השבוע אנחנו מציינים ארבעה חודשים למלחמת 7 באוקטובר (אז בעצם בחרנו שם?). אין צורך בחגיגות, כמובן, גם לא נטרח על צילומי ניו בורן עם שלט שעליו כתוב בנצנצים 4, למרות שבטוח איזה יוצר רשת כבר יעלה על הקונספט. התחושה היא שהתרגלנו, נכנסנו לשגרה כלשהי. פה ושם יש "הותר לפרסום" וכולם משקשקים מהחזית בצפון, אבל לא משהו שימנע מרוב האנשים להעלות תמונה מגיל 21 ומכל היתר לנזוף שזו מזימה סינית לאמן תוכנות לזיהוי פנים.

ובכל זאת, במלאת ארבעה חודשים לסיוט המתגלגל הזה, אולי שווה לקחת רגע ולהיזכר בדברים שנעלמו מחיינו. כל הדברים שנראו לנו מובנים מאליהם בעולם הישן ופתאום, פוף, הם כבר לא חלק מהמציאות שלנו:

השיח העדתי. נכון שהריבים הפנימיים חזרו די מהר ומכונת הרעל עובדת במרץ, אבל השיח העדתי ואנחנו כבר לא. זה לא בגלל תחושת אחדות נגד אויב שלא מבדיל בין מזרחי לאשכנזי, אלא בגלל שקצת כמו פמיניזם או משבר האקלים, זה עיסוק שמרגיש פריבילגי ולא תואם איום קיומי. גם ככה כבר לא לעניין לטנף על קיבוצניקים, ונדמה שיש הסכמה כללית שלעת עתה אפשר להניח לפולמוסי ההגמוניה ולהתמקד בקטטות שמאל-ימין רגילות.

השתלות שיער בטורקיה. כמו שהכדורגלן שגיב יחזקאל כבר יודע, הטורקים פחות בעניין שלנו. וחבל, כי מילא חופשות הקיץ המשפחתיות שיאלצו לשגשג במקום אחר, אבל לאן נוליך את תיירות הטיפוח והמרפא? היינו כל כך קרובים למיגור תופעת ההקרחה! מצער, אבל מסתמן שבתקופה הקרובה אנשים יאלצו להמשיך להסתובב עם השיניים המקוריות שלהם ולא עם אריחי אמבט ענקיים ובוהקים שהושתלו להם במבצע. 

מופעי חנוכה. נכון שכל העסק היה כרוך בהפסדים של מיליונים, אבל בואו נסכים שזה עדיף על פני להיתקע עם מאות ילדים היסטריים במרחב מוגן על רקע צלילים מחרישי אוזניים ובומים אקראיים. וזה עוד סתם המופע, תארו לעצמכם שהייתה אזעקה באמצע.

דרום אדום. גם את זה ניסו להרים, אבל תושבי העוטף העקורים ומשפחות החטופים התקוממו, ובצדק. אם החטופים לא יראו כלניות השנה, שאף אחד לא יראה כלניות השנה.

קפלן. חלק עברו לכיכר החטופים וחלק לכיכר הבימה, אבל ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית (ע"ע) התפוגגו, וזה הגיוני, כי גם היא כבר לא ממש על הפרק. לאחרונה, אגב, המחאה נגד הממשלה הנוכחית מתחדשת בקפלן 22 כולל שוטרים, סוסים והכל. אנרגיות וואו, למי שחובב.

הרפורמה המשפטית. שלום שלום ואל תבואי בחלום.

סיני. אוף, עד שחזרנו. עד שהרגשנו שוב בבית בחופים, בחושות, במונית המפוקפקת לקאמפ. עד שהתרגלנו מחדש לזמן ולאופן השונה שבו הוא זז, לגבינה המוזרה בסלט, לשחרור שבהיעדר חבילת הגלישה, לשעמום המוזר והנינוח - ושוב סיני חמקה לנו מבין האצבעות. מתי נחזור? מי יודע, כנראה שלא בקיץ הקרוב.  

התור בנתב"ג. אנחנו תקועים בארץ, זה די ברור לא? בהינתן הגילוי שאנחנו לא מאוד אהודים בעולם, כנראה שאין ממש לאן לברוח. ובהיעדר תיירות נכנסת, עושה רושם שהיחיד שממתין פה ושם לכבודה הוא נת'ניאל בוז'וליץ. וזה כמובן די מצער, במיוחד כשגם חופשות בארץ (ע"ע) לא ממש על הפרק. מזל שגם ככה לא היו השנה העלאות שכר (ע"ע) אז למי בכלל יש את האמצעים.  

חופשות בארץ. המלונות באילת ובים המלח מלאים במפונים, הצימרים בצפון נגנזו מפאת קרבה לגבול ונדמה שהדרך היחידה לצאת לחופשה היא חילופי בתים עם שכן או משקפי ויז'ן פרו. אין מה לומר, לא המצב הכי מאוורר שהיינו בו. מילא, לפי שלל תחזיות בקרוב תיפתח הזירה הצפונית ואז ננפוש כולנו בחניונים תת קרקעיים לתקופה. הכינו את המחצלות!   

דודה שרופה. וגם כל ביטויי "רצחת אותי", "הרגת אותי", "אני מתה". הכל רגיש, הכל מכאיב, הכל טריגרי. רוצה לספר שצחקת? מוטב להשתמש באחת מהטיות ה"פיפי", העצבים רופפים מדי.

חתונות גרנדיוזיות. יכול להיות שהן מתקיימות ואנחנו פשוט לא מודעים להן? אם לא עלה סטורי של החתן והכלה מפריחים 400 יונים על רקע נאמבר לייב של שלומי שבת - האם הם באמת נשואים? התחושה הכללית היא ששופוני לא בא טוב בימים אלו, לא מתאים. עפים על החיים? תחסכו מאיתנו את התיעוד. חוגגים את אהבתכם? לכו על פשוט, ביתי, קטן. אפשר לוותר על הופעה של עומר אדם ושמלה שלישית, גם ככה אף אחד לא במצב רוח. 

העלאות שכר. גם אתם ישבתם בדצמבר מול הבוס שהסביר לכם שהוא מצטער, אבל הוא בקושי מחזיק את הראש מעל המים והפסדים ומשבר כלכלי? ונכון שבמהלך כל מחול הפאסיב-אגרסיב העדין הזה אתם ידעתם שהוא יודע שגם ככה אין לכם אופציות אחרות כרגע, כי השוק מת ואתם מסונדלים? כנראה שכן. ובאותו הקשר - לרשימת הדברים שלא נעלמו מחיינו אפשר להכניס את עליות המחירים: חלו התייקרויות ברוב המוחלט של קמעונאיות המזון וגם במחירי הדלק והחשמל. כי אם את החמאס לא נמוטט, אז לפחות את מעמד הביניים. 

מלדיביים. וואו, מי חשב שכל כך שונאים אותנו בצביר האיים היפהפה ותכול המים הזה? אנחנו יודעים שיש הפגנות בלונדון, שגם באוניברסיטאות עילית בארה"ב לא הכי נעים, אבל המלדיביים לקחו את הכל צעד אחד קדימה ומאיימים לאסור על כניסת ישראלים. וחבל, זה מעמיד בסכנה עשרות מסיבות רווקות וטיולים ממומנים של משפיעניות.

משלוחים מחו"ל. אבל היי, יש כמה חות'ים שממש נהנים מגומיות הסקראנצ'י שהזמנתן משיין.

רצועות לייפסטייל טלוויזיוניות. געגועים לפאולה וליאון.