הפרק השישי בעונה הרביעית של "בתוך איימי שומר" (שהסתיימה השבוע בארה"ב ותעלה לשידור בארץ באוגוסט) נפתח במערכון שקורץ לחוויה ששומר תיעדה לפני כחודשיים בחשבון האינסטגרם שלה. מעריץ רץ אליה ברחוב, תקע לה מצלמה בפרצוף וכשהיא ביקשה ממנו להפסיק, הוא אמר "לא, אנחנו באמריקה ושילמנו בשבילך". התנהגות דוחה ללא ספק, אבל האם היא חומר למערכון בתוכנית ששמה למטרה מיומה הראשון על המסך לפרק סטיגמות מגדריות ולהגחיך את היחס המעוות לנשים? לא בדיוק.
שומר חשבה אחרת וכתבה מערכון בו מעריצים בבית קפה מבקשים ממנה תמונה, להקליט ברכת יום הולדת, מאה דולר ובסופו של דבר - לאכול את איבריה עד שנותר רק הראש. אם היה מדובר במערכון אחד בלבד שחורג מהנושאים הרגילים ששומר עוסקת בהם, מילא, אבל בעונתה הרביעית, "בתוך איימי שומר" עברה מהפך מפתיע - ומאכזב - ועברה להתמקד בסטטוס הסלבריטאי של שומר על חשבון מערכונים שמשתינים בישיבה על הפטריארכיה.
אחד הסממנים הבולטים למהפך הזה הוא כמו הסלבריטאים האורחים בעונה הזאת. סלינה גומז, ג'ייק ג'ילנהול, ג'ף גולדבלום, הארווי קייטל, סאם רוקוול ועוד הגיעו להקיף את שומר באבק הכוכבים שלהם ותפסו זמן מסך שיכול היה להינתן לקומיקאיות ששומר מקדמת בתוכנית שלה. המערכון השני באותו הפרק הגחיך את מעמדה של שומר כמפורסמת ואת הטענה שהיא "בדיוק כמונו" למרות שהפרסום כבר הפך אותה לטחונה במיוחד, עובדה שהיא מדגישה שוב ושוב במערכון וגם בקטע המקשר שלפניו, כשהיא משוחחת עם חבריה הקומיקאים בבר מגניב. האמת היא שלא ברור על מי המערכון צוחק - על הקהל או על שומר, וזו כנראה הבעיה הגדולה ביותר בעיסוק של שומר בעצמה ובפרסום שלה. ברגע שהיא הניחה בצד את האג'נדה הפמיניסטית, היא הפכה לפחות חדה, בועטת ומדויקת.
העונה לא חפה ממערכונים מהסוג הישן והטוב, אבל כבר בפרק הראשון הופיע רמז מקדים לכיוון החדש והלא צפוי. לין מנואל מירנדה, מי שעומד מאחורי "המילטון", המחזה המוזיקלי הכי מדובר של השנים האחרונות, מתארח במערכון מביך במיוחד שאין לו חשיבות מלבד הפגנת כוח של שומר שמשמעותה אני-כל-כך-מפורסמת-שכולם-רוצים-להופיע-בתוכנית-שלי, מהסוג שהיה שמור לקומדיות מהניינטיז. הפרק השני נפתח במערכון דידקטי וצפוי כנגד מדיניות מכירת ואחזקת כלי הנשק בארה"ב, ששומר עצמה מבהירה בקטע סטנדאפ לאחר מכן שנעשה בתגובה לירי שהתרחש בהקרנת סרטה "אסון מהלך" בלואיזיאנה. לא שזו לא מחווה יפה, אבל מוזר לראות דווקא את שומר עושה מהלך יחצני ללא ערך מוסף של ההומור המזוהה איתה וללא שמץ ביקורת, אלא רק כדי למצוא חן בעיניי משפחות הקורבנות. במערכון מאכזב נוסף, בו מתארח דיוויד ספייד, שומר מקבלת הצעה להשתתף ב"משחקי הכס" ומפחדת לעלות על סוס. זו לא סאטירה, זה לא נונסנס, ויותר מהכל הוא מוכיח ששומר הגיע למעמד שהיא לא טורחת לצנזר את עצמה יותר ולדרוש שכל אחד מהקטעים בתוכנית יהיה בעל אמירה נוקבת.
עכשיו זה בדיוק הזמן להציף את התשובה הקנטרנית לביקורות מהסוג הזה - איימי שומר לא חייבת לנו כלום. ובכן, זה נכון. היא לא. בדיוק כפי שהיא לא חייבת להצטלם ברחוב, היא לא חייבת להמשיך ולכתוב על פמיניזם. אבל הגישה הזאת היא ויתור על כל מה שמניע את העולם קדימה. שינוי קורה כשאנשים מרגישים שהם חייבים משהו לאנושות ומשתמשים בכוח שלהם לטובה. לכן, כשקומיקאית שהפכה לאחת הדוברות המשכנעות ביותר של המאבק הפמיניסטי מניחה אותו בצד לטובת עיסוק בנושאים פחות חשובים, קשה שלא להתבאס, והשינוי הזה מאכזב לא רק אידאולוגית, אלא טלוויזיונית. שומר במיטבה כשהיא עוסקת במגדר, והעיסוק בנושאים אחרים גרם לצניחה משמעותית באיכות התוכנית, וגם העלים את תחושת ההזדהות שתמיד התלוותה לצפייה בה.
הסיבה שהתוכנית של שומר הפכה אותה מקומיקאית כמעט אלמונית לסלבית בקנה מידה בינלאומי היא ההזדהות של מיליוני נשים מסביב לעולם איתה כשהיא יוצאת נגד הסללה נשית או מקדמת דימוי גוף חיובי ושחרור מיני. גם אם נסכים שישנם צדדים פחות מהנים לפרסום ששומר צריכה להתמודד איתם עכשיו, קשה להזדהות איתם כצופים, בוודאי כששומר מנופפת בדולרים שצברה. הסלבס לא צריכים ששומר תיאבק עבורם, נשות העולם צריכות אותה קצת יותר.