באחד הרגעים הראשונים בעונה החדשה של "מחוברים", אמיר פרישר גוטמן יוצא מהבריכה אחרי אימון שחיה. הוא מותש, מתיישב על הכיסא בכאבים ומספר שמאז הכימו כל מאמץ קטן הורג לו את הרגליים. מותו של גוטמן, שטבע לפני חודשיים במהלך סוף שבוע שבו חגג את חייו החדשים (נו, אתם כבר מכירים את הסיפור), מרחף מעל העונה וטוען את הרגע הזה במשמעות אחרת. גם כשהוא אומר "קשה להסביר במילים את המחשבות שיש לך בראש בתור בן אדם שעד לפני כמה חודשים היה משוכנע שהוא עומד למות, ופתאום אתה חי", המשמעות היא אחרת. סביר להניח שכל פריים בכיכובו של פרישר גוטמן העונה יקבל משמעות חדשה, רמזים לסוף שכבר גילו לנו מראש, מסר חד משמעי מהיקום שנמאס לו משיח הספוילרים.

ברגע אחד הפכה העונה השמינית של "מחוברים" לעונת המוות של גוטמן, ופתאום לא ברור אם מותר לנו ליהנות ממנה. אפשר בכלל? האם אי פעם שודרה תכנית ריאליטי אחרי שאחת הדמויות בה מתה במפתיע? לפי גוגל דווקא היו כמה ("אמריקה גוט טאלנט", "ג'פורדי", "עקרות הבית האמיתיות של בברלי הילס") אבל לא בסדר גודל כזה, בטח שלא אצלנו. זה מעניין? ברור. נצפה? כחברים במשפחת האדם, אין לנו באמת ברירה. אבל עד כמה זה מזמין? זה מסקרן לכתבת גיא פינס, או חדשות, או לפרק או שניים, אבל בא לכם לראות עונה שלמה שבמרכזה אדם שכבר לא עמנו? דמות שבינה לבין הצופה יש פערי מידע, שמדבר על תכניותיו להמשך, על כך שקיבל את חייו בחזרה, על הבית שקנה, על הבן שלו. אנחנו יודעים מה הסוף, הוא לא. זה חתיכת משא לסחוב עלינו עונה שלמה.

אגב, משני הפרקים הראשונים והטובים מאוד של העונה, ברור שאם גוטמן לא היה מת הכוכבת האמיתית הייתה רינת גבאי. המשתתפים האחרים בעונה נדחקו קצת הצידה באופן טבעי, אבל כבר מהפרק היחידי שבו השתתפו ברור שרינת גבאי ובעלה הם דמויות כיפיות, מטורללות, כמעט פוליאקוביות. ומזל, כי מישהו חייב להרים כאן ובואו לא נבנה על שמחת החיים של ארקדי דוכין.

שלא תהיה טעות, אני חושבת שההחלטה לשדר את החומרים של אמיר נכונה. לתחושתי, בלי שום היכרות עם האדם מלבד עונה של "האח הגדול VIP", הוא היה רוצה בכך. אני לא מתייחסת לנוכחותו בתכנית מההיבט המוסרי, ברור שיש אלמנט מסוים של קניבליזם שיארז באופן מרגש מספיק על מנת להרדים את תחושת אי הנוחות שלנו. זה בסדר, כולנו בני אדם וכמה הצצות כבר נקבל לרגעיו האחרונים של מישהו? התהייה היא יותר קרה, טלוויזיונית. המוות המרחף מעל "משחקי הכס" הוא לא זה שאופף את "מחוברים", מה שטוב לטלוויזיה מתוסרטת לא תמיד מחליק בגרון בדוקו ריאליטי.

>>לצאת עם סלב, למכור טרגדיה: אנשים יעשו הרבה כדי לקדם את עצמם

הדמויות ב"מחוברים" תמיד מורכבות, אבל אין כאן אפשרות לרגשות מורכבים כלפי פרישר גוטמן. הזכות לא לחבב אותו נגזלה מאיתנו מפאת אחרי מות קדושים, הרגשות האפשריים היחידים הם עצב, צמרמורות וגעגוע. ואם אלו הם הרגשות היחידים הקבילים, לא בטוח שהם מחזיקים עונה. שני הפרקים הראשונים של "מחוברים" עובדים, יהיה מעניין לראות איך היא מתקדמת (ואיך בכלל ממשיכים עם הפורמט הזה הלאה), כי החלקים של פרישר גוטמן עלולים להפוך לסרט הנצחה. מהסוג שאנחנו רואים בימי זיכרון בערוץ 3 ולא מצליחים להפסיק לבכות, יש סיבה לכך שאנחנו עושים את זה רק פעם בשנה.

 mako תרבות בפייסבוק