בפרק השני של העונה (משודרת בישראל בימי שני ב-HOT וב-yes), האנה חוזרת לעיר מסדנת הגלישה בהמפטונס רק כדי לצאת ממנה שוב, הפעם עם מארני ודזי לבית נופש כלשהו הרחק מהעיר. האנה הורבאת' של ההמפטונס - זו שהצליחה, גם אם לימים בודדים בלבד, להחזיק את עצמה שלא ליפול אל כל הדפוסים המוכרים - נשארת לפרק נוסף וזה כיף גדול כי לשם שינוי מדובר בבן אדם סבבה.
סימנים להתבגרות של האנה, או יותר נכון לניסיון ההתגברות שלה על אוסף המגרעות הבלתי חינניות שלה, שוב מופיעים ברגעים מכריעים בפרק הזה וזה כיף לראות. זה לא שמדובר בדבר הכי ביג שקרה כי האנה הבוגרת מתקיימת הרחק, הרחק מהעיר בה גרים 8 וחצי מיליון תושבים וביניהם שניים - אדם וג'סה. אבל מסתמן שהעיר, הסדרה וגם אנחנו עוד לא מוכנים למפגש הזה. והפיצוץ כמובן יגיע, אבל אם יש משהו שממשיך עוד מהעונה הקודמת זה האיפוק שלינה דנהאם מפגינה בקו העלילה הזה (ובאיפוק אני גוזרת החוצה את סצנת השלכת החפצים האהובה מהעונה הקודמת) - ולמרבית ההפתעה היא ממש לא ממהרת לפרוט את הז'יטון הזה, ועוד לפני שהאנה ו/או ג'סה יגיעו לפיצוץ, תהיה זאת שושנה שתגיע אליו, אישה שממילא תמיד נמצאת על הקצה.
חבל שאת אותו איפוק, אגב, דנהאם לא מפגינה כלפי מארני - לא בעונה הראשונה ולא בעונה האחרונה. שוב ושוב היא מתעללת בגופה שהיא מארני, גוררת אותה בשביל חוסר המודעות שלה ממצב קיצון אחד לשני, כשמעל כולם בוהק שלט ניאון כעור שקורא: "פתטית תסתמי כבר". מארני הצליחה לעזוב את דזי בעונה הקודמת רק כדי לנהל איתו שוב רומן בעונה הנוכחית. הבנט דה מארני מייקלס פאנס - אם יש כאלה - סאפרד אינאף? התשובה היא לא. תהליך הענישה של מארני טרם הסתיים ולנו יש רק שמונה פרקים לגלות אם גם יסתיים אי פעם.
מה שקורה בפוקיפסי
הנה מחשבה לא מאוד פמיניסטית שיושבת עלי זה תקופה (סתם, לא באמת יושבת עלי ~תקופה~ אבל בואו נזרום) - למה לינה דנהאם כל כך לא אוהבת את מארני? למה הבת של השכן זוכה לגורל עגמומי שלא היו טווים לה אפילו בוויסטריה ליין? אם שושנה היא בחורה שנראית ממוצע פלוס וסובלת מנוירוזה, וג'סה היא בחורה יפה, פרועה אבל הרסנית ואבודה, אז מארני - בחורה חכמה, שאפתנית ונאה מאוד כמובן - היא גיף אנושי של כאפה מצלצלת. מה הסרט של לינה? האם היא פשוט נהנית להשפיל את מלכת הכיתה פרק אחר פרק? לא ברור, אבל כך או כך, להשפלה הזו אין סוף נראה לעין גם הפעם.
אז האנה מתלווה למארני ודזי לנסיעה מחוץ לעיר אל פוקיפסי, כפי שהיא מספרת לאלייז'ה בעוד רגע יפה של חברות שבו היא מגלה לו מיד את סוד הרומן של מארני. פייר, זה קו עלילה די מופרך שניתן אולי-אולי להסביר אותו על ידי כך שפוקיפסי היא המילה שג'ון קייג', עורך הדין הפלופ מ"אלי מקביל", היה אומר כדי לעצור את הגמגום שלו. בדיוק בזמן הזה, אלייז'ה לובש טי שירט שעליה כתוב "שרדתי את העונה השלישית של אלי מקביל". הצדקה עלילתית שלמה בשביל רפרור כזה? כן, כן ועוד פעם כן - קטנוניות זאת תכונה מושלמת וראויה עם מוניטין רע שלא בצדק.
לכאורה, מה שקרה בפוקיפסי זה מהומה שלמה עם דזי, מארני והכדורים אליהם פתאום מסתבר שהוא מכור, אבל בפועל, מה שנראה שבאמת קרה זה שלינה וצוות הכותבים שלה ישבו לראות "Search Party" וכל כך אהבו את זה שהם החליטו לתפור גם ב"גירלז" סצנת אימה קומית. יש.בפרק.הזה.פאקינג.דם וזה לא מחזור. וזה מצחיק, לא שזה לא, אבל באיזה עולם הגיוני שמארני שוב תגלה שהאקס שלה מכור לסמים והפעם כזה שהיה מכור בזמן הזוגיות שלהם ואפילו בחתונה? הסמליות כאן כל כך ברורה שהיא מכאיבה לי בעיניים. צ'רלי היה מזריק, דזי מקפיץ כדורים - האם הכול חייב להיות כל כך ברור וצורם?
