פרטים חדשים: למה בוטלה הופעת גפן. צפו (צילום: אביר סולטן /Flash 90)
באנה אביב הגזמת | צילום: אביר סולטן /Flash 90

1. והדרת פני אביב

הראיון של אביב גפן בסוף השבוע שעבר ב"שבעה לילות" היה מהנה, למרות שהוא נתן שם את החומרים הרגילים - תמהיל של תעופה עצמית אינטליגנטית והשחרת הזולת, שהובילו לפוסט זועם של אייל גולן שאנחנו כמעט בטוחים שגם אותו כבר קראנו פעם. בתפקידו כשופט "דה וויס" הוא עדיין עושה עבודה מעולה, אבל גם שם אי אפשר להכחיש את הרפטטיביות - אולי הבלתי נמנעת מפאת ריבוי העונות בתפקיד - שגורמת לכל ביקורת להרגיש כמו דז'ה וו. כבר היינו בדיון הזה על המילים הרדודות במוזיקה הים תיכונית, הניימדרופינג היומרני ההוא כבר נזרק פעם לחלל האוויר, המיינסטרימיות המוכחשת מרגישה מוכרת, ממש כמו לקרוא לביבי להתפטר בהופעה ולקבל שער אחורי בעיתון כאילו מדובר באיזו אמירה חתרנית ואמיצה ולא הקריאה הכי כללית ובז' שיש.

וזה בסדר, אביב בעצמו צוחק על זה שהתברגן, שהוא פסע מלהיות מספר שתיים ביש עתיד. כרגע, ככל הנראה, יונתן גפן יותר אדג'י מאביב גפן. זה בולט במיוחד בהתייחסות שלו, באותו הראיון, לסטטיק ובן אל שלטענתו עשו את הנזק הכי גדול למוזיקה הים תיכונית (שכזכור, הוא שונא) כי הם בעצם פופ טהור. בתוספת ההצקה שלו במהלך העונה לנועה קירל ("הסכנה של האמנות בישראל"), עושה רושם שגפן חצה את הגבול הדק בין להיות סמן איכות בעיני עצמך ובין האבא שצורח לכם מלמטה שתחלישו את הזבל הזה. אני מודה שאני לא מאזינה לנועה קירל, להתחזות לאמא הקולית זה משפיל אפילו בשבילי, אבל סטטיק ובן אל? בחייאת, הם הדבר הכי כיפי ומרים ושמח ונכון שקרה למוזיקה. יש איזושהי ניגודיות בין הדימוי העכשווי שאביב גפן מנסה לשמר לגבי עצמו, כלומר העובדה שהוא משתמש במילים כמו "אלקטרוני" ו"ברוקלין", לבין השמרנות שהוא מפגין כלפי כל מה שמצליח. הוא לא חייב לאהוב את סטטיק ובן אל, אבל לטעון שכל מה שפופולרי כרגע זה זבל? זה לא להיות איכותי, זה להיות דודה.

הנקמה, ככל הנראה, הגיעה בתגובות של קירל ושל סטטיק לאותן חבטות. הם שחררו תגובות מנומסות ומכבדות (בייחוד סטטיק, שכתב שכל דור יחשוב שזה שאחריו מקולקל) שמכאיבות יותר מכל צרור גידופים של אייל גולן, כי הן מתייחסות לגפן בסוג של "והדרת פני זקן". הוא המבוגר הלא קשור לכלום אבל שיש להם כבוד אליו כי ההורים שלהם שמעו אותו פעם לפני עשרים או ארבעים שנה (בטח המנהל שלהם יהיה יותר סגור על השנים) והם מעריכים אותו ויודעים שהוא היה ענק. מה זה היה, משהו עם ירח?

סטטיק ובן אל תבורי (צילום:  adomeitfilm)
אבל שתדעו ששניכם <3 | צילום: adomeitfilm

