9. רבי חיים והעז
כשהחינוכית העלתה לערוץ הבית את "חלם בהלם" במלואה ליוטיוב, מצווה בפני עצמה, היא לא סידרה את הפרקים באופן כרונולוגי, וכך הרשל'ה, אנדרדוג הפולקלור היידי האלמותי, מזגזג בין שיעורי בית אצל אמא למרדף אחרי פורץ בבית שלו ושל אשתו. מזל שיש בניב מג'ר, הוא הרשל'ה של "חלם בהלם", פחות או יותר את כל סקאלת הגילאים האנושית. כך או כך, טוב לדעת כי הפרק על רבי חיים והעז הוא האקספוזיציה של הסדרה ובו הרשל'ה נחשף כסלב מקומי באוסטרופול האוקריאנית, כזה שרוכב על עיזים בשוק לקול צהלות הקהל ולא מתרגש מגברתנים מקומיים עם טון סמכותי.
8. הפרעושים ומכירת השעון
דמותו של הרשל'ה עומדת עקרונית על שני מאפיינים; עוני מרוד וחוסר בושה קולוסאלי. זה הבסיס לכל הסתבכויותיו עם החוק וגם לחוש הטבעי שלו ליוזמות עסקיות, כזה שדולנד טראמפ היה מתקנא בו. הפרק על הפרעושים ומכירת השעון מספר אפוא על הרפתקאות הביזנה של הרשל'ה, במיוחד מכירת אבקת קסם מיוחדת נגד מכת הפרעושים שתקפה את העיירה, שהיא בסך הכל לא יותר מפלפל שחור בשקית עם הוראות הפעלה מפורטות מדי. הכי עוקץ ניגרי.
7. הגבירה והסוכר
מתברר שלבדיחת האבות הקלאסית (בעצם, לכל הסדרה המלאה של בידור אבהי בילט-אין) יש שורשים פולקלוריים פולנים מובהקים. כאן הרשל'ה מוצא את עצמו בביתה של גבירה עשירה וקמצנית (בגילומו של אריאל ויסמן, שלקח על עצמו בחינניות אין קץ את כל תפקידי הנשים בסדרה), שמגישה לו לחם יבש ותה קר ומסרבת להוסיף סוכר כי אין לה בכלל ו/או אין לה יותר מארבעה-חמישה קילו בבית. הרשל'ה מספר לה כי כל הסוכר הורעל בקוטל עכברים מסוכן וכי רק כדי להציל אותה, הוא חייב לטעום ולא די בכפית אחת, כי הרעל הקטלני תמיד יכול ליפול על הכפית הבאה.
6. הרשל'ה ואשתו חכמים ביום ובלילה
כמו הרשל'ה, גם האישה שאיתו לא אמידה ולא בדיוק מבריקה, אך לזכותה ייאמר שהיא זורמת. כחלק ממתקפתם המרקסיסטית על הבורגנות החזירית, מגיעים הרשל'ה ואשתו לסעוד במסעדת הברנז'ה "פולסקי", שם יושבים כל כוכבי אוסטרופול הגדולים וציירי הפפראצי משרבטים את דיוקנותיהם לעיתונים של מחר. השניים מסולקים מהמסעדה כי לא כיבדו את קוד הלבוש שהמקום מנהיג וחוזרים כשהם לבושים בבגדי מותגים חדשים ומנצנצים. הם זוכים ליחס בהתאם, עד שהם מתחילים לטבול את השרוולים במרק, מתוך היגיון לפיו אם הבגדים באים למסעדה, העניין הוא כנראה להאכיל אותם.
