כמו רוב האנשים המתורבתים, גם אני משאיר את הטלוויזיה דלוקה בשעות הלילה המאוחרות, והדיבור הנינוח של גיא זהר הפך את "היום שהיה", התכנית שזהר מנחה בערוץ 10, לתכנית המושלמת לשים ברקע ולהירדם לקולה, או ככה לפחות חשבתי עד שדברים התחילו להיות מוזרים. באחת מההתעלפויות השגרתיות מול הטלוויזיה, הצצתי במסך מתוך שרעפי-כמעט שינה ושמעתי את ניגון הדיבור המושהה של גיא זהר, אבל משהו היה שונה, בקולו היה גוון אחר. יישרתי את המשקפיים וגיליתי שלא מדובר בכלל בגיא זהר, אלא במגישה המחליפה חן ליברמן. אותם משפטים איטיים, אותה אינטונציה אירונית, אותן פאוזות לא קשורות באמצע המשפט. זה היה כמו בסרט אימה, כאילו גיא זהר השתלט על גופה של חן ליברמן.

האפיזודה הזו הספיקה לי כבן תמותה והחלטתי לשים לזה סוף. לא עוד ערוץ 10, לא עוד "היום שהיה", עברתי לערוץ "כאן" החדש. בהתחלה הכול התנהל כשורה, עד שהגיעו חדשות הלילה ואותו ניגון מלא פאוזות וציני שוב החל להדהד באוזניי. הפניתי מבט לטלוויזיה והנה היא הייתה שם - רומי נוימרק. המגישה המחליפה של "היום שהיה" עברה להגיש את המשדר הלילי של "כאן" וגררה איתה את הדיבוק של זהר לאפיק אחר. לכל מקום שלא אסתכל, לכל ערוץ שלא אזפזפ, האם נידונתי לקבל את חיתוך הדיבור של גיא זהר וכפילותיו בכל פינה בטלוויזיה הלילית שלנו? ספוילר: כן.

שאלתי את כל מי שאני מכיר אם גם הם הבחינו במשהו חשוד, אבל לאף אחד לא היה אכפת. פניתי לשורי שטרול, קלינאית תקשורת מנוסה ומומחית להעצמה דרך הקול, בניסיון להבין איך בדיוק חן ליברמן ורומי נוימרק נדבקו במחלת הדיבור המושהה. שטרול אישרה את חשדותיי על צמד המנחות: "זה לא הן, זה גיא זהר בלבוש אחר". גיא זהר השתלט על גופן? כוחות אפלים רוחשים פה? שטרול ניסתה לחזור בה ולהרגיע אותי שלא מדובר בכישוף שטני: "אני קוראת לתופעה הזאת הדהוד - אם אדם ידבר בשקט, אתה תענה לו בשקט. אנחנו מחקים את האנשים איתם אנחנו מדברים, זה ממש מדבק".

מדבק??? באה להרגיע ורק הפחידה אותי יותר. אז כמו שחשדתי, מדובר במגפה אמיתית. רציתי לשמוע עוד, להבין איך בדיוק נדבקים בדיבור. שטרול הרגישה את החרדה שלי, היא הרי מומחית להעצמה דרך הקול, ועשתה ככל יכולתה כדי להשקיט את לבי: "מה שאני חושבת שקורה, הן הרי ראו מלא תכניות כדי להיכנס לנעליים של גיא זהר. אז בעצם הן נכנסו לנעליים שלו, זה גם תת מודע וזה גם משהו מודע. כשהן עשו חזרות, הקול שלו התנגן להן בראש".

אז חן ליברמן חוזרת הביתה וממשיכה לדבר ככה?

"אני לא מכירה אותה, אבל לדעתי זה תלוי קונטקסט - בתכנית לילה, מול מצלמה. רומי גם, היא מגישה עכשיו תכנית אחרת, אבל היא עדיין באותה תכנית. זה לא גיא זהר, אבל זה אותה תכנית, תכנית חדשות לילית. אז יש שם את אותו דפוס, אותו שטאנץ. היא חושבת 'ככה אני מגישה חדשות'".

שטרול כבר התחילה להרגיש לא בנוח, לא מבינה לאן אני חותר, היא שאלה שוב אם אני באמת עיתונאי. אמנם אין לי עדיין תעודת עיתונאי, התוודתי, אבל בטייטל שלי, "כתב תרבות", יש את המילה כתב, שמסמלת לרוב מידה מינימאלית של רצינות. היא לא השתכנעה, אבל שטרול היא אשה מנומסת, ושנים של טיפול באנשים לימדו אותה שלא מרגיזים אדם באמצע התמוטטות עצבים. היא המשיכה את השיחה באי רצון, מנסה להישאר רגועה.

הייתה לי רק עוד שאלה אחת, היחידה שרציתי לשאול בכל הראיון הזה, אבל ידעתי שאני צריך לנסח את עצמי בצורה לא פסיכוטית. לקחתי פאוזה ארוכה (כמו שלמדתי מזהר) ושאלתי את השאלה הגורלית, מקפיד להשתמש במונח של שטרול.

ואם אני אשמע הרבה גיא זהר, זה משהו שיכול לקרות גם לי, ההדהוד הזה?

"לדעתי כן. אם אני רואה מלא מלא גיא זהר, יש מצב שאני אעשה את זה. זאת הסכנה בטלוויזיה ובדברים האלה, שאנחנו קצת מאבדים את עצמנו".

ניתקתי את השיחה בלי לומר כלום. הפחד הכי גדול שלי התממש. היא לא אמרה את זה באופן ישיר אבל ידעתי מה היא ניסתה לרמוז. לא רק נוימרק וליברמן נדבקו במחלה, גם אני עצמי התחלתי לדבר כמו גיא זהר. תמיד הזהירו אותי מצפיית יתר בטלוויזיה, אבל חשבתי שבמקרה הכי גרוע אני אהפוך או לאימפוטנט או לרוצח המונים אנטי סוציאלי כזה. אף אחד לא סיפר לי שאתחיל לדבר כמו מנחה חדשות שעבר אירוע מוחי. זה לא בדיחה, לא בדיתי את זה ממוחי, שהרי טובי המומחים אמרו לי את זה שחור על גבי לבן. אף אחד לא ישכנע אותי אחרת. ראיתי את השטן וקוראים לו גיא זהר.

mako תרבות בפייסבוק