משימת ההתעלמות עברה בשלום, למרות שהדיירים הוותיקים היו צריכים להחזיק את עצמם ולא לפנות לג'ודי ולשאול את מה שכולנו רוצים - "אלוהים אדירים, איזה גובה את?". אבל הם עומדים בזה ורק מתאחדים נגד האיום החדש, הפולשים, האנשים שחדרו להם הביתה. בתור הימני המייצג של הבית, שרון גל צריך לתמוך גם כאן בחוק דרומי. אבל האמת שהדיירים החדשים מתגלים כחמודים למדי. אנסטסיה, בלי האיפור ואוברול החזזיות, יפה לאללה. ג'ודי נראית די כיפית, במיוחד במהירות שבה היא משנה את דעתה לגבי אביחי מ"הוא הזיווג שלי" ל"הוא מקטין נשים" (אלוהים אדירים, לא יכולת פשוט לקרוא את הטור?). עומר עדיין לא ממש בולט אבל הבנתי את מי הוא מזכיר לי – את הצללית של א.ח מ"צל של אמת". ושרון גל? הוא אחלה, פאן, בא לסכסך. נכון, קצת אוכל את הראש על מחבלים, אבל כולנו כבר יודעים שהוא לא הטיפוס המתמיד.
משימת ההתעלמות כוללת, מלבד התעלמות מהדיירים החדשים, גם שלל אובייקטים חיצוניים. מעיין צריכה לשבת על ערימת ביצים ולשבור אותן - מטאפורה לחודשיים האחרונים בחיי אביחי. קשישות מתעמלות בתוך השכשוכית במה שנדמה לרגעים כהמשך ישיר לתחקיר בית האבות בחיפה. הומלס נשכב על ספסל (כאילו שלהתעלם מהומלס זה לא הדבר הכי קל בעולם) ורקדנית על עמוד שהחזירה את אביחי לערבים שלא יזכור עם חברים שלא ישכח. ברצינות - זקנות, חשפניות והומלסים? אם יש כאן מסר לגבי השקופים בחברה אז באמת שיכלו לוותר על אווירת היודה ברקן עם הביצים.
הבית מלא בסיפורי אהבה קטנים וכושלים. אביחי, מעיין וג'ודי נראים כמו רומן שתיקות נורווגי. מעיין עושה לאביחי פרצופים כי היא לא מבינה איך היא וג'ודי נקלעו לאותה משבצת ורבות על רומן שלא באמת מתקיים, ומאזינה לשיחות שלו עם ג'ודי שמבוססות על "אני מכירה אותך", "לא, אני מכיר אותך", "אל תשכח, אני מכירה אותך". חבל שזה לא עבד ביניהם, "הכרנו בדינמיקות לאח" זה סיפור מאוד חמוד לילדים (שהיו נולדים עם מקל סלפי ביד). ג'ודי ואביחי יכלו להצטרף לזוגות ריאליטי אהובים כמו עמרי וקסניה, איילה וטומי ו- חכו לזה - שיר ביטון ועמרי רוטברד. אבל מה לעשות, האהבה הזאת לא יכלה להתממש, אביחי גר באילת והיא מירושלים. הרומיאו ויוליה של אזורי החיוג.
אורנה ודן ממשיכים להתעלס בעזרת רגליהם בארוחות שישי, ובגדול, סביר להניח שכף הרגל של אורנה קיבלה העונה יותר זמן מסך משמוליק ספן. אבל הכי חשוב - אנדל ועדן מתקרבים. נכון, רומן ביניהם נראה לנו בהתחלה כמו פנטזיה גזענית, אבל איזה נחמד. האם עדן היא הדיירת הראשונה בתולדות האח שהתנשקה עם שני גברים בעונה? כנראה שלא, אבל רק כי אנחנו לא באמת זוכרים את ונסה אלוש. אפרופו אנשים שאנחנו לא זוכרים, אני מחליפה היום את האח החורג כי הוא "מביים קליפ", שזאת דרכו המעודנת לומר "בשבועות הקרובים אכריח אותך לעשות שר בפייסבוק להפלה ויזואלית מביכה".
כמובן שהזוג המעניין באמת של הבית הם שם ושרון. שרון גל נכנס לבית כדי לאזן את שם השמאלן, שבגימטריה זה "אני ממש חייב כסף". לא ברור אם שם בכלל יודע מי האדם הזה מולו שפעם היה חבר כנסת והיום מייצג את ציבור הבוחרים בכך שהוא מסרב ללחוץ יד להיפסטר עם הרחבות, אבל שני מסתבכת עם צבא החברים של אלאור בכך שהיא מסבירה לשם שהוא מגן על רוצחים. מה שמעניין לגלות זה ששם ושרון די מסכימים בהכל - נגיד, שניהם מסכימים שאכפת להם גם מיהודים וגם מאנשים, שמחבלים צריכים להיענש ושלא כל הפלסטינים הם מחבלים. יכול להיות ששרון הוא בכלל שמאלן בארון? או ששם לא כזה שמאלן? או ששניהם צריכים להתפכח מאשליית ה"דעות" ולהבין שהם מצביעי יש עתיד קלאסיים שעוד ילכו יחד לקרן פלס ורמי קליינשטיין בהאנגר 11?
לא ברור מה שרון גל יעשה אם שם יודח בשלישי. הוא כל כך מושקע בו רגשית שזה יהיה קצת מביך. איך הוא יעביר את הזמן? יסכסך בין אורנה לדן? יטיף על ימין לאנשים שמסכימים איתו או שסתם לא אכפת להם? ומה כואב לו ששם לא שותה מהיין של הקידוש? אולי יש לו הרפס והוא פשוט מתחשב בכולם?
אמרו:
"את יצאת עם זמר?"
"יכול להיות"
"משינה?"
(חיים ושני. לא, כי סיה)
"חלום שלי מלאווח" (ג'ודי. של כולנו)
"רואים בריש גלי מי הוליווד ומי בוליווד" (ג'ודי. קלאס או קרקס?)
"רוצה להכין עוגת ביסקוויטים?" (אביחי למעין, ה"את רוצה לעלות אליי לשמוע תקליטים?" החדש)
"שרון למה לא המשכת להיות חבר כנסת?"
"הבנתי שאי אפשר לעשות כלום מהאופוזיציה"
(שרון ועומר. חחחחח)
"אין חיה דוחה בג'ונגל כמו הגזען" (שם. ראית פעם פיתון בורמזי?)
"הגוף שלי מתחיל להיות כמה לכל מיני דברים" (דן, דברים שלא כוללים כפות רגליים, אורנה)
"היא תהיה האויבת שלנו" (אביחי על ג'ודי. מאוהב לאויב)
"תהיה בטוח שאת התכנית אני לא ראיתי" (ג'ודי לאביחי. כן מאמי)