5. לביבות, סופגניות וחמישה זהובים תמימים
אז אמנם גם הפרק הזה מכיל פנינת הומור אבות עייף (רק שבמקום לחסוך כסף במרדף אחרי מונית, כאן רודפים אחרי כרכרות), אבל הטוויסט המבריק מגיע ממש בהתחלה כשהרשלה יושב במסעדה או בפאב המקומי (מה באמת ההבדל בשכונה המזרח אירופית?) ומעלעל בעיתון של המדינה, "אוסטרופול היום". החדשות הן – שלג, כפור ועוד קצת שלג ובגזרת הספורט הפסדים לכל הקבוצות המקומיות. "עד שלא ישלבו זרים, אין לנו סיכוי מול הגויים האלה!" צופה הרשל'ה את העתיד; וזה עוד לפני ארוחת הבוקר.
4. דג מלוח שלם ומה אבי היה עושה
אחד המהלכים המצוינים של הסדרה, עם כל הכבוד למיסטיק הנשי של אריאל ויסמן, הוא ליהוקה של קרן מור לגילום אמו המסורה – וכמובן, הענייה לאללה – של הרשל'ה. אופנת השטייטעל במאה ה-19 מספיק קרובה לשמלות המקסי שמור מתעטפת בהן בדרך כלל, ובואו נגיד שאת השביס היא יכולה הייתה טו פול אוף גם מחוץ לבית הקרטון האוסטרופולי. אימו של הרשל'ה אמנם ענייה כמוהו אך נראית רגועה בהרבה לגבי העניין. ככה זה כשבשביל לאכול צריך סבלנות מספיקה להמתנה עד שהתרנגולת שאין לך תטיל ביצה. כשהרשל'ה לא מוכן יותר לקבל את התירוצים שאימו מגישה לו במקום אוכל, הוא יוצא עוד הפעם לפאב המקומי ומבטיח להם שאם לא יגישו לו אוכל, ייאלץ לנקוט בטקטיקה הקטלנית של אביו, עליו השלום.
3. חתיכה קטנה לחבר
מה יעשו זוג חברים ללימודי תורה כשהם לא מצליחים להתרכז מרוב שהם רעבים? אם להתעלם מהעובדה הברורה שלאיש מהם אין זלוטי על התחת, יזמינו טייק אווי כמובן! הלקח של הפרק, שלא משתלם להיות חבר מתחשב מדי, יסייע לצופים אבל לא כמו תפריטי המשלוחים של אוסטרופול, שכוללים את הרשתות המצליחות "קיגל-מיטר", "חם על החמין" ו"גפילטע-האט". לא משנה באיזה פאסט פוד תבחרו, השליח יאחר בגלל הקוזקים.
2. גלרשל'ה
עוד הרפתקאות עסקיות בדרך לפשיטת רגל רבתי! הפעם הרשל'ה מעמיס גם הון סימבולי ופותח גלריה לאמנות שתמשוך קליינטים מבוססים מכל רחבי היבשת. הגלריה מלאה בעבודותיהם של אמנים צעירים ומבטיחים, או במילותיו של הרשל'ה, "מבטיחים שהציורים שלהם ימכרו". הלקוח היומרני שנופל על הרשל'ה מוכן להוציא כל סכום כסף ובלבד שישים את ידו על יצירה חד פעמית. ואכן, הרשל'ה מצליח למכור לו קנבס לבן. גאונות צרופה אם לוקחים בחשבון שמדובר על הרבה לפני התקופה הפוסט-מודרנית.
1.גיוס ונימוסין
המערכון המנצח, שהוא כנראה גם חביב הקהל עד כה, מספר אודות ניסיון ההשתמטות של הרשל'ה וחבריו מגיוס החובה של הצבא הפולני. בכל זאת, שירות מינימום של חמש שנים, קר וגם לא לגמרי ברור מי האויבים, אם בכלל. למרות ההיגיון הצבאי שהחברים מצליחים להפעיל (כדי שיהיו אויבים צריך קודם להקים צבא), הם עדיין פחות מעוניינים להקריב את עצמם לטובת הצאר ומחלקים ביניהם אחד משלושת המצבים הסופניים שמחייבים שחרור – מחלה, עיוורון ונישואין.
עוד ב-Mako תרבות: