, אבל התרנגול הזה מסמל משהו הרבה יותר גדול. וכל זה, כמובן, עם הרבה מאוד הומור".