שבוע שני, תכנית רביעית, ועדיין ללא הדחה של ממש. אורטל ג. יצאה כי סרטן, יאיר יצא כי שחקן, ואנחנו עדיין מחכים בשקיקה להזדמנות הראשונה להגיד למישהו: "אתה אידיוט, אנחנו לא אוהבים אותך. אתה מוזמן לחזור עכשיו לחייך האנונימיים בתוספת נחמדה של קלון". הרי כל מה שביקשנו הוא לממש את זכותנו הטבעית, שהיא להדיח את אלעד ולגרום לו לאבד ולו מעט מהאמון השערורייתי והבלתי נסבל שלו בבני אדם. במקום זה אנחנו נתקעים שוב ושוב בשלב הפורפליי של בחירת מועמדים להדחה, עם עוד שבוע של אבנים טובות וכוסות מים שומעות. לא נותר לנו אלא לחכות בסבלנות לשבת הבאה, אז, אם ירצה השם/יורם זק והכל ילך לפי התכנית (ומרטין לא תצא מהבית בגלל סיבות רפואיות שיתבררו מאוחר יותר כמבטא סופני), נקבל את ההדחה האמיתית הראשונה שלנו.
אבל מדוע לבכות על חלב (לא סויה, מצטער, ארז ואסי כבר דיכאו כל חשק לבדיחות טבעונות) שלא נשפך? אנחנו, לעומת דורון מירן, חיים בהווה. ובהווה הזה קורים דברים נפלאים ומרתקים, כשבראש ובראשונה ניצבים פרצופי הדיירים ברגע בו גילו כי יאיר היה שחקן. פרצופים שבמו תווי פניהם מקנים לגיטימציה למה שעד לפני פרק נראתה כמו המשימה הסודית המיותרת בתולדות האח הגדול. ההבעות של הדיירים נעות בין הלם מוחלט (טל, שמבינה ששבוע וחצי של ריבים אידיאולוגיים היה מבוים), דרך שמחה מוזרה (אלדד, שעד רגע לפני היה מוכן לקעקע על זרועו את מפת כרם המהר"ל כזכר להדחתו - סליחה, גירושו - של חברו הטוב) ועד לדיכאון (מיקיאגי, שמקבל עוד הזדמנות להפגין את הבעת הפנים היחידה שלו עד כה - עצבות קודרת ותהומית. אלוהים, מה קרה לבן אדם???). לפתע כל הדיירים מגלים כי שיחקו בהם, והם מזדעזעים, כי הרי מה לאח הגדול ולמניפולציות? מהמבט של אב"ד אפשר רק לדמיין איזה סטטוס זועם הייתה כותבת על העניין, כזה שוודאי היה מותח קו ישיר בין "סלאח שבתי" ליאיר השחקן והיותו של האח הגדול אשכנזי.
רגע מעניין נוסף בעלילות אב"ד בבית נרשם כאשר קארין קוראת לדורון מירן בשם האוהב "קוף", ואב"ד, שעינינו ועיניי המצלמות מתמקדות עליה באוטומט מובן, נשארת דוממת. וכי מה תעשה? הרי גם קארין מזרחית - איך תאשים אותה בגזענות? וכך, באורח פלא, הופך "קוף" מכינוי גזעני ל"גם את דיברת אליו במילים לא יפות" רגוע ומפייס. לעומת זאת, כשאלדד מדגיש קצת יתר על המידה כמה עיצורים גרוניים בחיקוי שהוא עושה לדורון, אורטל יוצאת עליו ועל היחס שלו למזרחים כאילו היה מינימום דוד בן גוריון עם מיכל DDT ביד. אין ספק, קשה להיות לוחמת צדק בבית האח הגדול.
אולם לא רק את אב"ד הצליח אלדד לעצבן. מי שהצטייר בימים הראשונים כמתנחל בר שיח ונעים הליכות, מסתמן כמישהו שמתחמם מהר יותר ממיקיאגי לבוש שחורים לאחר שנשכח ברכב ביום קיצי. אילו מילים יפות לא שמענו מפיו של האידיאולוג המזוקן? "מה תעשה לי?" "אמן ותיחנק", אצבע משולשת (!!) לאח הגדול. להזכירך אלדד, אתה מייצג ציבור נימוסי, רציונלי, עדין ואוהב אדם - אנא ממך, אל תטמא אותו.
"הוא אמר: יש פה אנשים שאומרים לכם ת'אמת" (צחי משחזר את "יש פה אנשים שמשקרים לכם" של יאיר. בעיה חמורה בהבנת הנשמע או הסתכלות ממש עיקשת על חצי הכוס המלאה?)
"איזה שחקן!" (כל הדיירים, כל אחד בתורו, מתרשמים מיכולות המשחק של יאיר. עוד לא מצאנו תרופה לסרטן אבל לפחות גילינו שאם מנתקים אנשים מהעולם החיצון לכמה ימים, הסטנדרטים התרבותיים שלהם מדרדרים פלאים)
"אחד שהולך לשוק, קונה שמלות" (צחי מסביר לקארין ודנית מה הוא "לא גבר" לדעתו. דווקא כן גבר, סתם אחד טיפה תמהוני)
"אני מצמרר את עצמי" (דורון מירן אובייקטיבי)
"הם לא מבינים מה זה ועדים חזקים, תסביר להם" (צחי למיקיאגי. ידוע שאלון חסן ניגן לתקופה על משולש ב"נוער שוליים")
"אתה לא תלך, אין כאן את האנרגיה הזאת" (מיקיאגי מנסה להרגיע את דורון לפני ההדחה הפיקטיבית, בעוד זה לועס בנחישות פרוסה עם שוקולד. מפגש פיוטי בין העל-טבעי לסופר-ארצי)
"המים שומעים" (אלעד. תשתוק)