קרוב למחצית העונה כבר מאחורינו, וקיבלנו סוף סוף את הפרק האינטנסיבי ביותר שהיה לנו עד כה: סרסיי מציתה אש במעלה מלך; בייליש חושף את התכנית המבריקה שלו בצפון; ג'יימי לאניסטר נתקל בצרות ראשונות בדורן; טיריון שבוי בלב ים; ודאינריז עומדת בפני מהומת אלוהים במירין.
נתחיל במעלה מלך, כי הכל מתחיל במעלה מלך. סרסיי, שהזחיחות של מרג'רי כבר יצאה לה מהאף, העלתה הילוך בתכנית להשתלטות על הארמון. במועצה הקטנה היא שולטת כבר מזמן, אבל כפי שאומר פייסל, היא רק מקטינה אותה עוד ועוד. המלך טומן ממילא לא יושב בה, הדוד קוון כבר חזר לצוק קסטרלי, וכעת גם מייס טיירל נשלח הרחק משם, לסדר עניינים פיננסיים בבנק הברזל. ליד השולחן נשארו פייסל – שק האגרוף הפרטי של סרסיי – וקיבורן, שמטפל עבורה באופן אישי בתהליך בריאתו מחדש של גרגור קלגיין כעוד-יותר-מפלצת.
מייס היה רק הטיירל הראשון שצדה סרסיי ביום הניצחון שלה. ממזעור המועצה היא עברה להמשך חיזוק כוחה של הדת במעלה מלך, כשהעניקה לדרור העליון סמכות נרחבות והרשאה לכינונו מחדש של כוח "מסדר האמונה" – משמרות המהפכה של ווסטרוז, שלא לומר דאע"ש של שבע הממלכות. מכאן ואילך, העניינים התגלגלו מהר: אנשי הדת האדוקים פרצו לבתי זונות (בייליש לא יאהב את זה), הענישו את החוטאים ביד קשה, והדובדבן שבקצפת – אסרו את לוראס טיירל, הגיי אייקון של הבירה. נכון שמי שמובילה את מסע הציד היא אישה שהרתה שלוש פעמים לאחיה, אבל צביעות מעולם לא הטרידה את סרסיי לאניסטר.
עם עזיבתה של מרג'רי את הארמון (במקום שסרסיי תחזור לצוק קסטרלי), המהלך של סרסיי הושלם: שלושה טיירלים במכה אחת. עם זאת, ייתכן שסרסיי הלכה רחוק מדי. החיוך הנצחי של מרג'רי אמנם נמחק מפניה, אבל בצר לה, היא פנתה לאדם היחיד בשטח שבאמת יכול לשנות את פני הדברים – סבתא אולנה. וכפי שסרסיי מכירה תרגילים שמרג'רי עוד לא למדה, כך אולנה מכירה תרגילים שסרסיי עוד לא למדה. בפעם הקודמת שסבתא זפטה נכנסה לתמונה, ג'ופרי נחנק למוות ביום כלולותיו. יכול מאוד להיות שסרסיי חרצה את דינו של טומן מוקדם מהצפוי. הילד המסכן – הוא רק התחיל לגלות את חדוות הסקס.
לפחות הוא לא ימות בתול | צילום:
macall b polay, באדיבות yes
צאו מהמרפסת, הפירמידה קורסת
מעלה מלך סוערת בעקבות התחזקות הגורמים הדתיים הקיצוניים בקרבה, אבל זה עוד כלום לעומת מה שקורה במירין. דאינריז, שמאבדת שליטה על העיר מאז שהתיישבה בה, עומדת בפני קריסה שלטונית. הפגנת הקהילה האתיופית בכיכר רבין זה מעגל ידיים של מחבקי עצים לעומת מה שהולך במירין.
כשהצליחו חייליה של דאני לאסור את בן ההארפי שרצח את אחד מהבלתי טמאים, החליטה המלכה (בעצת באריסטאן סלמי) להעמיד אותו למשפט ולא למהר להוציאו להורג. משם זה הסתבך לאחר שהעבד לשעבר מוסאדור רצח את האסיר והוצא להורג (בלי משפט). לא בטוח שהוצאה להורג מהירה של בן ההארפי הייתה פותרת את המצב, אבל בטוח שהעיכוב לא סייע להרגיע את הרוחות. בני ההארפי פתחו במתקפה חזיתית על השלטון, ורשמו הישג כביר – חיסול (ככל הנראה) של שניים מבכירי המשטר ומאנשיה הקרובים ביותר של דאינריז. עכשיו היא במצוקה אמיתית, וטיריון – אדם שיודע לשלוט גם אם אינו שליט, כפי שאמר ואריז בתחילת העונה – לא יכול להגיע למירין בזמן טוב יותר. האיש שהציל את התחת של ג'ופרי במפרץ בלאקווטר, יוכל בוודאי להציל גם את ישבנה של דאני במירין.
