הרעיון שבוג'ק הורסמן הוא הדמות הכי מעוררת הזדהות על המסך נשמע כמעט כמו בדיחה. מדובר בסוס מדבר שהוא גם כוכב הוליוודי מתוסכל שמנסה להחיות את הקריירה הכושלת שלו שנתקעה בניינטיז, ולא ברור עם איזה מהשניים קשה יותר להזדהות. אבל בוג'ק הורסמן, עם הקול של וויל ארנט ("משפחה בהפרעה"), הוא לא רק סוס מדבר או כוכב הוליוודי כושל, הוא הדמות הכי אנושית ומרגשת שנראתה על המסך הקטן מזה זמן רב.

מבלי לדעת הרבה על "בוג'ק הורסמן", סדרת האנימציה של נטפליקס שעונתה השלישית שוחררה בסוף השבוע האחרון, יתכן שתחשבו שאתם מפספסים בסך הכל קומדיה בסגנון "איש משפחה", אבל האמת רחוקה משם. כן, "בוג'ק הורסמן" היא מצחיקה ומשופעת ברפרנסים היסטריים לתרבות הפופולרית, במיוחד ממחוזות הטראש, אבל היא הרבה יותר מזה. היא קומדיה עמוקה-מרירה בסגנון "לואי" (רק הרבה יותר קוהרנטית וקלה לצפייה) משופעת בסצנות קורעות לב על מאבקים פנימיים ושדים שממש לא צריך להיות כוכב עבר כדי להזדהות איתם.

 

עוד ב-mako תרבות: 

מה שעוד יותר מקל על ההזדהות היא העובדה ש"בוג'ק" מלאה בדמויות עם לב טוב. אין שם אנשים רעים, או חיות רעות, רק החלטות גרועות וחרטות. את בוג'ק מקיפה חבורה של דמויות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו: פרינסס קרוליין החתולה (הקומיקאית הוותיקה איימי סדאריס) היא אשת הקריירה שהקריבה את החיים האישיים שלה עבור העבודה, יצאה עם כל הגברים הלא נכונים ועכשיו תופסת את עצמה בגיל 40 כמהה למשפחה; דיאן (אליסון ברי) היא בת אנוש שנוטשת את הקריירה הספרותית שלה לטובת כתיבת ציוצים בטוויטר עבור סלבס ומנסה למצוא אושר וכיוון בחיים שלה ללא הצלחה, גם בתוך הנישואים שלה לכלב מיסטר פינאטבאטר (הקומיקאי פול פ. תומפקינס), שהיה גם הוא כוכב סיטקום בשנות התשעים אבל בניגוד לבוג'ק חי חיים שמחים ונטולי דאגות, ממש כמו כלב. העצבות שלה גורמת לה ולבוג'ק לפתח קשר מיוחד במינו; וטוד (ארון פול) הוא החבר הכי טוב של בוג'ק, צעיר בשנות העשרים שישן על הספה שלו ולא עושה כלום חוץ מלפתח רעיונות מטומטמים במיוחד עם מיסטר פינאטבאטר, ובעונה השלישית - בלי לספיילר - הוא יוצא מארון הנטייה המינית ומייצג מגזר שבקושי מדובר על המסך הקטן, או בכלל.

 

גם בוג'ק עצמו הוא לא מה שהוא נראה. אם בתחילת הסדרה ניתן היה לחשוב שמדובר בשחקן בינוני מכור לסמים ולאלכוהול שמרחיק מעליו את הסובבים אותו, בהמשך מתגלה סוס חכם ומשכיל במיוחד, שגדל בבית ללא אהבה ומחפש לה תחליף כל הזמן. בוג'ק לא מוצלח במערכות יחסים, אבל זה לא כי לא אכפת לו, הוא פשוט לא יודע איך לנהל אותן. למזלו, הוא מוקף באנשים (וחיות) אכפתיים שמצליחים לראות אותו מעבר לשכבות ההגנה שהוא בנה לעצמו ונותנים לו את מעט הכוח שנדרש כדי להמשיך הלאה, ובעיקר להבין שפרסום, כסף או פרס אוסקר לא יביאו לו אושר, הוא חייב למצוא אותו במקום אחר.