משיחת הקפה של שושנה וריי בפרק הקודם ועד הגילוי האחרון הזה - יש אווירת סיום באוויר ומרגיש שלינה והחבורה נותנים פול גז, ולא תמיד איפה שצריך. לפעמים זה מייצר סצנות מעולות (המריבה של ג'סה ושושנה) ולפעמים זה מייצר תפירה כל כך גסה של הקרעים שקשה שלא לראות אותה. כי לא, זה לא הגיוני שגם דזי יתגלה כנרקומן מבלי שמארני הבחינה, ולא, הכתיבה הזאת לא יושבת יפה על "גירלז". "גירלז" היא לא סדרה שבה לובשים מחטבים. זה לא אני, זה ג'אד אפאטו אמר.
בנות, לא חברות
ובעוד שבעיר אחת מארני והאנה עוברות תקרית אלימה שמביאה אותן לרגע נדיר של קרבה וערבות בתוך שנים של חברות בלתי מתפקדת, בעיר אחרת, חברות אחרת לגמרי - ועוד כזו שקשורה בקשר דם - הולכת ומתפוררת כמעט לחלוטין בעימות בין ג'סה לשושנה. הסטנדרטים העקומים של המוסר על פי החבורה הזאת מכעיסים אותי כל כך אפילו במקרה של ג'סה, מקרה שקשה מאוד למחול עליו בגירל-קוד של העולם. מארני מזדיינת עם ריי כבר כמה עונות, אלייז'ה הזדיין עם מארני, האנה פאקינג מצצה לריי ברכב, אבל כשזה מגיע לג'סה ואדם - אולי מערכת היחסים היחידה שיכולה באמת להתקיים כרגע בסדרה - כולם עומדים בתור כמו אלייז'ה לקוק ב-900 שקל כדי לחלק מנה של צדקנות בפנים היפות של ג'סה. איזה אנשים בז'.
אבל אנחנו בעולם של "גירלז" ולכן המתקפה של אלייז'ה ושושנה היאגם קצת רגע של התגייסות חברית למען האנה והלב השבור שלה. אבל בקצת אני מתכוונת ל"ממש קצת", כי אם יש משהו שמצליח להתבלט מעל לעירום של לינה דנהאם כבר שש עונות בוודג' של כולנו - זה היעדר החברות. מהספסל ההוא עם היוגורט ביד בפרק הפיילוט ועד עכשיו - איך אנחנו עדיין מכנים את האינטראקציה האנושית הזאת חברות?
כמו שאדם אבחן ברגע נדיר של גאונות ולא אוטיזם, הן בכלל לא מחבבות אחת את השנייה - ג'סה והאנה וכנראה גם השאר. ואולי הן אף פעם לא חיבבו. האם מארני, ג'סה, האנה ושושנה הן בנות ערובה אחת של השנייה? כמו שם הפרק - "מצב ערובה" - מצב הערובה של האנה ומארני מול דזי הוא הקטן שבבעיות שלהן, עם הגברים הן כבר מסתדרות. אבל עם הנשים? פחות. שוש עדיין בת ערובה של השאפתנות המכרסמת שלה, מארני בת ערובה לדפוס הרסני של התאהבות בגברים אבודים והאנה - דווקא האנה ניהלה משא ומתן על הנפש שלה במשך חמש עונות והצליחה לשחרר את עצמה. בדיוק כמו שהיא אומרת למארני השבורה על הרצפה אחרי ההתפרצות של דזי - היא הפסיקה לשפוט. היא מבינה איך זה לא לראות אף אחד אחר כשאת כל כך מרוכזת בעצמך.
קטנות על בנות
1. בעלת חנות העתיקות שהיא רונית אלקבץ פוגשת את אריקה באדו שמנהלת רומן עם ליסה בונה אולי מוכרת לכם כי היא שיחקה את ג'זמין ב"הורים במשרה מלאה". מכנה משותף = עצבים בגוף.
2. האם כל דמות בסדרה היפסטרית שאמורה לייצג דמות שהצליחה בחיים חייבת להיות אסייתית? תודה שזרקתם גם בחורה שחורה לפריים. יש עוד מיעוטים שראוי להרים להם, תתקדמו.
3. האנה, מארני ודזי חונים את הרכב כשברקע מתנגן מה שנשמע כמו גרסה של מארני ודזי ל"קארמה פוליס". נמצאה גרסה מעודדת התאבדות יעילה יותר מזאת של שפיטה. רעל לכולם.
4. רייצ'ל וזיווה, הבחורות שהגו את "ג'מבה ג'ינס", מלרלרות על הטיפוס להצלחה שלהן בכל מיני מושגים מקושקשים. במילה אחת: סינרגיה. בשתי מילים: ג'ק דונגי.