אז חצי מהדיירים בגן עדן, החצי השני בגיהינום, ואנחנו הצופים בלימבו. ובלימבו אני לא מתכוון למשחק המסיבות הפופולארי שגרם לי להיפצע בעצם הזנב בכיתה ה', להיות מושא ללעג ולקלס בקרב שאר הילדים ולהוציא הון על פסיכולוגים במשך שנים - אלא לגבול בין גן עדן לגיהינום ש"בו שוהות נשמות אנשים שלא חטאו אישית אך לא נוקו מהחטא הקדמון", אם לצטט את ויקיפדיה. אז אמנם לא חטאנו אישית אבל החטא הקדמון, למי שלא יודע, הוא לא להדיח את נופר מור, ועל כן גורלנו הוא לנוע עוד שבוע שלם לפחות בין צווחות לפרצופים כועסים, בין "יאללה" לצחוק מזלזל, בין גבה א' לגבה ב' - ממש כמו אבותינו מעונה 3. שאלה של צופה תמים: למה להשקיע כל כך הרבה בתפאורה ותלבושות, כשאפשר פשוט לקבוע שהגיהינום הוא כל חדר שבתוכו נמצאת נופר? גם בפרק שבו היא מתנהגת באופן נורמטיבי יחסית היא עדיין הדיירת הכי מעצבנת בסביבה, והחיבור בינה לבין טל זה הדבר הכי מאכזב שקרה מאז שמיקי עזב את הבית, ומנע מאיתנו לראות את פרצופו הממורמר מציץ מתוך בגד גוף מעוטר פרפרים.

אם כן, משימת גן העדן והגיהינום יוצאת לדרך והדיירים מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שקיבלו את המכתבים מהמשפחות על חשבון אחרים הולכים לגיהינום, ואלו ש"הקריבו" את שלהם לגריסה הולכים לגן עדן. זאת על אף שחצי מהדיירים שויתרו על המכתבים לא הבינו בכלל מה הם עושים, ונשמעו כמו ילדים באולפן ערוץ הילדים 96' שמתלוננים באוזני גיל ססובר המיואש על כך שהסיבה שהוגו נמחץ על פסי הרכבת היא שלא נלחץ להם המקש של ה-2 בטלפון לחצנים החדיש שלהם. בסדר עינב, לא הכל פייר בחיים, כמו למשל העובדה שעור התוף של 30% מהאוכלוסיית המדינה כבר לא יחזור להיות אותו הדבר בגללך. חיים עם זה.

מרטין מחליטה לשלוח את אליאב לגיהנום (תמונת AVI: אורטל דהן, שידורי קשת)
וולקאם טו הל | תמונת AVI: אורטל דהן, שידורי קשת
אך מכל המשימות האכזריות שהטיל האח הגדול על הבית, כנראה שלתת למרטין את תפקיד המלאך השומר היא האכזרית ביותר. התפקיד הולם את מרטין בערך כמו שלאליאב יהיה הולם לנהל את נעמ"ת, והיא לא מבזבזת זמן במשחק הכוח החדש שנפל לידיה: מיד עם קבלת הסמכות היא שולחת את אליאב לגיהינום, ולא כדי לפגוע בו, אלא דווקא כדי לגרום לדנית לסבול מעצם העובדה שהוא ונופר חולקים חדר. זהו למעשה ה"מוות זה לא עונש אכזרי מספיק בשבילה" גרסת מרטין, שהולכת ומחזקת את מעמדה כנבל צרפתי מסרט של ג'יימס בונד כשהיא מעבירה את אליאב ונופר ביחד לגן עדן ושמה את דנית בגיהינום. מזל שטל מתנגדת למשימות עם חיות, כי אז הדרך של דנית לבריכת כרישים הייתה מהירה יותר מאשר הזמן שלקח ללינור לקבל את ההחלטה הגרועה בחייה וללחוץ על הפליי בחדר האח.

הו כן, לינור. פרק שלם בסימן "החטא ועונשו" של לובה המסכנה, שנשפטת בתחילה על ידי הדיירים - שלא אהבו את העובדה שהחליטה לצפות בתעודת הזהות שלה על חשבון התפוחים שלהם, ולאחר מכן על ידי האח הגדול עצמו - שמעמת אותה עם המסר ה"חשאי" שאחותה העבירה לה. כמה נאיבית לינור הייתה צריכה להיות כדי להאמין שהאח הגדול לא קלט את אחותה אומרת לה להעמיד להדחה את דנית ואחי? היא הרי העבירה לה את המסר ברוסית, עברית, אנגלית, ערבית ספרותית, ערבית מדוברת, מנדרינית, לדינו ושפת ה-ב', עשתה עם הידיים את הסימנים הבינלאומיים ל"מציל" ו"שחורדינית" ולבסוף אף הרימה שלט עם הכיתוב "דנית ואחי" ליתר ביטחון. "אה סתם, שהיא אוהבת אותי" עונה לינור לאח הגדול כשהוא מבקש שתספר לו מה לחשה לה אחותה באוזן. תכלס זה היה או זה או "שלופים".

ועכשיו קצת שאלות לחיזוק תאי המוח עד ההדחה הכפולה שבאה עלינו לטובה: מה עדיף, שבעה תפוחים או ארבעה אחיינים? כמה זמן ייקח לאליאב עד שמצב השיער שלו ישתווה לזה של אביו? ומהי קירבה משפחתית לגיטימית לשבירת משימה? התשובות שלי, בהתאמה: שבעה תפוחים, תשע שנים מקסימום ואח חורג. אגב, רק עכשיו קלטתי שנופר לא מועמדת להדחה, מישהו יודע איפה רובין וויליאמס קנה את החגורות שלו? 

אבא של אליאב מגיע לחגוג לו יום הולדת (תמונת AVI: אורטל דהן, שידורי קשת)
גנים של זהב | תמונת AVI: אורטל דהן, שידורי קשת
אמרו:

"כל הדברים הכי מוזרים נכנסים לפה" – עינב על הנמייה שנכנסה לחצר הבית. לא, את

"תביאו לי נייר טואלט" – עינב צועקת מהשירותים. תמיד אלגנטית

"אולי אמא שלי רשמה את ההערה בכתום כי היא התכוונה לאלדד?" – אחי. בלש אמיתי

"יפה אבא שלו, מתאים לי" – מרטין מזהה שידוך. מה יש בגברי משפחת אוזן שכל הנשים מתמגנטות אליהם ואיפה משיגים מזה קצת?

"דנית תסבול מאוד מזה, מגיע לה" – מרטין נותנת פרשנות חדשה למונח "מלאך שומר"

"גן עדן לא מספיק גן עדן והגיהינום לא מספיק גיהינום" – מרטין מעבירה ביקורת. העיקר שהמלאך מלאך

"לא באמת, הסבתא חרמנית" – שוב מרטין. שום קונטקסט בעולם לא ירכך את זה

"זה בגלל תעודת זהות אתם קולטים? תעודת זהות!" – דיירי הבית מתרעמים על הבחירה של לינור ואני משתף את חבריי בחוויות מיום מסויט במשרד הפנים