הנה היא הגיעה, הודעת המייל שאצרה בתוכה את הפרק האחרון של "גירלז" אי פעם ואני זאת שצריכה להיפרד מהסדרה. תכננתי לצפות בו בלי לעשות מזה הרבה עניין, ולהזכיר לעצמי שבסך הכל מדובר בסדרת טלוויזיה. לא רוצה לבכות, לא רוצה לצחוק, ואם באמת שואלים אותי מה אני רוצה לעשות אז אני רוצה לכעוס באופן אישי, ספציפי ולא הגיוני על לינה דנהאם, על הזמן שעבר מאז ש"גירלז" עלתה לאוויר וירדה, על זה שאי אפשר לעצור אותו ועל זה שאף אחד לא אומר לי מה עושים מכאן. מבחינתי, לינה דנהאם הורידה אותי בבקו"ם מטאפורי ונסעה להמשך החיים שלה בלי להגיד לי מה קורה עכשיו. איך אני אמורה להרגיש? מה אני אמורה לחשוב? מה יהיה האדוויל להאנגאובר הרגשי שהיה הצפייה בשנות העשרים שלי על המסך כפי שהיא הציגה במשך חמש שנים על המסך?
אני צעירה מדי בשביל "שקרים קטנים גדולים", אני מבוגרת מדי בשביל "13 סיבות למה". "גירלז" הייתה בדיוק באמצע, הדבר הנכון ששודר בזמן הנכון, ובכל כך הרבה מקרים היא גם הייתה בסינק עם החיים שלי כאילו היא חברה בכל קבוצות הוואטסאפ שלי, עד שהיא החליטה לשלוף את השקע מהחשמל ולסיים עם זה. ועכשיו מה? עכשיו מתבגרים, איי גס. היה קול כלשהו, של דור כלשהו ושמעו אותו וממנו למרחקים, ועכשיו תורו של דור אחר להשמיע את הקול שלו ואף אחד לא שאל אותי אם סיימתי להקשיב ו/או לדבר. אבל זה הקטע עם משבצות - אף אחד לא מחכה שתפני אותן בעצמך - הן חומקות ממך וזזות למקום החדש שלהן בעצמן. אז זהו זה? ככה זה נגמר? כן, ככה בדיוק זה נגמר. בהצלחה דור ה-Z.
נפרדנו כך
שני נושאים מרכזיים הניעו בעיני את "גירלז" לאורך שש העונות שלה. אחד מהם היה בחינת האפשרות, או ההיתכנות שלה בכלל, של האנה להתבגר, לצאת מהסלף האנוכי והעגלגל שלה ולהתפתח כאדם. היו לי הרבה מחשבות איך "גירלז" תסיים את התהליך הזה: האם לינה דנהאם תמוטט את הבחירות שעשתה האנה מעל הראש שלה ותאלץ אותה להתמודד עם הכישלונות שלה, עם שיקול הדעת המועטה שלה, כפי שאילצה אותה לעשות עד עכשיו? האם היא מתכוונת לתפור לה הפי אנדינג (כמו זה שתפרה לאלייז'ה) ולהוכיח לנו שלמרות הכול, אנחנו צופים בסדרה שהגיעה מאמריקה והסוף טוב, אם רק מוכנים לחכות? מובן שלא זה ולא זה. מונחים אבסולוטיים כמו "הצלחה" ו"כישלון" שייכים לסדרות בינוניות יותר, לא לסדרה של לינה דנהאם.
אפשר לכתוב (ועוד יכתבו) עשרות אלפי מילים על "גירלז" ואפשר להרכיב עוד ועוד כתבות שדנות בעניינים מהותיים כמו אפיון הכפתורים בחולצות של האנה לאורך העונות, אבל הריקאפ הזה - ממש כמו פרק הסיום של הסדרה - יעשה את מה שנועד לעשות מבחינתי: לשים את הסיפור במרכז וללוות אותו עד לסיום שלו, לא בפיצוץ גדול ולא באקורד צורם, אלא איפשהו באמצע. אין תפניות עלילה דרמטיות, שובן של דמויות שלא ציפינו להן או רמז למה שיקרה בהמשך - הפרק האחרון של הסדרה מתחיל ונגמר בווליום בינוני ואם יש משהו שלינה דנהאם יכולה לעשות עבורנו, זה לשלח אותנו לדרכנו בדיוק ככה.
היא לא מתכוונת לעמוד בציפיות בלתי הגיוניות מסיום הסדרה שלה, בדיוק כמו שלא התכוונה אף פעם לעמוד בציפיות של אף אחד אחר מלבד עצמה. לינה דנהאם לא תכננה לעשות שום דבר בסדרה הזאת מלבד להביא את המציאות. לפעמים המציאות הייתה אמינה יותר, לפעמים פחות, אבל בכל פרק בסדרה ולא רק באחרון היא עמדה שם במרכז ודיממה.
