דן הלך, לא מאוד מפתיע. אחרי שנפרד משתי הנשים החזקות תפקידו בבית הסתיים. הוא גם ככה לא ממש היה דייר בפני עצמו, בעיקר מנוע עלילתי שאיפשר לנו להכיר את שני ואורנה במלוא טרוליליותן וסיפק סצנות תת-שולחניות (וככל הנראה גם פטרת רגליים). דן היה זמר ליווי. דודו טסה שמחמם את רדיוהד בסיבוב הופעות ורק הישראלים מתרגשים מזה (במקרה של דן, הישראלים = חברו ליעד). נתגעגע ליכולתו המופלאה והיאיר לפידית לומר דבר והיפוכו באותו המשפט  (אני סולד ממך אבל זה מאהבה, אני לא מסוגל לראות אותך יותר אבל איזה מדהימה את, אני שונא את שני אבל אלך להתנצל בפניה על משהו אקראי) ולמערכת היחסים הפרברטית שפיתח עם השכשוכית. כן, דן והשכשוכית היו סיפור האהבה האמיתי של הבית. קליפ הפרידה ממנו היה למעשה קליפ מפרידה מהשכשוכית וייקח לו חודש להיפטר מהריח של הכלור. לא נורא, המידברן רק במאי. 

ועומר. עוד דמות מרכזית בחיינו נטשה. קצת חבל, עומר התגלה בתכניות האחרונות כיותר מסתם פנים של דוגמן על (לכאורה) על קו חיפה מילאנו (לטענתו) עם שיער עשיר ומלא ברק (אובייקטיבית). נקווה שהוא יחכה לשני בחוץ אבל לא בטוח שהיא תחכה לו בפנים, היחסים עם אורנה די מתלהטים.

פאוור גירלז: שני, אורנה ומעיין בחדר האח (צילום: מתוך האח הגדול 8 , שידורי קשת)
גירלז | צילום: מתוך האח הגדול 8 , שידורי קשת

הפרק התרכז בפרידה של אורנה ודן, בדגש על שלבי האבל של אורנה: כעס, אכילת ראש, התחברות עם שני לצורך טינופים על דן, השלמה, קבלה, סליחה ובקבוק בראש של מעריץ. אה לא, זה ארז טל וזאת בכלל מתיחה ל"מועדון לילה". חבל. שני הפרקים האחרונים היו הגאולה של אורנה. הבנו שהיא אישה גדולה מהחיים, דמות מהמיתולוגיה היוונית שחלקה החלקת שיער וחלקה עידית לינוביץ'. היא רונית אלקבץ ב"חתונה מאוחרת" רק שזאזא מודח אחרי שהוא זורק אותה. מסתבר שדן לא היה שלם עם הקשר שלהם מההתחלה, בעיקר הפריע לו שאורנה לקחה את הבן שלה לבר המצווה שלו בלימוזינה עם רדבולים. האם הלימוזינה והרדבולים היו הטרן אוף או העובדה שיש לה ילד שחוגג בר מצווה? לה הפריע שהוא מעולם לא אמר לה שהוא אוהב אותה, רק ש"עלה לדרגת מחבב". אולי יום אחד זה יקרה לי עם אח חורג. אני בספק.

החלק המרגש של הפרק היה חידוש החברות בין שני ואורנה. שני הכוחות המרכזיים של העונה מאחדים כוחות והתוצאה, כצפוי, מחשמלת. זיקוקים, האלנה ולילה של הריאליטי. היה כיף לראות גם קאמבק רגעי של העקוצות בחדר האח – מעיין, שני ואורנה שדיברו על חיי המין שלהן, כלומר טענו שאין כאלה ושהן מעבירות את הלילות המיוזעים מתחת לשמיכות בדיונים על עתידו של התאגיד ובידוקים בטחוניים אקראיים. איך עוברים בידוק בטחוני אצל שני? האם אי פעם אורנה אמרה את המשפט "זה תהילים בכיס שלך או שאתה סתם שמח לראות אותי?". נקווה שליעד ישלח פקס מסודר בנושא. בזמן שהבנים משחקים כדורסל ומקפידים על נכות רגשית, שני ואורנה כבר יושבות על כוס יין וניתוחי אופי של דן. הן כפסע מלצאת מהבית, לעשות יחד מנוי לקאנטרי ולקבוע דייט שישלב תור לחומצה היאלרונית ואיזה סלט יווני טוב.

שני ומעיין בחצר (צילום: האח הגדול 24/7)
אחת מהן תגיע עד הסוף | צילום: האח הגדול 24/7

בניגוד אליי, הדיירים מקבלים את החיבור הפתאומי בין השתיים בפחות התלהבות. שרון גל מנסה לסכסך בשם המחנה הלאומי, מעיין אומרת שזה קצת מוזר ודן חושב ששני היא אישה קטנה שצריכה גבר לידה כדי לסלוח. שטות, כמובן. שני ואורנה הן כמו אדל וביונסה בגראמי, הן מעל כל זה. התהליך שעוברת אורנה מסתיים עם קבלה וסליחה לדן תוך כדי ריקליימינג לקנאות ולחוסר הביטחון שלה. תוך שלוש שעות היא העבירה את עצמה תהליך קואוצ'ינג יסודי שיכול להפוך לשיר של טיילור סוויפט (אבל יש יותר סיכויים שיהפוך לשיר של אורנה, מה שיהיה די מצער).

האם מישהו יצא ביום ראשון מהבית ויוותר על הגמר בתמורה לפרס גדול? נקווה שלא. נכון, עבור חמישה מהם זה יהיה הדבר הנכון לעשות, אבל נייחל לכך ששיקול הדעת המפוקפק שהכניס אותם לבית מלכתחילה, יגרום להם לסרב גם להצעה המפתה הזאת. ואיך כל זה ייגמר? הימור: שני ושרון ראש בראש, שני לוקחת. מכיוון שכל ההימורים שלי אי פעם כשלו נחרצות, עדיף שלא תזכרו לי את זה. יאללה, נתראה בגמר. 

_OBJ

אמרו

"יש לנו הזדמנות לעשות היסטוריה ולהביא את המחנה הלאומי בפעם הראשונה בתכנית חשובה עד הסוף" (ישראל מחכה לשרון גל)

"טעמת ממני, ואני מדגישה טעמת, אני אוהבת את מי שאני ואת המתנה שהקב"ה נתן לי" (אורנה, מתוך ספר העזרה העצמית שלה "טוב להודות לשם")

"עשית קקי אורנה?" (אביחי. האם זאת המתנה שהקב"ה נתן לה?)

"העברת בידוק בטחוני?" (שני ומטאפורות לסקס של סלקטוריות)

"תרגעי, הבעיה היא לא בך. את לא מושלמת, אבל אל תתני לעצמך לחשוב איפה את לא בסדר" (שני. באה להרים)

"יש גבר שמוציא מאישה טוב ויש גבר שמוציא ממנה קנאות ורוע" (אורנה לדן, גם פאסיב אגרסיב זאת מתנה מהקב"ה)

"תגיד לעומר שאני אוהבת אותו" (שני לדן. אלמותית)