2.  סטטיק > בן אל

סטטיק ובן אל שופטים ב"הכוכב הבא" וזה מצחיק וחמוד, מרים לתכנית ומרים להם. המעניין הוא השינוי שהתרחש בתפיסה שלנו לגביהם כצמד. אם בהתחלה סטטיק היה הסייד קיק המאמי ובן אל היה הכוכב, כי בכל זאת הגיע מבית עם אבא מפורסם ואחרי ריג'קטים מתכניות ריאליטי שעכשיו הוא שופט בהן, עכשיו זה לגמרי סטטיק. לפני שנה זה הרגיש כאילו הצמד הוא מקפצה של בן אל לקריירת סולו, ופתאום התברר שסטטיק הוא לא רק המוח, הוא בכלל הכוכב. תוסיפו לזה פעילות רשת ענפה, העובדה שהוא מסוגל להתבטא (שערוריית עץ האשוח, נגיד), אובססיה גיקית מתוקה לחדרי בריחה, בחירות אופנתיות מעניינות (אוקיי, דוחות, אי אפשר להיות מוצלח בהכל) וערימות של כריזמה ב"כוכב הבא", וכבר ברור שסטטיק – אם לרפרר תרבותית באופן שידבר אליי ואל אביב גפן – הוא האנדרו ריג'לי שפתאום התגלה כג'ורג' מייקל.

3. מותם של אודישני הדאחקה

פעם, אם לא ידעת לשיר ולא היית מעניין מספיק בשביל "האח" אבל עדיין נורא רצית צומי, יכלת לפנות לאפיק המקצועי המקובל – אודישן דאחקה בריאליטי מוזיקלי. פשוט לעלות על איזה וואנזי חד קרן ולזייף את "חורשת האקליפטוס" ויש לך שתי דקות פריים טיים שעשויות להימתח אפילו לשבע. בעונות הראשונות של "כוכב נולד" חיכינו להם, אחרי זה תיעבנו אותם והיום זה בקושי קורה. וכשכן, זה פשוט בלתי נסבל. זה לא מצחיק, זה לא מעניין, זה בזבוז זמן בתכניות שגם ככה צריכות להפסיק להימרח. עם הזמן אודישני הדאחקה נדחקו לטובתם של הסיפורים האישיים, מתוך הנחה שלבכות עם מישהו זה יותר מפעיל רגשית מלצחוק עליו. אבל גם הסיפורים האלה עברו התפתחות מעניינת - אם פעם סיפור מרגש של מתמודד היה סימן מובהק לכך שהוא עומד לעבור לשלב הבא, היום יתנו לנו להזיל דמעה לגבי הנכות/יתמות/גמגום שלו גם אם בסוף אף אחד לא מסתובב או אם המסך לא מורם. וזה לא פשוט, כי אנחנו מתוכנתים לסיפורי סינדרלה ולאנשים שקמים מתוך האפר ומקבלים הזדמנות למרות שהחיים שלהם היו חרא, ובמקום זה אנחנו שולחים הביתה בחור חמוד ונכה אחרי שרמסנו את החלום האחרון שנותר לו. החיים קשוחים.

ספיר סבן נפגשת אם אייל (תמונת AVI: ערוץ 24)
ספיר סבן. את מוכרת לי מפ... לא, וואלה, את לא | תמונת AVI: ערוץ 24

4. אולי הפעם

מה שמעניין במיוחד בעונות הנוכחיות של "הכוכב הבא" ו"דה וויס" הוא קונספט ההזדמנות השנייה. ספיר סבן כבר הייתה ב"אייל גולן", נטלי כחלון הייתה ב"כוכב", דניאלה מילוא מ"הכוכב הבא" הייתה ב"דה וויס", מיכל שפירא הייתה בהכל, וכמובן דיאנה גולבי, שזכתה ב"כוכב נולד" וחזרה לסיבוב נוסף ב"הכוכב הבא", כלומר עשויה לזכות פעמיים. וזה הגיוני, יש המון תכניות מוזיקה ומעט מבצעים, חייבים למחזר, ואם אפשר לחצות את הרחוב ולנסות שוב אצל הזכיינית השנייה אז למה לא? אבל מה שמעניין זה שאילולא כמה כתבי מוזיקה עירניים, חולי "כוכב נולד" ואנשים עם זיכרון חזותי, אף אחד בכלל לא היה שם לב. כלומר, את ליהיא גרינר מזהים כשהיא באה ל"כוכב הבא", אבל דניאלה מילוא? או ספיר סבן? מישהו היה שם לב? ויותר מזה – בינינו, מי זיהה את דיאנה גולבי? הדבר היחיד שצריך זה לחכות כמה שנים ולהאריך שיער או לשנות שם משפחה וזהו, אתה חדש, אתה פרש. אם הוספת שני נגנים והחלטת שאתה הרכב אלקטרוני אז אפילו אביב גפן יסתובב.