דאינריז וסרסיי הן שתי הנשים המובילות ב"משחקי הכס" (משודרת אצלנו ב-yes Oh וב-yes VOD מדי יום ב' ב-4:00 וב-22:00). כל אחת מהן היא מלכה, כל אחת מהן שולטת על ממלכה משלה. הפרק הרביעי מלמד על ההבדלים ביניהן, ועל הדרך שדאני עוד צריכה לעבור לפני שתהיה ראויה לשבת על כס הברזל כמו סרסיי (שמאיישת בפועל את משרת המלך). סרסיי מצמצמת את המועצה הקטנה שלה מבחירה; דאני, אחרי שזרקה את ג'ורה ואיבדה את באריסטאן ותולע אפור, נשארה רק עם דאריו. סרסיי לקחה כוח אופוזיציוני מיליטנטי והפכה אותו לעושה דברה; דאני התעלמה מהכוח הזה והפכה אותו לאסונה.
דאני נשארה במירין כדי למשול, ועד כה היא נכשלת כישלון חרוץ. היא רוצה להיות שליטת שבע הממלכות, אבל לא מצליחה להשתלט על עיר אחת. הניסיון האמיץ שלה, ההומאני ומעורר ההשראה, להפוך סדרי עולם של מאות שנים, הפך את מירין לחברה על סף מלחמת אזרחים. אם דאני לא תגיב מהר, היא תישאר בלי חיילים, בלי יועצים, בלי דרקונים ובלי ממלכה.
סרסיי, לעומת זאת, הצליחה בעורמה לקנות את השליטה במעלה מלך מרגע שאביה נרצח, וכל זאת בשעה שהיא מנהלת מצוד אחרי טיריון באסוס, מטפלת בענייני מירסלה בדורן, ושומרת על חשבון פתוח עם סאנסה ועל קשר דואר עורבים ישיר עם בייליש בצפון. כולם אוהבים את דאני, אבל סרסיי היא עדיין המלכה האמיתית של ווסטרוז.
"מה זאת אומרת ליברמן לא מוכן להיכנס למועצה?"
ועוד כמה עניינים על הפרק:
לא צריך להתאמץ כדי למתוח קווים מקבילים בין מה שקורה לדאני במירין לבין מה שקורה לאימפריאליזם המערבי במזרח התיכון (ע"ע, למשל, האמריקאים בעיראק). לא צריך להתאמץ כדי למתוח קווים מקבילים בין מה שעושה מסדר האמונה במעלה מלך לבין מה שעושים אנשי דאע"ש במזרח התיכון. לפעמים אפשר לשכוח שמתחת לדמויות הנפלאות ולהנאה שמציעה "משחקי הכס", היא טומנת גם שיעורים מעניינים בדת, בכלכלה, בגאופוליטיקה ובמחשבה פוליטית. אבל זה נושא למאמר בפני עצמו, ואנחנו עדיין לא קמנו מהאבל על תולע אפור ובאריסטאן.
עם כל האהבה לתולע אפור (ובהנחה שהוא באמת החזיר את העמוד והאבנים לבורא), ידוע שלכל אדם יש תחליף, ולבלתי טמא יש כמה אלפי תחליפים. לא רוצה להעליב, אבל מי בכלל מצליח להבדיל בין הספרטנים נטולי הזהות האלה? אולי מיסנדיי. וסר באריסטאן? נתגעגע, כמובן, אבל זה לא יכול היה להיות זמן טוב יותר לקאמבק של ג'ורה.
מה שכן: אם כבר ללכת, אז כמו שעשו זאת תולע אפור ובאריסטאן. התולע שוב הוכיח שהוא אחד הלוחמים הכי מרשימים באזור (לשעבר). ובאריסטאן – אביר בגיל העמידה ששולף חרב מול חמישה לוחמים? אפילו ברון – עדיין המחסל המוביל בשבע הממלכות – התלבט אם להסתער על ארבעה פרשים דורנים. באריסטאן הוא בכלל אובי ואן קנובי.
הלפ מי, באריסטאן וואן קנובי
ברון, אגב, תפס שוב מרחק בטוח מג'ון סנואו בקרב הקטילות, אחרי שהוסיף עוד שלוש גולגולות דורניות לאוסף. מזה שהוא נהיה הביץ' של ג'יימי לאניסטר אנחנו מעלימים עין.