אוקיינוס של רפרנסים

בעונה השלישית והחדשה של הסדרה בוג'ק מתמודד עם החזרה לתודעת הציבור, הפעם כשחקן רציני המשתתף בסרט שמבוסס על חיי סוס מירוצים ידוע שמת בגיל צעיר. הקהל מקבל אותו בזרועות פתוחות, אבל התהילה המחודשת היא רק סיפור צד למסע החיפוש העצמי שלו. בוג'ק עסוק יותר בלסגור חשבונות אישיים ולבקש סליחה מאחרים ומעצמו. באחד הפרקים הוא צולל למעמקי הים להשתתף בפסטיבל סרטים, מה שהופך למסע צבעוני ומרגש ללא מילים בארץ זרה שמזכירה את יפן ומאוכלסת במגוון של יצורי מים, חיות ובני אנוש. כמיטב הקלישאה ההוליוודית, הבדידות שבביקור במקום זר עוזרת לבוג'ק להתחבר לעצמו והשקט עוזר לו למצוא את המילים הנכונות. זה לא אומר שזה מספיק לו. אם יש משהו אחד שאפשר לומר על בוג'ק, שלא בדיוק מתיישב עם התדמית של כוכבי הוליווד, זה שהוא נמצא כל הזמן במסע להפוך לסוס טוב יותר, ורואה בכל מה שנקרה בדרכו הזדמנות לצמוח. האובדן הטרגי שהוא חווה בסוף העונה בוודאי יהווה מצע להתפתחות האישית שלו בעונה הבאה.

 

זו אינה סדרה קומית קלאסית, כי הבדיחות שבה, עד כמה שהן מצוינות ומופיעות בתדירות מסחררת, הן רקע לקווי העלילה הרגשיים המורכבים, שנבנים לאט על פני שלוש העונות, וימשיכו בעונה הרביעית שאושרה השבוע להפקה. "בוג'ק" היא מעל הכל פנינה תסריטאית, שכן כל האינפורמציה שהצופה זקוק לה כדי להבין את העולם הפנימי של הדמויות ואת המהלכים שלהם, ניתנת לו. העונות מתובלות גם בפלאשבקים שמוסיפים אינפורמציה הכרחית כדי להבין את הדמויות והקשרים ביניהן, כך שכל רגע, כל משפט, מבט או ניואנס מובן בקונטקסט המטענים הרגשיים שהנפשות הפועלות סוחבות איתן. כך, גם כשבוג'ק עושה מעשה שנראה שפל במיוחד, אי אפשר לכעוס עליו, רק להיות שבורי לב יחד איתו.

כל זה לא אומר ש"בוג'ק" היא סדרה מעיקה או קשה נפשית. למרות שהיא מכוונת ישר ללב, הצפייה בה כיפית במיוחד. אין כמעט נושא שלא צוחקים עליו - תרבות הטראש, התעשייה ההוליוודית, טכנולוגיה, מערכות יחסים וגם תובנות אנושיות בסיסיות יותר (כמו בדיקת ביטחון בשדה התעופה בה אפשר להבריח נשק או אפילו בני אדם, אבל אם יש לך שמפו במזוודה - נתפסת). בנוסף, זו הסדרה בעלת הקאסט המרשים והעשיר ביותר שמשודרת כיום בטלוויזיה. היא מלאה בדמויות משנה שכל אחת ממנה היא עולם ומלואו של רגש ובדיחות, ומאחוריהן עומדים קולות כמו סטנלי טוצ׳י, אנג׳לה באסט, ג׳יי קיי סימונס, ליסה קודרו, אילנה גלזר ואבי ג׳ייקובסון (״ברוד סיטי״), רייצ׳ל בלום ("האקסית המטורפת"), קריסטן שאאל, אוליביה וויילד ועוד. יש גם הופעות אורח מפנקות של ריקי ג׳רבייס, נעמי ווטס, ג׳ורג׳ טאקיי, איימי שומר, קנדיס ברגן, קונסטנסט זימר (״הפמליה״, ״אנריל״), לוריין בראקו (״הסופרנוס״), סטיבן קולבר, מליסה ליאו, ג׳סיקה ביל, אנג׳ליקה יוסטון, דניאל רדקליף ואפילו פול מקרטני.

אבל בבסיס שלה, מתחת להומור המבריק, העקיצות המהולות בחיבה לתרבות הפופולרית ושלל הדמויות החייתיות שגורמות להכל להיראות קצת יותר חמוד, "בוג'ק הורסמן" היא סדרה שלא מתיימרת להגיד משהו על העולם, היא פשוט מראה אותו כפי שהוא - מרגש, מאכזב ומלא בייאוש קיומי - אבל גם באנשים (וחיות) שנותנים תקווה אחד לשני עם מחוות קטנות של אהבה וחברות ומנסים להבין ביחד מה זה לעזאזל כל החיים האלה.