איך זה שוב קרה לנו? איך שוב נתנו לעצמנו להאמין שמשהו טוב יכול לצאת מחתונה בווסטרוז? אבל רק שתיים מתוך מבול השאלות שעולות מתוך "האריה והשושנה", הפרק השני של העונה הרביעית של "משחקי הכס", באמת חשובות: "מי אחראי?" ו"למה זה כואב לנו?" (ספוילרים בהמשך)
והם חיו באושר ועושר למשך חמש דקות | צילום: Helen Sloan/HBO
- "חתונה מלכותית היא לא מקום לשעשוע" -
אז מה? חשבתם שאתם בטוחים עד פרק 9? זה מאוד חמוד מצידכם. בכלל, ההיצמדות של כולנו לדפוסים מרתקת. התרגלנו שמתחילים לאט בווסטרוז. נכנסים לעניינים בקרוז קונטרול מלא תככים, דרקונים ונשים שעוברות מקולקציית חורף לעירום מלא במשיכת חוט. החלק של הקללות, צעקות השבר והשבועות לא לחזור לצפות בסדרה הנוראית הזאת, אמור להגיע מאוחר יותר. ברור, פה ושם גרונות ייחתכו ואנשים יאבדו פטמה, גפיים או איברי רבייה, אבל היי, זה "משחקי הכס" פה, לא ציפינו למשהו אחר. העיקר שזה לא יהיה מישהו ממש חשוב. אבל אתם יודעים מה הכי מעצבן אתכם עכשיו (כלומר חוץ מהמחשבה על ג'ורג' מרטין שיושב בבית ושוב עושה חיקוי של קונדסון: "הפתעעעהה!!")? העובדה שהאובדן של האיש האיום והנורא הזה, הנבלה הבלונדינית הקטנה הזאת, אשכרה צובט לכם בלב.
העניין הזה לא מתקבל על הדעת. אין דמות בתולדות הטלוויזיה שראויה לשנאה גדולה יותר מג'ופרי באראתיאון. האיש הוא ההתגלמות הקיצונית ביותר של אנשים נוראים שמקבלים יותר מדי כוח ועושים איתו דברים שאנשים נוראים שמקבלים יותר מדי כוח בדרך כלל עושים. רק נורא יותר. הוא אכזרי ופחדן ונצלן, ניזון מחולשותיהם של אחרים ובאופן כללי די מכוער. מצד שני, ג'ופרי היה דמות גאונית. נכון שלא היינו מודים בזה כל עוד הוא היה בחיים, אבל עכשיו כבר מותר. בתוך כל הערכים הנעלים, הנקמות והאג'נדות הסבוכות שמסתובבות על המסך שלנו כבר עונה רביעית, ג'ופרי הוא פלא של פשטות. רוע לשם רוע. דמות שמתעמרת בכל מי שנקרה בדרכה, רק בגלל שהיא יכולה, ללא הבדלי דת, גזע, מין והודור. זה נשמע פשוט, אבל זה לא. קשה למצוא נבלים טובים וג'ופרי (כלומר ג'ק גליסון שגילם אותו) היה כזה מכף רגל ועד עין ירוקה.
האם את לוקחת את החלאה הזאת להיות לך לבעל? | צילום:
Helen Sloan/HBO
מי נתן את ההוראה?
המוות של ג'ופרי הוא עוד הוכחה לגאונות של "משחקי הכס". קל לזלזל בסדרה שבה גברים לובשים שמלות ונשים יולדות צללים במערה. הרבה אנשים פוסלים אותה על בסיס הטיעונים האלה רק כדי לפטור את עצמם מלנסות ולהתחבר אליה. אבל בזמן שכולנו התאבלנו על בית סטארק, שכחנו שבאותה מידה שחשוב שיהיה לנו מישהו להזדהות איתו, חובה שיהיה גם מישהו לשנוא שנאה יוקדת. שנאה אמיתית כזאת, עם תנועות מגונות כלפי המסך ורפרטואר קללות שלא האמנתם שיש לכם. ג'ורג' מרטין הבין את זה היטב. ברגע שנלקחת מאיתנו הזכות הזאת לתעב מישהו, זה כואב לא פחות מאשר הליכתה של דמות אהובה. את קו הסיום הרי מישהו יחצה בסופו של דבר (או שלא? בחייאת ג'ורג', זרוק איזה רמז), אבל איבה כזו? איפה נמצא עכשיו? האיש הצליח להיות מעצבן אפילו תוך כדי גסיסה.
בתוך כל ההלם הזה כמעט שכחנו לשאול מי עמד מאחורי המשקה הקטלני הזה? הרי ג'ופרי - יברך האל את מה שלא היה לו שם במקום נפש - הצליח להשניא על עצמו בזמן קצר יותר אנשים מאשר יאיר לפיד. כל שם שתזרקו יישמע הגיוני: טיריון? ברור, מי יסכים שידברו אליו ככה?, סנסה? בטח, אחרי מה שהזבל הזה עשה לנד? מארג'רי? נו מה, אתם הייתם מוכנים להתחתן עם היצור הזה? לעזאזל, אפילו סרסיי נזקקה למשחק הכי נורא בעולם (תגידו "תיקחו אותו" עוד פעם אחת לנה הידי, איי דר יו), כדי להראות שכואב לה לראות אותו מוטל ככה על הרצפה. ואף מילה על אוברין מארטל. האיש הצליח לשחק בפאסיב-אגרסיב עם פאקינג טייווין לאניסטר במגרש הביתי שלו ולצאת מזה בשלום. בווסטרוז זה המהלך המקביל ללקלל את סופו באמצע הרחוב ולהישאר לחכות לתגובה. הרי לא יכול להיות שהוא באמת עשה את כל הדרך מדורן רק כדי להוכיח שהוא יודע לארגן אחלה אורגיות, נכון?
