גן ילדים ג'ולי שלז
איך נראה יומם של ילדי עובדים זרים?

איך נראה יומם של עשרות ילדי עובדים זרים, בגן ילדים הצמוד לבניין התחנה המרכזית החדשה? היום בערב, בערוץ yes דוקו, ישודר "הגן של איימי" של הבמאית ג'ולי שלז. "מדובר בהצצה לשגרת יומם של עשרות ילדי עובדים זרים בגן ילדים שנמצא בתוך תחנת אוטובוס שמאוכלס ברובו בילדים פיליפינים", היא מספרת, "הגן פתוח מ 6 בבוקר עד 10 בלילה, ואין בו את הדברים הכי בסיסים שצריך בגן ילדים. לא צעצועים, לא מזרנים ולא שום דבר. מדובר בתמונת מצב מאוד עגומה".

הסרט הקצר הזה הוא למעשה פרק אחד מתוך פרויקט "התפכחות" שמשודר בלווין. לא מדובר בפרק קל לעיכול, אבל ג'ולי שלז לא באמת באה לחנך אף אחד, היא גם לא שולפת אצבע מאשימה כלפי הממסד או סתם שרי ממשלה מזוקנים עם אג'נדה חשוכה. גדול עליה. היא בסך הכול הציבה פנס בוהק על אחד הנושאים הכואבים ביותר במדינה, את המסקנות הצופים כבר יצטרכו להסיק לבד.

גן ילדים ג'ולי שלז
ממה מתרגשים ילדים שאין להם כלום?

למה בחרת להאיר זרקור דווקא על הנושא הזה?
"לא הגעתי במקרה לאזור הזה. אני מצלמת סרט על התחנה המרכזית ואני רואה כל יום מה מתרחש שם. רציתי להראות את הפער הגדול שיש בין המתיקות האינסופית של הילדים, לבין הכלום הגדול. כל אדם ממוצע שיגיע לשם פשוט ירגיש כאילו הוא בן אצולה אחרי שהוא יראה את העוני המחפיר ששורר שם, בגן של ילדים קטנים שההורים שלהם בטח עסוקים מהבוקר עד הלילה בלשרת אותי ואותך איפשהו".

מה הדבר שהכי הפתיע אותך במהלך עשיית הפרק?
"בעיקר עד כמה הפער הוא נורא גדול בין הקלישאה שאומרת שילדים זה שמחה לבין הקושי והעוני של ילדים עם עיניים עצובות. מה שמרגש אותם זה לראות עכביש קטן שמסתובב על הקיר ובינתיים כבר הספיק להיכנס בין החרכים ולהעלם. צריך לראות עד כמה העכביש הזה מצליח לעורר התרגשות אצל ילדים שאין להם כלום. גם עכברושים יש בשפע בגן, אבל זה פחות מרגש את הילדים".

גן ילדים ג'ולי שלז
האם סרט יכול לחולל שינוי?

היה חשוב לך להראות את הקושי של ילדי העובדים הזרים דווקא?
"חשוב לי להבהיר שלא מדובר בסרטון על עובדים זרים, אלא על הפערים העצומים שיש בחברה שלנו. כל ההורים של הילדים בגן הם אנשים עובדים, אבל עדיין אין להם שום אפשרות לצאת מהמעגל הזה של העוני".

הסרט הזה יכול לעורר שינוי?
"זאת שאלה גדולה האם סרטים באופן כללי יכולים לעורר שינוי. מה שכן, זה בטח לא משהו שקורה מאפס למאה, מדובר בתהליך ארוך. גם הומואים היו מחוץ לחוק עד לפני 30 שנה והמון השתנה מאז. אין לי ספק שמי שיראה את זה ויראה כיצד גננת מאכילה עשרות ילדים בכף אחת, ירצה לתרום ומיד".

יש מסר אופטימי כלשהוא בסיפור שאת מביאה?
"קשה נורא למצוא משהו אופטימי, אבל אני חושבת שתמיד אפשר לעשות משהו בשביל לגשר על הפערים הבלתי אפשריים האלו. אפשר למלא את הגן הזה או כל גן אחר בצעצועים חדשים מכל השפע שיש במקומות אחרים. אני מאוד מקווה שהסרטון הזה יעודד איזשהו שינוי מחשבתי אצל אנשים".

בואו לפייסבוק שלנו וזה