שבוע לא קל ביקום "בוורלי", בעיקר בגלל רצף פרקים בעייתיים המעמידים באור מפוקפק את העונה הראשונה ואת שנת 1990 באופן כללי. אבל בסדר, אי אפשר להיות מושלמים בהכל. מעבר לקושי להזדהות עם עלילת פאלם ספרינגס שהייתה יכולה להיפתר בעזרת טלפון סלולרי, ישנה בעיה טכנית עם הופעתו הקצרה בפרק של הבל בוי, שלאחר מכן חוזר כסטיוארט בעונה ארבע. סלחו לי, אבל אתם סדרת איי ליסט שעיצבה דורות שלמים של בני נוער, לא אופרת סבון נחותה שאפשר להחליף בה את ת'ורן פורסטר בלי שאיש ירים גבה. נכון שלא הרמנו בזמן אמת, אבל איש לא חשב שם על אופציה של ריראנז קאלטיים באיחור של עשרים שנה שבהם יצפו מאות (טוב, עשרות, לפי כמות הכניסות לריקאפ הזה) אנשים קטנוניים עם זיכרון חזותי סביר?

היה לא קל להתמודד גם עם ברנדון שמתחיל לצאת עם שחקנית, בפרק שסיפק לנו את סצנת המלצרות המביכה של ברנדה שהייתה חלק מגל פרקי "ברנדון נהיה סלב וברנדה מרגישה בצד כי היא אחות קנאית". ברנדון מתחיל לשחק בטלוויזיה? ברנדה מתבאסת כי זה בכלל היה החלום שלה. ברנדון רץ למועצת התלמידים? ברנדה מתעצבנת ומאיימת לנשור מבית הספר וללכת לאקסטרני בשביל לעבוד על הסטנדאפ שלה תוך כדי מלצרות בפאנץ' ליין. בקיצור, שורף לה לפרגן. אבל אם בכל זאת נתעכב קצת על ברנדה ו"ערב הסטנדאפ האמיתי והמקורי של ווסט בברלי איבנט בתגובות", אי אפשר שלא להבין עד כמה מדהים היא הייתה משתלבת בימינו. ככל הנראה היא הייתה מובילת ז'אנר הקומיקאים הצעירים פלוס כותבת לאסף הראל, מופיעה בפינה שבועית אצל גיא זוהר ויוצאת עם רות אלבז. ומתלבשת בדיוק אותו דבר, ברור. כי הכל היה וחזר ויהיה שוב. אנחנו לכודים בלולאת זמן.

ובכלל, ברנדה היא סאנסה סטארק:

שרשרת התקלות הגיעה לשיא עם פרק הסרטן של ברנדה. מעבר לרגע הקסום שבו ברנדה, קלי ודונה שכבו יחד על המיטה ומיששו לעצמן את הבובז, למה היינו צריכים את זה? אתן תיכוניסטיות, היחידה מביניכן שיכול להיות לה סרטן שד היא אנדריאה, אבל היא בכלל עסוקה בלהילחץ מזוטות כמו פסיכומטרי ולהגיע לשפלים חדשים שכוללים נשיקה עם סטיב. עם סטיב. אנדריאה וסטיב התנשקו. זהו לא תרגיל. כמו בכל טראומה, שניהם העדיפו להדחיק. וכנראה שגם אנחנו כי בואו נודה שזה די תפס אותנו בהפתעה.

איזה מזל שבסוף כולם בריאים ושלמים ושברנדון וברנדה קיבלו את אותו הציון בפסיכומטרי, כי אם הוא היה מקבל יותר היא כנראה הייתה שורפת את הבית ומתמכרת לקראק. כצפוי, דונה קיבלה את ציון הפסיכומטרי הנמוך מכולן ומגיבה באופן היחידי האפשרי – מתחילה לעשן, אבל אז מסבירים לה שהיא לא סתומה אלא שיש לה לקות למידה. וחבל, כי דונה באמת סתומה, וחשבנו שבניינטיז עדיין מותר להגדיר אנשים כטיפשים או מופנמים או קופצניים או סגורים בלי לראות את זה כהפרעה או לקות אלא כסתם תכונת אופי.

ונסיים בפרק עם צ'נדלר. אנחנו טועים לחשוב שהמראה של צ'נדלר התדרדר עם השנים, אבל למעשה מדובר יותר בעקומת פעמון. הפיק היה בעונות הראשונות של "חברים", לפני ואחרי זה הכל היה זוועה. האם כשצ'נדלר הגיע לתפקיד האורח ב"בוורלי" - על מנת לגלם ילד עשיר ואומלל שינסה להתאבד וינצל בזכות ברנדון שמבטיח להיות חבר שלו ואז לא פוגש אותו יותר בחיים - הוא ידע שהכל יהיה בסדר? צ'נדלר הוא תזכורת נעימה לכל השחקנים האורחים בכל מקום אי פעם: זה יכול לקרות גם לכם. תוך שלוש שנים אתם סטארים, ובעוד ברנדון ייכשל בהכל ויתמקד בדרמות טלוויזיה קנדיות, לכם יהיה כסף לכל הסמים שבעולם ותוכלו לבלות את ימיכם בריהאב ובהשמנה ובשידורים חוזרים. אל תפסיקו לחלום.