אבל קצת לפני כן: שתי הקבוצות ששרדו, יגואר ואנקונדה, ממשיכות במסע אל עוד שבט אינדיאני מומצא שבו הם צריכים להתחפש לחיות. למה עולם הדימויים האינדיאני כל כך מוגבל? יהודה ומימי מתחפשים לנמרים, רותם וריי לנחשים אביאל ולי לקופים, הגר ובתיה קרפדות ושחר ומיטל צבים, כי אין כמו להבין מה מעמדך בשרשרת המזון מהתחפושת הפורימית שחבריך הקרובים בחרו לך. ריי נעלב מזה שהוא נחש כי הוא היה בטוח שיצא יגואר ומפתח את זה לעוד קרב אגו מעייף עם יהודה, רותם עף על הבחירה כי הוא תמיד חלם להיות זוחל קר דם והעיקר שמיטל שוב מתקמבנת על זה שכולם סוחבים אותה במריצה.
הגר לחוצה מהשתלבותה ביחידת העילית שהיא אנקונדה ומפחדת לאכזב, מה שכמובן קורה. היא לא משתלבת בהוויי האתגרי ומרגישה לא שייכת לקבוצה שבה כל דקה נראית כמו מסע מלכת המדבר בשילוב מחנה עבודה בכפייה. היא רגילה לתנאי הספא המפנקים של קונדור שבה עברה את המשימות בקלות, כלומר בשק קמח על הגב של אילן. ובכן הגר, ברוכה הבאה לעולם האמיתי. מכאן זה רק מתדרדר.
בזמן שיגואר מעודדים את בתיה הכושלת, באנקונדה רק מתבאסים על הגר. למרבה המזל, יש גבול לכמה שאפשר לא להצליח לעשות משהו ובסוף שתי הקבוצות מצליחות לגאול אותנו מעול קפיצות הצפרדע. משימת הנחש עלולה לשלוח הביתה חבר קבוצה בהכשה מטאפורית. ריי בוחר את שחר כי היא האחרונה שהגיעה, רותם בוחר במימי כי הוא לא סובל אותה ורואה במשימה כהזדמנות להיפטר מקולגה מעיקה, יתר חברי הקבוצות סתם עפים על ההגייה התקנית של המילה "נסיוב".
הגר פורשת מהמשימה באמצע וסופגת מבטי בוז ושנאה מכולם, אבל מיטל ואביאל מצילים את מימי. לשחר יש קצת פחות מזל ואף אחד לא מצליח לדוג עבורה את הנסיוב. איזו הדחה מבאסת. אפילו בלי שאף אחד שונא אותך עלולים להעמיד אותך להקרבה תוך כדי צרחות "דוברת הנהר!" של המנחה. סתם מזל מחורבן ויום גרוע. הוכחה לכך שכשמרקורי בנסיגה, כולנו מודחים.
אמרו
"אני היחיד שמבין פה מה זה זמנים כי יש לי חמש שנים בצבא" (נחשו מי)
"איך לעזאזל נבחרתי בתור נחש? אני הכי אמיתי שיש. כנראה שאני צריך להתגמד ולהקטין את עצמי" (ריי. הידעתם? אחד מעקרונות הפראנה הוא פאסיב-אגרסיב)
"התחילה מן בכיינות וחיפוש תירוצים שהעידו על אופי חלש" (מימי על הגר. שוקלת לשלוח אותה למחנה חינוך מחדש)
"היא תוך כדי משימה בוכה ואם היא לא בוכה יוצא לה קול בכייני" (מיטל. האדם היחידי שכפי הנראה בכה יותר מהגר לפני כל משימה)
"הבן אדם אומר שאין לו רגשות והוא הספיק באותו יום גם לבכות, גם להיעלב וגם לכעוס, הוא מתפתח בצורה נפלאה באמזונס" (בתיה על ריי. אולי הוא ב-PMS?)
"אבא ואמא לא מסתדרים, אמא צריכה ללכת" (רותם. בבקשה אל תרצח אותנו)