הפרק נפתח בסקירה מהירה של המאורעות האחרונים במקרה שהצופים לא הצליחו להשלים את פערי העלילה מהבעות הפנים של האנה בלבד: ההצעה של אדם להאנה הייתה בלתי ריאליסטית ולא אמינה, היחסים עם יתר החברים בסדרה התרופפו או התפוגגו כליל ורק אחת נשארה - מארני, מי שהייתה הכפית הקטנה במיטה של האנה בפרק הראשון אי פעם של הסדרה ומי שהייתה הכפית הגדולה בפרק האחרון שלה.
לא רק מצב המגורים של האנה ומארני מהדהד מהפרק הראשון - גם השיער של האנה, שעבר בדרך עשרות גלגולים, חוזר לצורה שהייתה לו בפרק הראשון. הרבה דברים השתנו מאז: השותפים של האנה לדירה התחלפו, מערכות יחסים התחילו ונגמרו, נוף המגורים שלה השתנה, וכמוהו גם הסטטוס שלה ושל ההורים שלה. אבל לאורך כל הדברים הללו היו שתי נשים שחצבו את הדרך שלהן בחייה של האנה - אימא שלה ומארני. שתיהן טעו, הקשו, לא מילאו את תפקידן הרבה פעמים לאורך הדרך, אבל היו שם כדי לשים מראה מול האנה בפרק הראשון, והן חוזרות לעשות בדיוק את זה גם באחרון. האנה מנהלת עם שתיהן יחסי הזדקקות-גלגול עיניים לא פשוטים אבל היא זקוקה להן, היא לא יכולה להסתדר בלעדיהן והיא גם לא צריכה - הן שם ובניגוד לתחושות שעלו בפרק שש, היא לא לבד.
מארני ואני
הפרק כולו מתרחש בבית החדש של האנה, שנעתרת בהיסוס להצעה של מארני לעזור לה לעזור לעצמה, ולעבור לגור איתה. האנה צריכה את מארני ומארני צריכה את האנה, וזה שלאף אחת מהן אין מושג מה היא עושה היה המכנה המשותף שלהן מאז ומעולם. אבל בניגוד לאלייז'ה, אדם או ג'סה - זה שהן לא יודעות מה הן עושות לא גורם להן להפסיק לנסות. מארני מוכנה להפנות את כל משאביה אל האנה וגרובר (התינוק של האנה) ולו רק כדי לחמוק מהמטלה המייאשת שהיא התבוננות פנימה. הפעם, לפחות, היא מודה שהחיים שלה תקועים.
"אם אני אספר לך משהו, אתה תבטיח לא לשפוט אותי?", שאלה האנה את אדם בפרק הראשון של הסדרה כשסיפרה לו שההורים שלה מממנים את החיים שלה בניו יורק. היא אמנם שאלה את אדם, שאף פעם לא הצטיין במתן תשובות, אבל מבחינתי היא התכוונה אלינו. אתם מבטיחים לא לשפוט אותי כשאגולל בפניכם שש עונות של התבגרות, ולא אחסוך מכם אפילו פרט אחד של מבוכה? כולנו (אני מנחשת) מהנהנים עם הראש ל"כן" אבל זה לא נכון, גם אנחנו מפרים את ההבטחה הזאת. כולנו שפטנו, ואנחנו עדיין שופטים, כל הזמן. את האנה והגירלז האחרות, את החברות שלנו, את עצמנו, אבל זה לא מה שגוזר את גורלנו כחברות טובות או רעות.
הנושא המרכזי השני ש"גירלז" בחנה מהעונה הראשונה הוא חברות ובפרט, חברות נשית. והפרק הזה סוגר לא רק את סיפור ההתבגרות של האנה, שעכשיו היא אם חד-הורית שעובדת באקדמיה ומגדלת את בנה לבד, הוא סוגר גם את סיפור החברות דרך מערכת היחסים של האנה ומארני. מארני שופטת את האנה על הייאוש שלה מתהליך ההנקה שלא מצליח, האנה מכבה אותה ואת המוזיקה שלה, והן מוציאות אחת את השנייה מדעתן.
שתיהן אנוכיות, שיפוטיות ונוקשות אבל הן צריכות אחת את השנייה והן לא מפנות את הגב לזה. "הרכיבים האלה אפילו לא כאלה גרועים", מארני אומרת לאימא של האנה בשיחה במטבח כשהיא בוחנת את המרכיבים של תחליף החלב אבל בעצם מדברת על החברות שלהן, והיא צודקת. החברות הזו איננה מושלמת, היא רחוקה מכך, אבל היא מתקיימת אחרי כל השנים הללו ואחרי כל מה שהן עברו. מארני הייתה שם לחכות להאנה כשנעלמה לדירה של אדם בפרק הראשון ומארני שם כדי לחכות להאנה כשהיא נעלמת לשיטוט הלילי שלה וזה יותר ממה שאפשר להגיד על יתר החברים של שתיהן לאורך הדרך.