הלילה אפל ומלא משוגעים | צילום:
Helen Sloan/HBO
משוגעים, הם בכל מקום
אמת, לא קל לאבד סוציופתים אלימים. אבל אל דאגה, למשחקי הכס יש לפחות עוד אחד כזה שעדיין נושם. הוא שרמנטי, בעל חוש הומור ואוסף פינים כרותים בזמנו הפנוי. רמזי סנואו, בנו הממזר של רוס בולטון, עשה כל מה שאפשר כדי להוכיח לנו שהוא קוקו על כל הראש בעונה שעברה. מספיק מבט אחד בעיניים הגדולות האלה כדי להבין שאין אף אחד בבית. אבל מה שמסתבר כעת הוא שהסאדיזם הזה נובע (כמעט כרגיל בסדרה) מתוך מטרה לרצות את אביו הקשוח. במקרה של רמזי המטרה הזאת מקדשת גם לשים את הצוואר שלו בידיים של האיש ששונא אותו יותר מכל אדם אחר בעולם. על פניו זה היה נראה כמו הצעד הכי צפוי שיש. תנועה חדה אחת של שבר הכלי שנותר מתיאון, הייתה שולחת את רמזי לעולם שכולו פסיכים. אבל ההימור הזה היה הרבה יותר מחושב ממה שנדמה. לאן יש כבר לתיאון ללכת (בהנחה שרוס בולטון לא היה משסף את גרונו דקה אחר כך)? באילון גרייג'וי לא הסכים לסגת גם כשקיבל חתיכות ממנו במשלוח, בית סטארק חרב (הרבה באשמתו) ובמצב כזה תסמונת שטוקהולם לא נראית כמו בחירה גרועה כל כך.
אפרופו משוגעים, מה עוד נותר להגיד על מליסנדרה וטקסי הוודו המצמררים שלה? בעצם, תשכחו מזה, "הלילה אפל ומלא אימה". רק תעזבי אותנו באמ'שלך. אבל הנה נקודה מעניינת בכל זאת שאפשר לגזור מהמקרה של מליסנדרה: אחרי הכל ולמרות הכל "משחקי הכס" היא סדרה עם טון פמיניסטי בולט מאוד. כן, כן, אין בעיה. אני אמתין קצת עד שתסיימו עם נחירות הבוז. כלפי חוץ "משחקי הכס" היא השוביניזם במיטבו. אבל שימו לב מי מנהל את ההצגה מאחורי הקלעים: אריה בועטת בישבן המצולק של סנדור קלגאן, סרסיי מאלפת את ג'יימי, טיריון וכל גבר אחר בממלכה, אולנה מנהלת את בית טיירל, מליסנדרה שורפת כל גבר שאינו סטאניס ונראה אתכם הולכים ראש בראש עם בריאן. כל זה ועוד לא הזכרנו את הבלונדינית הקשוחה בצד השני של העולם. נו, זאת עם הלטאות יורקות האש. אז נכון, מוקדם עדיין לצפות שבקורס למגדר יצרפו את "שיר של אש ושל קרח" לקריאת החובה בסילבוס, אבל דבר אחד בטוח: אף אחד בווסטרוז לא ישים את הנשים בפינה.
ביוש מניאק | צילום:
Helen Sloan/HBO
דרוש מלך: יש מתנדבים?
זה לא מקרי שההיסטוריה של שבע הממלכות מלאה במלכים פסיכוטיים. לכו תנסו אתם לנהל 980 בתים ו-645 דתות כשחרב חלודה מכס הברזל תקועה לכם בתחת. אאריז טארגאריין היה פירומן, רוברט באראתיאון שתיין וג'ופרי אהב לאסוף ראשים ולתלות אותם על הגדר בגג הטירה. כל אחד מצא את הדרך שלו להתמודד עם הלחץ. מי ייקח עכשיו את המושכות? טייווין נראה חכם מכדי להיכנס לסיפור הזה, סרסיי היא עדיין אישה (עם כל הכבוד לפמיניזם) וג'יימי לא מסוגל להחזיק חרב ישר. אולי זה סימן שהגיע הזמן לדרכים חדשות ומתקדמות יותר, עם בחירות ונציגי העם? כן בטח, כאילו שזה עזר לנו במשהו.
ל-4 הדמויות האחרות שנהרגו בפרק הזה: האחת שהפכה לסשימי כלבי ציד והשלושה שנשרפו בברביקיו של מליסנדרה. כולם מתו כל כך מהר, עד שלא הספקתם להגיד: "רגע, מי זה?"
לזה שבראן כבר נהיה ז'לוב רציני, אבל מתעקש שימשיכו לשאת אותו על הידיים. הודור :(
שלא באמת צריך להשקיע בצ'קים כשמזמינים אתכם לחתונה בווסטרוז. אבל יהיה נחמד אם תביאו שק לגופות. תמיד חסר אחד בסוף.
