בגלל נעמי ווטס
ב"ג'יפסי" מגלמת ווטס את הפסיכולוגית ג'ין הולוויי - אישה יפה, עם חיים יפים, עבודה מכובדת ומבט של "אני מתה מבפנים". פסיכולוגית כדמות ראשית בטלוויזיה מרגיש קצת מוזר, ובכלל, נדמה שמאז "בטיפול" של חגי לוי הסשנים הפסיכולוגיים נדחקו לשוליים. אולי זה בגלל שב-2017 טיפול פסיכולוגי הפך לנפוץ יותר מטיפול שיניים או לחלופין הומר בעשרות סוגי טיפולים אחרים (סדנאות ריקוד גאגא למשל). כך שבפני ווטס עמד אתגר לא קל, שהוא להכניס קצת עניין ומיסתורין לדמות הפסיכולוגית ועוד אחת שהיא בסך הכל אישה עשירה ויפה מאוד שלא חסר לה כלום. אבל ווטס מצליחה לגרום להולוויי להיראות פגיעה ומאיימת במקביל. כשרואים את העיניים הכחולות של ווטס/ג'ין, מקבלים רעד קל בעמוד השדרה, אותו רעד שמקבלים כשניצבים בפני אישה עם סוד אפל ולא בפני פרזנטורית יפהפייה של מותג כמו שאנל.
אולי זה קשור לכך שווטס היא פשוט שחקנית הוליוודית מהשורה הראשונה שעשתה את המעבר לטלוויזיה, כמו לא מעט שחקניות ושחקנים אחרים שפשוט הלכו עם רוח הזמן והבינו איפה נמצאים התפקידים המוצלחים באמת (ר"ע "שקרים קטנים גדולים"), אבל משהו בטוטאליות שלה גורם להתבזוּת של הדמות הזאת להיות מרתקת ושוברת לב במקביל. ובקיצור: נעמי ווטס טובה במה שהיא עושה, ולפעמים באמת שלא צריך יותר ממשחק טוב.
כי יש סקס אחר
ב"ג'יפסי" יש הרבה מין אבל לא המין הסמי פורנוגרפי שהתרגלנו לראות. נקרא לזה מין של "בנות" (לא הסדרה) - מה שנהוג לייחס לדרך בה בנות חושבות על סקס שהיא הרבה יותר חושנית, מלאת תשוקה ומשחקים מקדימים. זה אמנם אומר שבהשוואה לפרק ממוצע של "משחקי הכס", "ג'יפסי" עדיין נראית כמו סדרה שאפשר להקרין במסגרות החינוכיות של ש"ס, אבל המיניות המורכבת הזאת כל כך חריגה בנוף הטלוויזיוני שלנו שהיא שווה צפייה בפני עצמה.
מוקדם יחסית בסדרה אנחנו מבינים שג'ין מפתחת אישיות נוספת בדמות עיתונאית לסבית בשם דיאן, דרכה היא מרגלת אחר חייהם של מטופליה. דיאן מתאהבת בסידני שהיא בכלל האובססיה של סאם (קארל גלוסמן) - גבר צעיר ושבור לב שמגיע אליה לטיפול אחרי שנפרד מהאחרונה. המתח המיני בין דיאן וסידני, והסקס אותו היא עושה עם בעלה מחפים לפעמים על דיאלוג פגום, וזה אולי הדוֹבר קוסאשווילי הפנימי שבי אבל כנראה שלפעמים הפתרון הטוב ביותר הוא באמת לחתוך בדיאלוג ולשלוח את השחקנים אל חדר המיטות.
כי היא לא דומה לשום דבר אחר שמשודר עכשיו
זה לא ש"ג'יפסי" המציאה גלגל כלשהו. להיפך, אפילו ציינו את הדימיון בין סצינות הסשן הפסיכולוגי שלה לסדרות "ענתיקה" כמו "בטיפול". אבל כן, יש בה משהו פשוט "אחר" מכל מה שמשודר עכשיו. דבר ראשון , היא לא תקופתית בשום צורה - טרנד נפוץ במיוחד בשנים האחרונות דוגמת "GLOW" שמתרחשת בשנות השמונים העליזות, "פארגו" שמדלגת בין עשורים ו"נרקוס" שחוזרת גם היא אל העבר כדי לומר משהו על ההווה. דבר שני וממש משמעותי, הוא שהיא מחזירה לחיינו הטלוויזיוניים את ז'אנר המותחן האירוטי שנעדר מהם בערך מאז ששודרה "יומני הנעל האדומה" עם דייוויד דוקובני ( אם אתם מתחת לגיל 30 אתם נקראים לחזור ולהשלים, ולו בשביל הישבן של מאט לה בלאנק שמופיע באחד הפרקים). למה זה טוב? כי מסתבר שתהליך הריקבון המיני והנפשי של זוג בורגני הוא כר פורה מאוד לעבוד איתו, ואם לא לעבוד אז לפחות לקבל רעיונות משלכם על איך מצילים חיי נישואין בדעיכה.
ולמה לא? כי כנראה שהיא לא תישאר איתנו עוד הרבה זמן
בחודש האחרון התברר שגם לכיס העמוק מאוד של נטפליקס יש תחתית, כשהרשת, שהייתה ידועה בכך שהסדרות שלה מקבלות כרטיס חופשי לעונה השנייה, החלה לבטל סדרות שלא הוכיחו את עצמן. זה החל עם "SENSE8" של האחיות וואשבסקי שבוטלה אחרי שתי עונות, על אף שדווקא צברה סביבה קהל לא מבוטל (אבל לא כזה שהצליח להצדיק עלויות הפקה מטורפת בעשרות לוקיישנים בעולם), המשיך עם הדרמה המוזיקלית "The Get Down" של באז לורמן שפשוט הייתה פיאסקו אחד גדול והמשיך ב"גירלבוס" של בריט רוברטסון שקיוותה להיות "בנות" הבאה אך סיימה כשק החבטות הנוכחי של המבקרים.
אם מסתכלים על כל הדוגמאות הנ"ל ומוסיפים לכך את זה שהמבקרים בחו"ל מאוד לא פירגנו ל"ג'יפסי" עם ממוצע עלוב של 47 במאגר הביקורות של "Metacritic" ומגזינים כמו ה"ניו יורק טיימס" שכינה אותה "משעממת מדי מכדי שיהיה לכם אכפת ממנה" וקהל שלא בדיוק יצר סביבה באזז - אפשר להמר כמעט בביטחון שהיא לא תזכה לעונה שנייה. וחבל, כי יש לה קליף האנגר לא רע.
mako תרבות בפייסבוק