קלייר דיינס ודמיאן לואיס בווג
"ידעתי שאני מפחדת להיות הבוס ובגלל זה אני צריכה לעשות את זה"
ההצלחה הגדולה של "הומלנד" הפכה את קלייר דיינס לאחת הכוכבות הגדולות של הטלוויזיה בשנים האחרונות. דיינס, שמגלמת בסדרה את סוכנת ה-CIA הנוירוטית קארי מת'יסון, זכתה פעמיים בפרסי ה"אמי" ו"גלובוס הזהב" בזכות התפקיד. אבל תור הזהב שעובר בימים אלה על הקריירה שלה היה עלול שלא להתקיים כלל אם שיחת הטלפון מרשת "שואוטיים" הייתה מגיעה מעט מאוחר יותר.

"המצב היה מאד קודר. הייתי נורא פגועה", סיפרה דיינס בראיון למגזין "ווג" כשהיא מתייחסת לפרק הזמן הארוך שבו לא זכתה להצעות עבודה כלל. תקופת היובש החלה דווקא לאחר שכיכבה ב-"טמפל גרנדין", סרט טלוויזיה מצליח של HBO המגולל את סיפור חייה של חוקרת אמריקאית למדעי ההתנהגות, שהתפרסמה בזכות תרומתה לטיפול באוטיזם (ממנו סבלה בעצמה) ועיצוב סביבות גידול לבעלי חיים. הסרט זכה בפרס ה-SAG היוקרתי ודיינס זכתה בפרסי האמי וגלובוס הזהב על הופעתה בתפקיד הראשי. אלא שאז הפסיק הטלפון לצלצל.

"שנתיים בלי לשחק היו מאד אכזריות עבורי", משחזרת דיינס, "זה הגיע לכדי נקודה שבה חשבתי לעצמי: 'אני ממש אוהבת עיצוב פנים', ואז מישהו הציע לי לנסות. זה היה מאד מבלבל. קיבלתי הרבה מאד תשואות ותמיכה, אבל זה לא היתרגם לעבודה של ממש. נכנסתי לתקופה מאד קשה". בדיוק ברגע הזה הגיעו שתי הצעות במקביל: האחת לתפקיד המזכירה ליאונרדו דיקפריו בסרט "ג'יי. אדגר" והשנייה לתפקיד סוכנת CIA בסדרה חדשה. "אני מודה שבתחילה נטיתי ללכת על התפקיד בסרט", מספרת דיינס, "אבל אז שאלתי את עצמי: 'את רוצה להיות המזכירה של הבוס או להיות הבוס בעצמך? ידעתי שאני מפחדת מהאופציה השנייה ולכן החלטתי ללכת דווקא עליה".

את טקס גלובוס הזהב האחרון בילתה דיינס בדילוגים בין השטיח האדום, מסיבות המנצחים ובנה קטן, סיירוס, שהמתין בחדר צדדי עם הוריה. "זה היה טירוף", נזכרת השחקנית, "הלכתי על השטיח האדום ואז עליתי להאכיל את סיירוס, הלכתי לטקס וקיבלתי את הפרס ואז שוב רצתי להאכיל אותו. זה היה חלום. הייתי מוקפת בהורים שלי ובבעלי וזה היה אחד הלילות הכי טובים בחיי".

קלייר דיינס ודמיאן לואיס בווג
"אני מפחדת שלא אוכל לשחזר את התחושה של קארי"
"הומלנד" תחזור לעונה שלישית בספטמבר ודיינס מעידה כי היא עדיין חוששת מהתפקיד של קארי. "תמיד יש לי את החשש שלא אצליח לעשות את זה, בגלל שאני משוכנעת שזה עזב אותי בסוף העונה הקודמת ואני לא זוכרת איך לשחזר את התחושה", מסבירה דיינס, "אני מחכה לרגעים הנדירים האלה שבהם יש חיבור מושלם עם הדמות הדמיונית הזאת. זה קצת כמו לגלוש, מרגישים את הגל וחושבים: 'אוקיי, היה שווה לעמוד פה בקור המקפיא מחמש בבוקר כדי להגיע לזה'. במקרה הטוב זה קורה שלוש פעמים בכל עונה".

>> "אני אגמור אותך": אלימות ב"אח הגדול" בריטניה
בואו לפייסבוק שלנו