בדיוק כמו החיים החדשים של האנה כאימא - זה קשה יותר ממה שהיא חשבה וזה בטח לא הדרך שבה היא דמיינה את זה אבל זה מה שקורה עכשיו. את לא חולצת שד ומצפה שהחיים פשוט ינקו ממנו בתאווה. לפעמים את צריכה ללחוץ את הדברים בעצמך, לפעמים את צריכה לאלתר כמה טכניקות, אבל מה שחשוב באמת - זה שיש תנועה. ולפחות במובן אחד, החיים של האנה ומארני בתנועה.
הכל אודות אמא
"סיפורים של נשים ראויים שיספרו אותם, כל סוגי הנשים". זה מה שלינה דנהאם כתבה בפתק הפרידה מהסדרה שהעלתה לאינסטגרם ובפרק האחרון היא הספיקה לספר לא רק את הסיפור שלה ושל מארני, אלא גם את הסיפור שלה ושל אימא שלה. העונות האחרונות לא היו קלות עבור אימא של האנה והפרקים האחרונים בפרט רוקנו אותה לחלוטין והפכו אותה לגרסה עייפה ומיואשת של עצמה, לאדם מובס. אבל לא בפרק הזה.
בפרק הזה, בדיוק כפי שישבה אז מול האנה במסעדה לצד בן זוגה השותק ומרחה לה את האמת על כל הפרצוף שלה כשהודיעה לה - "No More Money". הפעם היא מגיעה כדי לבצע את אותה משימה ונדמה שהיא היחידה שיכולה לעשות את זה. היא מפרקת כליל את הטיעונים הילדותיים של האנה, נשארת לספוג את ההאשמות של האנה על בחירות החיים האומללות שלה (בחירות שהיא עדיין מלקה את עצמה עליהן), אבל היא נשארת שם כדי להזהיר את מארני מפני הטעויות שהיא עשתה וכדי לתת כתף להאנה על הטעויות שהיא עוד תעשה.
כבר הזכרתי לא אחת שהאנה של העונה השישית היא האנה בוגרת יותר, האנה שמסוגלת להתעלות על האינפנטיליות של עצמה ולהיות הצד שנותן ולא רק הצד שלוקח - כפי שתכננה לעשות עם הטינאייג'רית שברחה מהבית ובה נתקלה ברחוב. אבל האנה לא עוברת מטמורפוזה מוחלטת ובלתי הגיונית, עם או בלי ההיריון. האנה היא אמנם כבר אימא בפני עצמה לגרובר אבל כשהיא עומדת מול אימא שלה, היא הייתה ותמיד תהיה הבת שלה. זו שתצעק עליה, תאשים אותה ותטרוק את הדלת בפניה כי היא יודעת שתדאג לה לנצח, גם אם זה אומר כאב אינסופי, ואת זה האנה רוצה - ומוכנה - לתת עכשיו בתורה לגרובר.
קטנות על בנות
1. האנה מתחלחלת כשמארני הופכת פולשנית ואינפורמטיבית מדי בקשר לפטמה שלה ולהנקה. עכשיו דמיינו מה יקרה אם היא הייתה יושבת במעגל הנקה של קרן פלס ומירי מסיקה. שעות של אושר.
2. הדבר היחידי שהאנה לקחה מאביו של בנה זה את השם גרובר. בשיחת הטלפון בה שיחררה אותו מהאחריות לבנו העתידי, פול-לואי מספר להאנה שהוא תמיד חיבב את השם הזה. מעניין אם הוא היה מחבב את העובדה שבניגוד לעובדה שהוא ממוצא פקיסטני יצא לו תינוק אפרו-אמריקאי.
3. ואם כבר גרובר (כי באמת, זה מכוער מדי בשביל שלא נתעכב על זה) - למה האמהות האמריקאיות האלו תמיד מעניקות שם משפחה כשם פרטי לילד שלהן? ממתי זה ט'ינג? מקווה שגרובר יצור קשר עם בריידי של מירנדה מ"סקס והעיר" ותתחיל פה מחאה.
4. כשמארני רוצה לצאת לערב של ג'אז וגבינות, האנה והיא צופות ב-"Full House". חבל שלינה דנהאם לא יודעת שהתרגום לסדרה בעברית הוא "צער גידול בנות" ושהמציאות, באמת הפעם, עולה על כל דימיון.
כל העונות של "בנות" זמינות לצפייה ב-yesVOD וב-HOT VOD