שבוע מעניין עבר על ניקול ראידמן, שבמרכזו שני ריבים משונים במיוחד אליהם נקלעה. הראשון עם האדריכלית ואשת הרוח זיוה שטרנהל, השני עם נכה. הסיבה שאני מודעת לשני הריבים האלה היא כמובן האינסטגרם של ניקול, שהוא הצוהר היחידי הנסבל לעולם. בין רכיבה על סוסים של בנה, ריצ'י, לבחירת שמלה לשרה נתניהו באמצעות סקר בסטוריז (אמיתי), צצו להן גם שתי הפרשיות המרהיבות האלה.
התקרית הראשונה נפתחה עם טור של שטרנהל ב"הארץ", שלמען האמת היה בעיקר משעמם. הטור צקצק על הראיון עם ראידמן בשבעה לילות, דן בנובורישיות שלה, בחשיבות תפקידה של האליטה התרבותית ועוד שלל קינות נפוחות. מה שהפתיע היה שראידמן טרחה להגיב לטור, ועשתה זאת בסטורי זועם ונעלב שכלל את המילים "מתן בסתר", סקר בין "ממורמרת" ל"מעושרת" וכמובן, אימוג'י קקי. כיף, בגדול, בעיקר כתוצאה מההתנגשות הקומית בין שני עולמות שלא יפגשו בחיים האמיתיים (אבל אם כן, אז ברור שראידמן לוקחת את שטרנהל מכות).
המקרה המעניין יותר התרחש שלשום בהפגנת הנכים. ראידמן הגיעה לביקור הקוטור השבועי (או יומי? או שעתי?) אצל ידידתה הקרובה, הגברת נתניהו, ובדרך נקלעה להפגנת נכים מול בית ראש הממשלה. ראידמן האזינה לסיפורה של פעילה בשם חנה עקיבא (או, כמו שניקול מכנה אותה - "אישה שהחיים ממש לא פרגנו לה") שנאלצת להתקיים מקצבה מבישה. בתגובה, ראידמן שלפה מארנקה אלפיים שקל בשטרות של מאתיים וכנהוג עם מתן בסתר - העניקה לאישה את הכסף אל מול המצלמות.
לכולם ברור, גם לניקול, שהכסף הזה לא יהיה מה שיפתור את מצבה של חנה עקיבא. אלפיים שקלים זה נחמד, כמובן, אפשר לרכוש תרופות, לשלם חשבון חשמל או לקנות מעיל מפרוות קוף אבל בטווח הארוך זה לא יעזור. הממשלה צריכה להגדיל את קצבאות הנכים כי לא כולם יפגשו את ניקול ראידמן, וכי אלפיים שקלים מאדם פרטי הם לא הפתרון. ממש כמו שמשדרי לתת ועמותות ונדבנים וקמפיינים למימון סיוע הם לא הפתרון, כי מדובר באחריות של המדינה ואי אפשר לגלגל אותה על אנשים פרטיים, לא משנה כמה סטפות של מאתיים יש להם בארנק.
כצפוי, המפגש בין ראידמן לעקיבא הפך לתקרית חדשותית מלהיבה, שהסתיימה בכך שאותה אישה סיפרה בראיון שהרגישה בושה כשקיבלה את הכסף מראידמן. טבעי, אף אחד לא ירגיש נעים לקבל נדבה בשידור חי, גם לנו לא היה נעים לצפות בזה. הסיבה לכך שהעימות עם שטרנהל היה כיפי ומגוחך הייתה שהיא כתבה על ראידמן מתוך עמדת כח. שתיהן תופסות את עצמן כבעלות הון - ראידמן הון חומרי ושטרנהל הון תרבותי, אליטיסטי, תחושת עליונות שהיא נאחזת בה ולנו יש חובה מוסרית לגלגל מולה עיניים. עקיבא, לעומת זאת, הגיעה מעמדה שונה לגמרי של נחיתות וחולשה, כלכלית ומעמדית, שהפכו את הסיטואציה למדכאת ועצובה.
ומי בסוף נעלב מכל הסיבוב הזה? ראידמן. בפעם השנייה באותו שבוע עלה פוסט פגוע באינסטגרם שלה, הפעם כזה שתהה למה אותה אישה שלקחה את הכסף ממנה חשה מושפלת. כי מה משפיל בלקבל כסף מאדם זר מול כל העולם? ולמה אנשים לא מבינים שהיא רק רצתה לעשות דבר נחמד? כל זה במן קורבניות משונה ומנותקת שהופכת את ראידמן עצמה לצד הפגוע בזמן שהצד השני, כדאי להזכיר, הוא אישה על כסא גלגלים שאין לה איך לגמור את החודש.
והאמת שזה לא מתאים לניקול. היא הרי גדולה מהחיים, מבחינתה השונאים ישנאו וייקחו כוסתינול, אף אחד לא מעליב אותה. אם כבר, זה מתאים יותר לשרה נתניהו, החברה החדשה. היא זאת שתמיד נפגעת, שתמיד מתעלמת מעמדת הכח שממנה היא מגיעה ולא מצליחה לגייס את האצילות הנדרשת על מנת להתעלם ולהמשיך הלאה. ויכול להיות שהחברות המסקרנת בין ראידמן לנתניהו לא משפיעה רק על הגברת הראשונה ומלתחתה, אלא גם על ראידמן. וחבל, כי הדבר הכי מעניין באינסטגרם של ראידמן זה הפגנת הפריבילגיות נעדרת הקלאס והלא מתנצלת שלה - עשירה באופן מופרך וגאה בזה. אם יש משהו שראידמן בדרך כלל מודעת לו וששרה נתניהו צריכה להבין, זה שקרבן היא לא. בשום מצב. לא כשמולה יש אשת רוח מנותקת כמעט כמוה, ובטח שלא כשמולה אישה בכיסא גלגלים שנאבקת על עוד אלף שקלים לקצבה. אז אולי כדאי להזכיר: כל עוד יש לך את היכולת להסתובב, בכל רגע נתון, עם קצבת נכה בארנק, אין לך את הזכות להיות הצד הנפגע בסיטואציה.
mako תרבות בפייסבוק