שיער לבן, כיפה, ציצית, מבטא אנגלי, בגדי מלך - אף אחד מכל אלה לא ימנע מכם לזהות את פניו של יהודה ברקן בן רגע, גם בתפקידו כמלך אנגלי בסרט "סיפורי מעשיות - רבי נחמן" (שישודר בשבת הקרובה ב-23:30 בערוץ 20). להגיד שברקן כבר לא ילד זאת קלישאה, אבל בעשור השמיני לחייו, כמעט ללא קמטים ועם תדמית נצחית של "השובב" של הקולנוע הישראלי, כמעט מתבקש לציין זאת. "כשאני עובר היום ברחוב - וזה קורה כמעט בכל פעם - תמיד יהיה את המישהו שיגיד לי: 'איפה אתה יהודה ברקן? איפה הימים של פעם, הא?', ואני אומר לך - זה רק עניין פסיכולוגי. הרי האיש הזה שרואה אותי, הוא לא יודע מה אני מרגיש, הוא נזכר ביהודה ברקן עם הבחורות החתיכות, ההילה, המכוניות המפוארות. אני הייתי מושא הקנאה לחיים שהוא רצה פעם. במה הוא יקנא היום? ביהודי דתי שאוכל רק כשר?".
ב"סיפורי מעשיות - רבי נחמן", שמביא למסך את סיפוריו של הרב המפורסם, רואה ברקן שליחות אישית. "היות ובתי הקולנוע לא הסכימו להקרין את הסרט בלי הקרנות בשבת - ואני יכול להבין את הצורך המסחרי שלהם - החלטנו להקרין את הסרט בהיכלי תרבות ומתנ"סים ברחבי הארץ", הוא מספר. "אתה צריך לראות, ההקרנות שלו הפכו לסוג של 'אירוע': כל הקרנה מתחילה בזמר שעולה לבמה ומכניס את הקהל לאווירה, אחריו עולה מושיק טימור ומספר על קווים לדמותו של הרבי ואחרי ההקרנה אני עולה לבמה ומספר על עשיית הסרט והמעבר מהיהודה ברקן שהיה 'אחד השחקנים המוכרים בישראל' לתפקיד של מלך אנגלי. אגב, אני בכוונה משתמש במונח 'אחד השחקנים', כי מרגע שאתה נכנס תחת אוהלה של תורה אתה לומד לשים את האגו בצד".
לא רק שהמלך אנגלי - הסרט כולו דובר אנגלית.
"הבמאי הגאון, צבי פישמן, צלצל אליי: 'יהודה ברקן, אני עושה סרט על רבי נחמן ואני רוצה אותך לתפקיד של מלך אנגלי'. השבתי לו בפליאה: 'מה מלך אנגלי? אנחנו פה זה 'חגיגה בסנוקר''. הוא הסביר לי שהוא רוצה מלך אנגלי, אבל עם דם יהודי שיזרום בו. זה התפקיד הראשון שלי באנגלית, ואני חייב להודות שזה סיפוק מקצועי יוצא דופן עבורי. כשחתמתי על השתתפותי בסרט הסכמתי לכך שבמידה והאנגלית שלי לא מספיק טובה הם יוכלו לדובב אותי עם שחקן אנגלי אורגינל".
נו, ודובבו?
"בכלל לא, השאירו את המקור. כל הפקת הסרט הזה הייתה נס גדול. צילמנו באנגליה ובישראל וההפקה כולה הייתה כשרה למהדרין, על הסט היו אך ורק גברים בכל התפקידים, לפני שהתחלנו לצלם התפללנו תפילת שחרית, אחריה ארוחת בוקר, אחריה ברכת המזון, וכשהיה צריך אז גם עצרנו למנחה. אתה יודע למה זה נס? כי עם כל זה לא פיגרנו בלו"ז אפילו פעם אחת. סיימנו את היום בדיוק לפי הברייק דאון. ברגע שאתה בא ליצור סרט ורוצה שגם קהל חרדי יגיע לראות אותו, אתה חייב לקבל אישור לכך. אנחנו קיבלנו אישור עבור הסרט הזה ממועצת החכמים של בני ברק שנתנה לנו הכשר מלא לקהל החרדי".
ברקן חושף קצת מהנעשה מאחורי הקלעים של הקולנוע החרדי: "אנחנו לא מהחבר'ה של ההדרת נשים. אם המקום מתעקש שתהיה הפרדה כזאת אז הם מקצים שורות לגברים מקדימה ונשים מאחורה או להיפך. אני יכול לומר לך שהקהל שמגיע להקרנות האלה, הוא מכל גווני הקשת הישראלית".
"אתה רוצה להקיא על ישראל? תקיא, אבל אל תבקש ממני לסבסד לך את זה"
למרות שאורח חייו הדתי גרם לו להופיע פחות ופחות בעיתונים החילוניים, יהודה ברקן עדיין בקיא מאוד בכל מה שקורה בעולם התרבות. בתחילת השנה, בראיון לניב רסקין בגל"צ אחרי הסערה שחוללו דבריה של מירי רגב בוועדת החינוך של הכנסת ("נהיה עם היד על ברז התקציב"), הוא הביע תמיכה מלאה בשרת התרבות. "קמה שרה שסוף סוף לא מתביישת לשים את האמת על השולחן" אמר אז ברקן בעימות מול השחקן מנשה נוי.
