כשעלתה העונה השנייה של "בנות", המבקרים די התבאסו. אפשר להבין למה, הפרק הראשון היה אנטי קליימקס יחסית לציפיות ההיסטריות (והלא ממש הגיוניות, בהתחשב בכך שמדובר בסדרה שתופסת מעצמה ריאליסטית וקטנה) ובכלל, העונה הראשונה הפכה לקלאסיקה מידית שכולם נורא אהבו, טבעי שאנשים יחושו צורך לפרוש מהעדר במופגן ולהתלונן מהצד. אבל ככל שנקפו הפרקים נזכרנו למה התאהבנו, ולמה לינה דנהאם יכולה להראות לנו את הציצים שלה כמה שבא לה. אז לכבוד הפרק האחרון לעונה (ששודר אתמול בארץ ב-yes), הנה הסיבות לכך שמדובר בעונה אדירה, אולי אפילו יותר מהעונה הראשונה:

קיצונית יותר, נועזת יותר ולא מצונזרת. סצנת סקס משונה שבמהלכה מארני צריכה לבהות בבובה קריפית, סצנת המין האגרסיבית והשנויה במחלוקת בין אדם לחברה החדשה שלו, פרק הקוקאין המצחיק נורא, סצנת סקס כושלת בין האקס ההומו של האנה ובין מארני ועוד רבות. אם בעונה הקודמת האנה והבנות ניסו להסתדר בעולם, הפעם הן חקרו, לרוב באופן כושל, את השוליים הקיצוניים יותר של הקיום שלנו. אולי היה בזה פחות מהטרדות הקטנות והריאליסטיות שאהבנו בעונה הראשונה, אבל זה היה הרבה יותר כיפי ומצחיק.

לינה דנהאם בעירום
נתגעגע

העירום של האנה. רבים התלוננו על ריבוי סצנות העירום העונה, במיוחד אלו של האנה שלא מתחזקת את הגוף שאנחנו רגילים לראות על המסך. היא לא רזה וגבוהה ומושלמת שדיים באופן שבו לימדו אותנו שכל הנשים אמורות להיראות, היא מלאה, יש לה ציצים קטנים ומלתחה שלא ממש קשורה למידות שלה. חולצת רשת צהובה בלי חזייה, שלל חולצות בטן ומכנסונים שלא קשורים לכלום ושהיא לא מהססת להוריד. העירום שלה יכול להרתיע ויכול לשמח, אבל הוא בטוח ייצוג לא שגרתי וחסר של מה שמכונה "נשים אמיתיות" על המסך, כלומר כאלו שגם בחורות במידה 42 יכולות להזדהות איתן.

סצנת מקלון האוזניים. מוכרחים להודות שה-OCD  שמתפרץ אצל האנה בעיצומה של העונה השנייה קצת תלוש ומעצבן, אבל הסצנה המטרידה שבו היא מנקבת לעצמה את עור התוף בעזרת מקלון אזניים, שעבור אנשים מסוימים הייתה קשה יותר מרוב הפרקים של "המתים המהלכים", כפי הנראה תיחרט במאגר הטראומות הטלוויזיוניות. וגם כאן האנה טרחה להזכיר לנו שהצעד הלא הגיוני אך המתבקש הוא להמשיך להכאיב לעצמך, ופשוט להושיט גם את האוזן השנייה.

פרק 5. הפרק שבו האנה שוכבת עם הרופא החתיך אולי ייזכר לנצח בזכות סצנת משחק הפינג פונג בעירום שלה, אבל הוא יצירת מופת רגישה ואנושית דווקא בגלל המונולוג של האנה על מיטתו, שבו היא מתוודה שהיא כל החיים מנסה להיות מיוחדת, אבל היא רק רוצה להיות כמו כולם, ולהיות מאושרת. לינה דנהאם שוב הוכיחה שלפני שהיא אמיצה ופרובוקטורית, היא פשוט כותבת מעולה, מדויקת ומרגשת.

ראינו פחות מג'סה. כפי הנראה היה זה ההריון של ג'מימה קירק, המגלמת את ג'סה, שהדיר אותה ממרבית העונה, ובהתחשב בכך שמדובר באחת הדמויות המעצבנות בסדרה אפשר להסכים שדי הרווחנו. אגב, הפרק היחידי שבו היא כיכבה, ובו היא והאנה נוסעות לבקר את אביה, היה הפרק הגרוע של העונה כולל כל קלישאות סרטי האינדי הדלוחים שיש.