"בנו של זורן" (Son of Zorn)

פרטים: הלוחם המצויר זורן (בקולו של הקומיקאי ג׳ייסון סודייקיס) נדרש לחזור אל העולם האמיתי, שם אשתו לשעבר (שריל היינס) מבקשת שיבלה יותר זמן עם בנם המתבגר (ג׳וני פמברטון). כיוון שזורן הוא סוג של הי-מן מעורב עם קונאן הברברי המסתובב בעולם האמיתי משל היה רוג׳ר ראביט על סטרואידים, הוא מתקשה להסתגל למנהגים כמו עבודה משרדית, מכנסיים, או הימנעות מקטל. אולי כל זה יישמע קצת פחות מוזר כשזה בא מהכותבים של ״ווילפרד״, ריד אגניו ואלי יורן, ומבית היוצר של המפיקים כריס מילר ופיל לורד (״סרט לגו״, ״רחוב ג׳אמפ 21״).

המלצות: תלוי את מי שואלים. ב-"Entertainment Weekly" טוענים שהסדרה ״מרעננת את הז׳אנר השחוק של סיטקומים על משפחות בלתי מתפקדות״, אבל ה-“A.V. Club” דווקא משיבים אש וטוענים כי בסופו של דבר הגיבור הוא ״אותו טמבל שחצן ששולט במסך כבר שנים״. ובעוד "IndieWire" משבחים את היכולת ״לזגזג בין בדיחות חצופות להומור עמוק יותר על חיי היומיום״, ב-"New York Times" קובעים כי הסדרה ״מצחיקה בקושי״. בקיצור: די פושר, אם עושים ממוצע.

חוות דעת: אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים ששודרו ב-FOX, קשה להתלהב. קצת כמו בסרט הראשון של ״תור״, יש כאן חוסר מיצוי של הסיטואציות המוגזמות והקומיות, שבמרכזן טיפוס לוחמני וברברי המנסה להסתדר בעולם הפוליטיקלי קורקט של ארה״ב הפרברית. היחיד שמקבל פטור מהיותו דמות חד-ממדית הוא זורן המצויר, בעוד השאר מתוארים בקווים גסים מדי למרות שאינם מונפשים – בנו הנחנח שלא עומד בציפיות הגבריות של אביו, זוגתו לשעבר שבחרה להמשיך את חייה והתארסה לגבר עדין למדי (טים מדאוס), והבוסית הקשוחה-אך-מבינה של זורן בעבודתו החדשה (ארטמיס פבדני).

אבל אחרי צפייה בפרק השלישי נדמה שהסדרה מצאה את הגרוב שלה, בזכות מלחמה בין-משרדית על בקבוק של רוטב חריף שלא הוחזר למקרר, יחד עם טוויסט אישיותי מסוים אצל בנו של זורן. פתאום הבומבסטיוּת של זורן מייצרת בדיחות ראויות, והתמות של הסדרה מתחילות להתבהר ולהתחבר זו לזו, כמו שרבוטים שבזכות דפדוף פתאום ניעורים לחיים בקסם האנימציה.

החלטת הוועדה: לחזור לבדיקה נוספת באמצע העונה.

 

 

"סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" (Dirk Gently's Holistic Detective Agency)

אין תמונה

פרטים: עיבוד עכשווי, כאוטי וטריפי לספריו של דאגלס אדמס - ״סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי״ ו״שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש״ - שכבר זכו להפוך לסדרות טלוויזיה בעבר (לאחרונה בהפקה בריטית בתחילת העשור, ששודרה בערוץ הראשון בישראל). דירק ג׳נטלי, הפעם בגילומו של סמואל ברנט (״פני דרדפול״), הוא בלש הוליסטי כהגדרתו, המאמין כי הכל קשור בכל. אלייג׳ה ווד (״שר הטבעות״) מגלם את טוד, עובד בית מלון ומוזיקאי-לשעבר שחייו קורסים באחת עם היכנסו לזירת פשע בה נרצח באופן משונה מיליונר שבתו נעדרת, מה שמוביל לפגישתו עם הבלש, המשוכנע כי השניים נועדו לעבוד יחד. יש עוד המון חוטי עלילה, ומי שאמור לשזור אותם יחדיו הוא יוצר הסדרה, מקס לנדיס (כותב ״כרוניקה בזמן אמת״ ו״אמריקן אולטרה״, ובנו של הבמאי ג׳ון לנדיס). 

המלצות: פרק הבכורה, ששודר בשבוע שעבר ב-BBC America, זכה לביקורות שנעו בין המשבחות למסתייגות; ב-"Guardian" כינו את הסדרה ״שרלוק לסטלנים״, ב-"Hollywood Reporter" הסכימו שהיא לא לכולם אבל חשבו שהיא ״כיפית ואבסורדית״ וב-"IndieWire" מיקמו אותה ״בין המתיש למבדר״.

חוות דעת: בהחלטה חכמה ומשעשעת, כמעט כל אלמנט בסדרה כאילו זז צעד אחד הצידה מהבנאליה, מה שהולך טוב עם התמה המרכזית של מוזרויות וצירופי מקרים המתלכדים לכדי מציאות קוהרנטית. הסדרה אמנם נקראת על שמו של דירק ג׳נטלי, שמפציר בטוד להיות הסיידקיק שלו, אבל מי שנבנה כדמות הראשית מלכתחילה הוא דווקא האחרון. ההחלטה חכמה כפליים, מכיוון שדירק, ילדם הלא-חוקי של ג׳ים קארי מהניינטיז ואוחצ׳ה בריטית עכשווית, כנראה היה מעצבן מדי בתור גיבור, כך שיהיה מעניין לעקוב ולגלות האם האפקט שלו ירוכך, או דווקא יועצם.

שאר הדמויות מופרכות להפליא - החל ממתנקשת שהורגת את כל מי שהיא רואה, אחותו של טוד הסובלת מחזיונות שווא, כנופיות אנרכיסטים חובבי אלות בייסבול, שני צמדים לא סבירים של אנשי ממשל המעוניינים אף הם בפתרון התעלומה, ובפינת החמידות: כלב קורגי אבוד וחתלתול שנעלם מזירת הפשע. חשוב לציין שהקצב הנכון והמאוד קולנועי של חצי השעה הראשונה נזנח בזו שאחריה לטובת זירוז, שיאפשר זריקה פנימה של כל אותן דמויות מוזרות, אלמנטים מסתוריים ושאלות שאמור להיות כיף לענות עליהן במהלך העונה הלא-ארוכה מדי (8 פרקים בני כשעה).

החלטת הוועדה: לקלוט ולהתחיל לרשום את כל השאלות הפתוחות - היוצרים חוזרים ומבטיחים שלכולן יש תשובות.

 מתוך