"גרושות מטפחות את עצמן יותר, זה נראה לי משהו מדעי". באלו המילים נפתח לו הדור החדש של הריאליטי בישראל. תשכחו מז'אנרים, בערוץ 10 החליטו לעשות לכם את זה פשוט: הישרדות פוגשת את היפה והחנון, שפוגשים יחד כל דוקו שנעשה על גירושים בעשור האחרון (ואל תכריחו אותנו להיזכר). הוסיפו קורט "זוג מנצח" ועצמו עיניים חזק.
ב"עד סוף העולם", גויסו באופן טיפולוגי עשרה זוגות מכל קצוות הביזאר. הם קובצו בחווילה (אם ההפקה מכריחה את אביב אלוש לשבת על הח' הארכאית, זה יהיה לא חברי לפטור את עצמנו) על אי בפיליפינים, וכעת ישוסו אלה באלה עד ששניים יישארו או עד שלמישהו יהיה אכפת. כמו שזה נראה כרגע, הסיכויים נוטים לכיוון אופציה ג': הזוג המנצח יהיו גם שני הצופים היחידים שישרדו את הדרך עד לגמר.
לכאורה, זו לא הסדרה עבורכם אם אתם רווקים, אבל עם קצב הגירושים המתגבר, לשמוע את סיפור עלייתם ונפילתם של עשרה זוגות יכול להיות חוויה מגבשת למדי עבורכם. כך למשל תוכלו לשחק ב"ספידו תכלת", או בשמו המוכר יותר: "כמה עוד רמזים היית צריכה כדי להבין שהוא גיי?". המתקדמים יוכלו לשעשע את עצמם ב"מי עומדת לבכות כי לא נתנו לה להכניס את הפן?", ולהרגיש טוב יותר עם הזוגיות שלהם. אחרי הכל, בשביל מה הומצא הריאליטי, אם לא כדי לחזק את האבטלה במגזר הקואצ'רי?
צחי והילה הם שני עורכי דין שייצגו את עצמם בגירושיהם, ואחר כך חשבו שזה יהיה רעיון חכם לפתוח יחד משרד (ספוילר: זה לא); נטלי ושוקי הם חרדים לשעבר שהתארסו בפגישה החמישית, ונטלי מיררה בבכי משך יום שלם אחרי שהסכימה לאירוסין (עוקבים אחרי המוטיב החוזר?); ולבסוף, זוג הסלב של העונה: מלכת היופי לשנת 92' רוית אסף ובעלה לשעבר אבי חזן. האיש שמדגים בבלוריתו הצבועה ובערגתו לימי הדוגמנות, מה היה קורה אם גברים היו נאלצים להתבגר תחת מכבש הלחצים הנשי.
נבחרת המאותגרים זוגית הזו אמורה, עקרונית, להתמודד במשימות הישרדות סטייל ואז לקרוע אלה את אלה במועצת השבט. עקרונית אמרנו כי במשך חמישים וחמש הדקות הראשונות (שהרגישו כמו 5 שעות), כמעט ולא היה זכר לכל עניין האתגר. המשימות, מסתבר, זניחות יותר מסיכויי ההצלחה של נשואים טריים ברבנות. הבעיה היא שזו אפילו לא הצרה הכי גדולה של "עד סוף העולם". מכיוון שהאקשן האמיתי כבר התרחש מחוץ לפריים. בתוך האינטרקציה האנטי-זוגית מקופלת שביתת אש הדדית, בין אנשים שכבר חילקו את כל רכושם עלי אדמות לשניים, ונותרו בעיקר עם חובות. את הלהט והצעקות, ההידרדרות הטבעית של מי שנמצאים קרוב מדי לאורך זמן רב מדי, הם כבר מיצו עוד הרבה לפני שהונחה אבן הפינה לחווילה.
"כולנו, גם מי שעוד לא יודע את זה, הגענו לפה בעצם בשביל לסלוח לעצמנו", מחייכת ברוחניות אחת המתחרות. ומה נאחל להם אם לא שיעלו ויצליחו? כי הסיכוי שהילדים יסלחו להם כבר הרבה יותר קטן.