האם אתם זכאים לדרכון פורטוגלי? יכול מאוד להיות שכן. האם אתם זקוקים לו? בטח, למה לא. אם מחלקים ניקח. הדרכון הפורטוגלי הפך למוצר הנחשק של השנתיים האחרונות, כמעט כמו דייסון. הסתערנו ברגע ששמענו שיש היתכנות - גם אני, בהחלט - ומיד פצחנו במסע צילומים ופיקסוסים ודרכונים ותשלומים ותעודות לידה של אמא ואבא ממדינה צפון אפריקאית. כי כן, יש לנו יותר סיכוי עם מוצא מזרחי או ספרדי. סוף סוף יתרון מובהק, הון בין דורי אמיתי. הדרך של המזרחים להשתתף במשחק שעד היום רק לאשכנזים הייתה בו דריסת רגל.

אין לי מושג מה אעשה עם דרכון פורטוגלי, באם אקבל אחד. אוכל לנסוע לארה"ב בלי ויזה, זה כיף, אבל גם ככה אין לי כסף לנסוע לארה"ב. אוכל להגר ביתר קלות, אבל אין לי תכניות כאלו. אוכל לבקר בפורטוגל, המולדת ממנה מתברר שגורשתי, בהחלט אעשה זאת. אלגום יין אל מול נופי מכורתי ואומר דברים כמו "אצלנו בפורטו" ו"התיירים הרגו לי את ליסבון". אבל את זה אני יכולה לעשות גם בלי דרכון, אנשים לוקחים בעלות על מדינות גם בלי להתאזרח. "לונדון היא העיר שלי", "אני בן אדם של פריז". הכרתי פעם מישהו שנסע לניו יורק לעשרה ימים שבמהלכם הצטרף להפגנה נגד ג'נטריפיקציה. בינתיים הורדתי את אפליקציית דולינגו והתחלתי ללמוד פורטוגזית. לא פשוט ללמוד שפה חדשה בגיל 38, אבל משהו שם מרגיש מוכר, מתגלגל על הלשון, איך אומרים בפורטוגזית בית?

לפי הפיד שלי, גם מירי מסיקה ומיכל אנסקי קיבלו דרכון. מילא מסיקה, אבל מה קשורה אנסקי? או שגם "ארץ מוצא: סלב" מקנה זכאות? ככה זה אצלנו הפורטוגלים, לפני רגע לא ידענו שאנחנו זכאים לדרכון, ועכשיו כבר יש לנו קובלנות על מי עוד מקבל אותו. הטענה היא שהסיבה העיקרית להוציא דרכון זר היא כתעודת ביטוח. אם יתרגש עלינו אסון, אם תתרחש קטסטרופה, יהיה לאן לברוח. ואגב, זאת חתיכת השקעה בשביל תעודת ביטוח, מדובר באלפי שקלים, כמעט עשירייה, וטעימה מהחדווה המפוקפקת, חור התולעת האינסופי שהוא ביורוקרטיית דרכונים. ועדיין, כולם בעניין.

פורטוגל (צילום: Neirfy, Shutterstock)
HOME | צילום: Neirfy, Shutterstock

אין להכחיש גם את האלמנט המעמדי. עד היום בעלי הדרכון האירופאי הנחשק היו אשכנזים. איזה דרכון כבר אנחנו היינו מקבלים? מרוקאי? תימני? הרי מדובר בשנמוך. ופתאום, עם דרכון פורטוגלי, לא רק שאנחנו מתקבלים לאירופה, אלא גם עוקפים את כל בעלי הדרכון הפולני והרומני. סוף סוף אנחנו יכולים להביט בהם בבוז מתנשא, מזרח אירופה? המממ, פחות. פשוט לפי ויקיפדיה אנחנו היינו מעצמה קולוניאליסטית ימית. יש לנו יין מדהים, אנחנו ים אבל גם הר, אנחנו כמעט ספרדים. אתם, לעומת זאת, פח. שטעטל, כפריים נבערים. הדרכון הפורטוגלי יותר נחשב, קצת מתחת לדרכון הספרדי שהתנאים לקבלתו קשיחים הרבה יותר, כולל לימודי שפה שאינם רק משפטי מפתח מ"קטנטנות" או "בובה פראית" בהתאם לגילכם. כמובן שמעל הספרדי יש את הגרמני והצרפתי ואת הסקנדינבים, ופעם גם הבריטי אם כי היציאה מהאיחוד דרדרה אותם במדרג הנחשקות.

דרכון אירופאי זה אקססורי שעוזר לאנשים להרגיש חשובים, כמו גולדן רינג בהופעות או מושב משודרג בטיסה. חשבנו שאנחנו פשוטות מצפון אפריקה, אבל לא. ס"ט, ספרדי טהור, זה פה. סליחה, פ"ט. זה גם הון סימבולי, חלק ממהלך גדול יותר של החלפת אליטות וסממן למוביליות חברתית. מה אתם מורישים לילדיכם באין נדל"ן של סבתא ברוטשילד? דרכון זר, הם יודו לכם. גם בניגוד ליהדות אירופה שנמצאת בדיאלוג מתמיד עם השואה והאם הם בכלל רוצים השתייכות כלשהי למקום שרצח וטבח בהם, עם פורטוגל אין לנו יותר מדי אישיוז. בסדר, הייתה אינקוויזיציה, אבל זה היה בספרד וגם עברו חמש מאות שנה, בואו נתקדם.

ומה נעשה עם הדרכון הזה? כנראה שלא הרבה. למעשה, לא נעשה הרבה עם אף דרכון אירופאי. אנשים רואים בו שער לאירופה אבל בפועל, יש את מחסום השפה (מלבד בבריטניה אבל, כאמור, ברקזיט) ויש את הגילוי שלא כל אירופה מתקדמת כמו ברלין. כלומר פורטוגל, איטליה ובטח שרומניה או פולין, הן מדינות קצת פחות נוחות ומפותחות מישראל. בראיון די ישן אבל מעניין עם ד"ר יוסי הרפז, שכתב את עבודת המאסטר שלו בנושא "ישראלים והדרכון האירופאי", הוא אומר שהדרכון נותר לרוב במגירה, שבשביל עובדים מיומנים המשכורות עדיין יותר גבוהות בישראל מאשר באירופה. להיות מהגר זה קשה, שוק העבודה לא כזה אטרקטיבי בשבילנו. ומתברר גם שאנשים גם לא מהגרים יותר מתמיד. אמנם מבקשים יותר דרכונים זרים, אבל אין גידול בשיעורי ההגירה. למעשה, לפי האייטם הזה מכלכליסט שפורסם באוגוסט השנה, שיעורי ההגירה מישראל נמוכים מתמיד.

אז מה בעצם הדרכון הזה נותן לנו? פנקס יפה, סמל סטטוס ותור קצר יותר בשדות תעופה. תודעתית, פתאום כולנו מזל קשת, השמיים פתוחים לנו, אנחנו אזרחי העולם. אבל האמת שלא משנה אם זה דרכון פורטוגלי או צרפתי, זו האפשרות, זה דרכון רעיוני. כי בפועל אנחנו לא באמת הולכים לשום מקום, זה סתם הלב שמרגיש קצת יותר חופשי.