כשהתותחים רועמים, כולם מזיינים במוח
השבוע האחרון ברשת, כמעט כמו בחיים, לא היה קל. לא לנו, לא לג'ודי. נדמה שהרווח שבין סטטוסים לאומניים וממים היתוליים כלל בעיקר השתקה של אחרים. פתאום היה נורא חשוב לומר את הדבר הנכון, למרות שהדבר הנכון זה שכל אחד יגיד מה שבא לו. קים קרדשיאן הסתבכה עם ציוצים פרו ישראליים ופרו פלסטיניים, אם כי בהתחשב בכך שהיא בטח חושבת שהמידל איסט זה סוג של ממרח, לא ברור למה לאנשים אכפת בכלל ממשהו שהיא אומרת. בר רפאלי, שגרירה בעל כורחה, הייתה כאילו מודעת וצייצה שהיא מתפללת לשלום האזרחים בשני הצדדים - מה שכמובן הוביל לכך שהנפגעת המידית הייתה היא, ובלינצ'טרנט אכזרי במיוחד.
יכול להיות שבר לא תסכים עם הספק קביעה ספק מחמאה הזאת, אבל היא לא קים קרדשיאן. כנראה שמה שמותר לקים מתוקף היותה אושיית ריאליטי חו"לית עם מודעות פוליטית של צמרון אוזניים, בעייתי יותר כשזה מגיע לבר. בר יכלה לצייץ שהיא מקווה שיהיה שקט או שהשלום יגיע מהר, אבל ציוץ אמריקאי ופוליטיקלי קורקטי שכולל את "שני הצדדים", כאילו היא לא חלק מאיתנו, כאילו היא משקיפה אמפטית ממדינה זרה שמתבאסת לראות את הברברים בלבנט טובחים זה בזה – זה מה שהעלה לאנשים את הסעיף.
איכס, פייסבוק
גם אם בר צריכה לתמרן יותר בחכמה את המעבר שלה בין ישראליות לבינלאומיות, זה לא הופך את התקפה עליה ברשת לפחות ברברית ודוחה. במקום שהפייסבוק והטוויטר והאינסטגרם יגבירו את מגוון הדעות ואת הזרימה שלהן - אחרי הכל עכשיו יש מלא דרכים להתבטא ולשתף את כולם בעולם הפנימי הדל שלנו – נדמה שכל מי שמעז לסטות מהאמצע המותר מיד נדרס על ידי המון השועט לעברו עם לפידים, תאוות דם וכיתוב של stop על היד. זה מעפן.
החזירו לנו את הטלוויזיה!
אז בואו נשוב לשגרה כי יש מלא דברים שחייבים לדבר עליהם. ננסה לפצות על כל הזמן האבוד שבזבזנו במלחמה הזאת ונעשה את זה בוגרים יותר, שלמים יותר ומודעים לכך שאתה אף פעם לא יודע מה יש לך, עד שזה לא נעלם. כן, אני מדברת על "דייט בחשיכה".
השבוע הזה של "עמוד ענן" לא היה רק בסימן טילים, פיצוצי אוטובוס והמהפך האופטימטריסטי של תמר איש שלום. לא הלאימו לנו רק את תחושת הביטחון, חדרי המדרגות ותאוות האספרסו. לקחו לנו גם את הטלוויזיה. בלי "מאסטר שף", בלי "דייט בחשיכה", בלי "טריני וסוזנה", בלי כלום מלבד חדשות. ולא בקטע של ללכת נגד במיה אבל יכול להיות שרבים מאיתנו, בין כל הברברת הצבאית, היו שמחים לאיזו הפוגה, משימת קישוא ממולא ברגשות או דייט ריק מהם.
ויצים, כמה קטנים וביי:
גם אתם ראיתם את מאיה בוסקילה טובחת בהמנון האמריקאי ב"חי בלה לה לנד" ומתוך הרגל יצאתם לחדר המדרגות וחיכיתם לבום?
אורן זריף עצר טילים בכוח המחשבה. יש מצב שהוא מיירט לנו גם את חנן גולדבלט?
מירי רגב, כהרגלה, השאירה לפחות אונה אחת במרחב המוגן ואמרה "אני גאה להיות פאשיסטית". עכשיו השאלה אם נצטרך לקרוא לה "חברת הכנסת פאשיסטית", או שסתם הייל יספיק.
רמזים לכך שלקחתם (אוקיי, לקחתי) פנייה לא נכונה בחיים: מאז תקופת הפיגועים הראשונה ועד עכשיו, לא הוצאתם רישיון נהיגה.
ואפרופו פיגועי אוטובוס – רואים שהם חלודים. מחבל מנוסה בחיים לא היה מפוצץ אוטובוס כל כך קרוב לאיכילוב.
חברים, בואו נזכור שמה שלא הורג, מחשל. אבל מה שהורג קרוב משפחה מדרגה ראשונה מחשל לקראת העונה הבאה של מאסטר שף.
לקח שלמדנו מ"עמוד ענן": אסור לנו להגיע למצבם של תושבי הדרום. רמי קליינשטיין מגיע להופיע להם במקלטים.