פונגה פוחמק לכולם! איזה כיף זה רב-תרבותיות. ידידינו נקלעים הפעם לטריטוריית שבט השואר, "השבט האפל", טריטוריה שבגדול נראית כמו חדר גותי של מתבגרת בת 14 שחושבת שעם קליפס לשיער בצורת שלד היא מראה לממסד השמרני מה זה.

אנו פותחים עם הדו-קרב בין אודי למימי, משימת חיבוק העצים. אודי די אופטימי כי "אני מחבק עצים מדופלם", ומימי די אופטימית כי לפני כמה דקות היא נלחמה עם עמלץ לבן בתוך הר געש עם ידיים קשורות מאחור ועוד נשארה לה קצת מוטיבציה לשעתיים היתלות על עץ וכריך. המשפחה שהתפרקה בפרק האחרון הופכת לשני מחנות בולטים: מיטל מעודדת את מימי, רותם מעודד את אודי, ורק אביאל יושב באמצע בהלם על החיים. איך הפכנו ממשפחת חמודוביץ' לסצנת נבלים עם חתול ורטייה שמחככים ידיים ואומרים משפט כמו "אי אפשר שיהיו שני ראשים לנחש אחד, זו הייתה ההזדמנות להיפטר ממנה". "לראשונה הבנתי שרותם לא רוצה לשחק איתי באבא ואימא", אומרת מימי. איי היר יו גירלפרנד!

מימי נגד אודי: דו קרב חיבוק עצים (צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת)
חבק אותי, אודי! | צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת

גם אצל מיטל ואביאל האידיליה נסדקה, אחרי שהיא העזה להקריב אותו למרות שהוא אהובה הנצחי כבר פרק וחצי. הוא פרש לך שמיכה, למען השם! "הקרבתי אותך כי האמנתי שתחזור", היא מבלשטת לא את החרא הרגיל שאומרים אחרי כל הקרבה. הו, הקרבת אותי כי את מאמינה בי? איזה כיף! בא לי לדחוף אותך מול רכבת דוהרת רק כדי להראות לך איזו נפלאה את בלהידרס. אם כן, נראה שהנומיאו ויוליה של אמזונס כבר לא, אלא אם כן מתישהו בהמשך אביאל יקבל את הסמס הרגיל של "שיכורהההה ונזכרתי בך..... מהתעושה????"

וכך שבורים ומרוסקים מזדחלים חברי אנקונדה לטריטוריית שבט האימו, עם הגולגולות והעשן והעקבים בירוק זרחני. המשימה הראשונה היא למצוא ראשים מכווצים במה שנראה כמו טבח ברביות המוני. מי שמוצא ראש של ברבי מוגן מפני עזיבה, מי שלא – ייכלא בכלוב ושאר חברי הקבוצה יצטרכו להציל אותו משם. יהודה מחליט שזה הזמן להיזכר שמתישהו הוא קרא ספר. "בספר תורת המשחקים כתוב שצריך לעשות מה שהיריב שלך עושה!" הוא מכריז בגאווה ורץ להידחף לבתיה בין הידיים ולחפש את הראש המכווץ בדיוק איפה שהיא מחפשת. לאן שהיא לא פונה – יהודה שם, מתנגש בה, חוסם אותה, כמעט יושב עליה. כשהיא מתחננת שיפסיק, הוא מסביר לה שמה לעשות ככה הוא קרא בספר. "כפרה, למה את לחוצה? זה הכול כי את לחוצה. תשתחררי כפרה", הוא לוחש באופן מקריפ כל פעם שהיא מנסה להיחלץ ממנו. הי, יכול להיות שלספר שקראת קוראים "דייט רייפ פור דאמיז"? ג'יזס.

הטקטיקה של יהודה (צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת)
לא נגעתי בך אל תגעי בי לא נגעתי בך אל תגעי בי | צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת
כך מוצאים את עצמם לבסוף אילן, אביאל ובתיה בתוך הכלובים. כעת על הקבוצות שלהם להציל אותם, במשימה שנקראת "דם תחת דם" בהשתתפות שמפו רצפות ורוד. על הקבוצות לנקב שק מלא נוזל ורוד ולהעביר כמה שיותר ממנו בידיים לקערה. למה הם לא משאירים מישהו מהקבוצה לסתום את החור עם האצבע בין לבין כדי שלא יישפך? לא ברור, אבל כולם רצים אנה ואנה בהיסטריה, נוזל ורוד משפריץ ונשפך לכל עבר. בקבוצת קונדור המצב קשה יותר, כי מתברר ששחר מחבלת בסתר במשימה: היא קורעת חור גדול בשק ומוודאת שכמה שיותר שמפו יילך לאיבוד. כך היא תנקום את נקמתו של דודו, שצוואתו האחרונה לפני שעזב את התכנית הייתה "תדפקי את האשכנזים", ולזכרו היא מכשילה את המשימה כדי שאילן יעוף הביתה. מה שמוכיח שהראש המכווץ האמיתי בטריטוריית השואר הוא המוח של שחר. הרי אם הקבוצה שלך מאבדת חבר, גם את בסכנה, מה זה הקשקושי נקמות האלה עכשיו? את במשחק שדורש יתרון מספרי על אחרים, זה לא הזמן למשוך לאילן בצמה. תהיי כמו רותם, הורסת לאחרים את החיים אבל שומרת על האינטרסים שלך. אבל לא, שחר מתעקשת להטביע את עצמה עם כולם, צורחת בכוחותיה האחרונים "הכי חשוב שכולם סבלו". אל תדאגי, שחר, כולנו סבלנו.

המשימה: דם תחת דם (צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת)
אין מחבלים אין פיגועים | צילום: מתוך המשימה: אמזונס, שידורי קשת
קבוצת קונדור מפסידה, כמובן – האמת, גם בלי החבלה של שחר לא בדיוק הייתי תולה את חיי בכישרון של הגר וידידיה לצלוח משימות – וקבוצות יגואר מקבלת את הזכות להחליט איזה שבוי בא לה לאסוף אליה: את חברת הקבוצה המקורית בתיה, או את הקונדוריסט המפסיד אילן. החלטה לא פשוטה, כי אולי יש משימות בהמשך המשחק שדורשות בכי ונפילות וקול מעצבן? טוב,צריך לראות מה כתוב על זה ב"תורת המשחקים". וואחאי לכולם בינתיים.

אמרו

"זה נשבר, כמו חורים בגבינה הצהובה הזאת שנקראת אנקודה" (יהודה, מוותרת על הבראנץ' אצלך תודה)

"יש רק שלושה ראשים מכווצים? אבל... אנחנו ארבעה!" (לי בגילוי מתמטי מרהיב)

"20 יום חיכיתי ליום הזה... אילן כמעט בכה בצ'רקסית" (שחר מתענגת)

" הוא כמעט התעלף, מזל שהכלוב שלו כל כך קטן שלא היה לו לאן ליפול" (טוב שחר, רוצה אולי גם לבשל את דורותי?)

"אני שומרת נגיעה אני שומרת נגיעה!" (בתיה נגררת לכלוב וכעבור תשעה חודשים נולד ניצב עם חנית)