מאז עברו הרבה תסריטים בקרנות הקולנוע בישראל, וגם טקס פרסי אופיר אחד שעוד ייזכר כאן שנים רבות. האם המלחמה בין היוצרים בישראל לבין השרה הממונה על התקציבים, שמאז כבר עברה ממצב של מלחמה קרה לחמה, גרמה לברקן לשנות את דעתו? "אני עדיין מביע תמיכה בהחלטות של מירי רגב", הוא מכריז. "אני לא מדבר בתור אחד שישב מהצד, אני חוויתי את הדברים שהיא מדברת עליהם על בשרי. אותי אף פעם לא פינקו כל הקרנות, כשרציתי לעשות סרט תמיד הוצאתי את הכסף מכיסי. היום תודה לאל כבר אין דבר כזה, יש קרנות לכולם והכל טוב ויפה. אבל אני בא ושואל: אתם רוצים לעשות סרט שמשמיץ את המדינה? אל תבקשו ממנה לתת לכם כסף. גם כשאני רציתי לעשות סרטים שאז קראו להם 'סרטי בורקס' קמתי ועשיתי לבד".
אבל זאת בדיוק ההוכחה לבעייתיות שבכך. תראה איזה מקום תפסו הסרטים שלך בהיסטוריה של הקולנוע בישראל. הם הוכיחו את עצמם.
"זה נכון. אז רמסו אותי ואת זאביק רווח כשבאנו לעשות את הסרטים האלה - היום הם נלמדים באוניברסיטה תחת הקורס 'סרטים עממיים'. אבל אני ממש לא מתוסכל, אני מבין את זה. חורה לי שאותו אחד שבא ורוצה לעשות סרט שמשמיץ את ישראל מבקש תקציב. שלא לדבר על כאלה שכבר קיבלו תמיכה ומתנערים ממנה כשהם נמצאים בחו"ל. זאת חוצפה. אתה רוצה להקיא על ישראל? תקיא, אבל אל תבקש ממני לסבסד לך את זה".
אבל הקרנות האלה בסופו של דבר ממנות סרטים שנוגעים בכל אחד מהציבורים שחיים כאן. רק השנה היו "סופת חול" ו"אבינו" ו"לעבור את הקיר". לא מדובר בסרטים על תל אביבים מנותקים.
"איזה סרט בורקס ראית לאחרונה? זה שלא ראית אומר שצריך לעשות שינוי, גם אם קטן. השינוי צריך להיות הכנסת לקטור לקרנות שזווית הראייה שלו היא - איזה סרטים יעניינו את הקהל הרחב? התפיסה של הלקטורים מנסה לבחור סרטים שיכולים להביא פרסים בפוטנציה. הם חושבים שכל סרט שיוצא מכאן צריך להיות שגריר, אני לא פוסל את זה, אבל הם בעצמם לא יודעים כלום. תראה את הסרט 'הבן של שאול' שזכה באוסקר עבור הונגריה - זה סרט שפותח כאן בישראל והם ויתרו עליו. הוא היה צריך להביא אוסקר לישראל. אני קורא להם להכניס עוד לקטורים ולהביא עוד צבע לוועדה".
"אני מקווה שהזעזוע שהוא קיבל יחזיר אותו למקום"
ברקן החל את תהליך החזרה בתשובה בתחילת שנות ה-90, אז גם הוריד פרופיל והתרכז בלימוד תורה. עוד קודם הספיק לביים, להפיק ולככב בעשרות סרטים, ביניהם סדרת סרטי "אבא גנוב", "כץ וקרסו", "לופו", "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" (שאולי עוד יזכה לסרט המשך). חוץ מהבלחות לטלוויזיה ב"פלפלים צהובים" ובסדרה של נאור ציון ("החברים של נאור"), מתחילת שנות ה-2000 הוא עוסק בעיקר בהפקה ומשחק בסרטים שפונים לציבור הדתי-חרדי ("גבורה של ילד") ומגיש תכנית בתחנת הרדיו הדתית "קול ברמה".
עברו כמעט שלושה עשורים מאז שחזרת בתשובה. יש משהו בעולם החילוני שאתה מתגעגע אליו?
"ממש לא. אתה יודע מה? אני אפילו קצת מתפלא על השאלה. הרי אף אחד לא חוזר בתשובה מתוך כפייה, כן? אני עשיתי את התהליך מתוך רצון מלא. אם הייתי רוצה לחזור להיות חילוני הייתי עושה את זה. היו אמנים שניסו ולא הצליחו וחזרו וזה בסדר".
אבל התקשורת החילונית כמעט לא כותבת עליך למרות שאתה לא מפסיק לעבוד. זה בטוח חסר לך.
"באופן טבעי התקשורת מסקרת את הסטארים הגדולים של הרגע. היהודה לוי של היום זה מה שאני עשיתי עוד בשנות ה-70. אם תסתכל אתה תראה שבשנים שלי בכותרות נבחרנו אני, עזר ויצמן ודוד אלעזר לשלושת הגברים האידאליים בארץ. בקיצור, זה כבר לא מדבר אליי יותר".
אספקט מסוים בחייו של ברקן דווקא החזיר אותו לכותרות בשנים האחרונות: ההסתבכות של בנו האמצעי, רועי, בסחר בסמים ובהעלמות מס. "היחסים בינינו תמיד היו טובים", מספר ברקן. "אני נורא מקווה שהזעזוע הקטן שהוא קיבל יחזיר אותו חזרה למקומו אבל בכל מקרה אנחנו אוהבים תמיד אחד את השני והוא תמיד ישאר הבן שלי. בגילו אני לא יכול לתת לו עונש להישאר בבית הוא צריך לחטוף איזה זץ כדי שיתיישר. בכל מקרה את החג הקרוב אנחנו נחגוג כולנו יחד בירושלים הקדושה".