ובזמן שברון קובר פרשים בחול, נחשיות החול דופקות הופעה סקסית ראשונה באמצע המדבר. להוציא את כל העוצמה הזאת על מירסלה מעלה חשד לשימוש בכוח מופרז (אלא אם כן הבעיה היא המרסלוס וואלאס שעומד בדרך), אבל הקרב האמיתי שלהן יהיה כמובן מול ברון וג'יימי. הנחשיות מרשימות והכל, אבל אני עדיין חושב שברון מחסל את שלושתן עם היד הטובה של ג'יימי קשורה מאחורי הגב.
תיפרדו יפה מסר מרין טרנט, שנוסע ללוות את מייס טיירל בביקורו בבנק הברזל. או במילים אחרות: נוסע למצוא את מותו בבראבוס. אריה כבר משחיזה את מחט.
כן, החיבוק של סטאניס ובתו שירין היה רגע מאוד מרגש במושגים הנכים-רגשית של הבאראת'יאונס. בסדרה שיחסי הורים וילדים חוצים אותה לאורך ולרוחב – מהסטארקים ועד הלאניסטרים – גם אצל הבאראת'יאונים יש יחסים מורכבים בין אב קשוח שהחזיק את בתו בצינוק, אם שמזלזלת בה, וילדה פגועה עם פנים מצולקות שמחפשת אהבה. כל הסיפור הזה היה מרגש אם לא היה עומד במרכזו גבר מחוספס ונטול כריזמה. היה רגע מרגש, אבל זהו, הוא עבר. מתי בריאן הורגת אותו?
למשול זה עסק די מחורבן. דאינריז לומדת את זה על בשרה החרוך במירין, וג'ון סנואו מתחיל ללמוד את זה בטירת שחור בעודו הופך ללבלר שחותם על צווים ראשונים למגויסי משמר הלילה. להיות שליט, מסתבר, זה לא רק לערוף ראשים. חכו שהוא יצטרך להתחיל לטפל בשוויון בנטל.
וכמו טיריון לפניו, גם ג'ון סנואו לא מצליח להתגבר על אהובתו המתה ולשכב עם הפתיינית הסקסית שרוכנת לפניו בחזה חשוף. מה שרק מבהיר עד כמה חמור מצבו הנפשי של השמדון.
ובכלל, מה הקטע של ג'ינג'יות עם ג'ון סנואו? קודם ייגריט, עכשיו מליסנדרה. מי הלאה? סאנסה? לא נעמוד בזה. כבר היה לנו גילוי עריות אחד יותר מדי בסדרה הזאת.
סאנסה, אגב, קיבלה עוד נשיקה קריפית מבייליש, שכנראה עוצם עיניים ומפנטז על קטלין בעודו חומד את בתה. אבל אם הוא באמת אוהב את סאנסה, הוא לא היה מפקיר אותה בידיים הפסיכופטיות של רמזי בולטון, לא?
בייליש מספר לסאנסה על ראיגאר טארגאריין – האח הגדול של דאינריז – שהתעלם מארוסתו אליה מארטל (אחותו של אוברין) ונתן כתר ורדים לליאנה (אחותו של נד וארוסתו של רוברט באראת'יאון). "הוא בחר בליאנה", אומר בייליש. "בחר בה ואנס אותה", אומרת סאנסה, ואולי מכוונת לליטלפינגר. אותה כבר אי אפשר לקנות בוורדים.
והנוצה שסאנסה לוקחת מהפסל של ליאנה? זו אותה הנוצה שרוברט הניח שם בעונה הראשונה. רוברט כבר לא שם כדי לנקום את מותה של אהובתו. האם סאנסה תמלא את מקומו? האם היא תסגור חשבון עם הטארגאריינים? נקמה איז קאמינג?
ולמה כולם נזכרו פתאום בראיגאר? כמו בייליש, כך גם באריסטאן, שמספר לדאני על אחיה שאהב לשיר לאנשים ברחובות מעלה מלך. ב"משחקי הכס" דבר אינו מקרי, ונראה שהסיפור של ראיגאר וליאנה – שכבר מזמן מצית תיאוריות מעריצים ברשת – לא הולך לעזוב אותנו בעונה הקרובה. לא שיש לנו התנגדות – קצת התנגשויות בין הסטארקים לטארגאריינים יכולות לעשות לווסטרוז רק טוב.
איבדנו את טיריון וואריז, קיבלנו את טיריון וג'ורה. טיריון הוא אחד האנשים הכי מצחיקים ביבשת (שלא מצטיינת באנשים מצחיקים), אבל ג'ורה המיוסר הוא הסייד קיק הכי מבאס בעולם. אפשר לקבל בחזרה את ברון?
ושאלה לסיום: ברון מספר שאנשי דורן ידועים בכך שהם אוהבים רק לזיין ולהילחם. זה לא בדיוק מה שאומרים על הדות'ראקים? האם כל העמים הלא-מערביים הם אותו הדבר בעיני הצפונים של ווסטרוז? די לגזענות.
ומה הלאה?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן