ברוכים הבאים לשנות ה-90. המלחמה הקרה היא נחלת העבר, טכנולוגיות חדשות משנות עולם ומפנות מקום לשינוי חדשני, וגיוון צבעוני בתרבות הפופ ריקוד וסגנון חיים יוצא דופן נדחקים בכוח אל לב המיינסטרים בקצב של 120 פעימות לדקה. להקות בנים ובנות גורפות הון ומגשימות חלומות נעורים, היפ הופ מקיף את העולם ונהנה מתור הזהב שלו, לפני שאהבת החירות של העשור באה לקצה הפתאומי בפיגועי 11.9.
כך נפתח כל פרק מארבעת פרקי "ברוכים הבאים לשנות ה-90" (ערוץ 8, כל ערב מהיום, 31.8), שלוקחים את הצופה למסע נוסטלגי בניינטיז - מרקידים אותו במועדוני הדאנס והטכנו שפרחו, דוחסים אותו באצטדיון להופעה של הבקסטריט בויז ומלבישים אותו בחולצת פלאנל משובצת. נשמע כיף? זה בגלל שבאמת היה כיף. הנה כמה דברים שאנחנו מתגעגעים אליהם.
אלנבי 58. כל שבוע בחמישי במועדון הכי טוב במזרח התיכון, הרבה לפני שדחקו את חיי הלילה למתחמים בשולי העיר ולתחנה המרכזית. וכמובן גם האומן 17 הירושלמי, הפטיש, דינמו דבש, שנבו, תמר לאונג', שחיתות, למון והסווטו, לחובבי ההארדקור. לרקוד עם דמעות בעיניים.
אנדריאה זקרמן. נו בסדר, התכוונו לכל החבר'ה ב"בוורלי הילס 90210" (חוץ מסטיב, אף אחד לא מתגעגע אליו), אבל נכון שתמיד רציתם לדעת בת כמה אנדריאה היתה כשהתחזתה לבת 16 ולא היה לכם כוח לבדוק? אז 29.
אקסל רוז. הגרסה הלא נפוחה של הג'ינג'י הצווחני גרמה ללב כל הבנות לפרכס (אפילו לשינייד אוקונור, שאמרה שכשהיא רואה אותו מתחשק לה לקחת אותו הביתה לתת לו מרק חם), וגם ללבוש חצאית סקוטית. שזה בכלל לוהט.
באג 2000. הנבואות האפוקליפטיות שהתרגשו עלינו בסוף העשור בשל המאורע הדרמטי של שינוי ארבע ספרות שלמות במניין השנים הובילו לכמה מסיבות-סוף-העולם מוצלחות מאוד. ככה פתרו דברים בניינטיז.
בריטפופ. התשובה האינטליגנטית לתרבות הפורח של ד"ר אלבן וטו אנלימיטד סיפקה חוץ ממוזיקה מצוינת גם קרבות אמוציונליים מצוינים בין המחנות (בלר נגד אואזיס נגד פאלפ נגד סוויד, למשל).
המציאות נושכת. אבל יש כאלה שנשכו אותה חזרה.
השער האחורי. גם מי שגר בפריפריה היה מכתת רגליים בצהרי שישי כדי להשיג את הגרסה התל אביבית של "העיר" ולנבור בדיבורים המלוכלכים של שלום טוקשה, בדייטים של רונית כרמלי, ובתרגומים לשירי בוקובסקי. כמו כן, הפרינט.
טטריס. החיים מפילים עליך את כל השיט שלהם ואתה פשוט צריך לסדר אותו איכשהו, וכמה שיותר מהר.
טקילה עם ספרייט. מנהג ההקפצה היה די נורא, זה נכון, אבל גם מקרב לבבות. בייחוד בחמשוש, במועדון בקיבוץ, עם MTV ברקע. על טרנד הייגרמייסטר נפסח פה מסיבות ידועות.
כלי כתיבה. שעתם היפה של כלי הכתיבה. כל סוגי עטי העיפרון, עט טיפקס ועטים עם צבעים מתחלפים.
להקות בנים/בנות. תופעת הפסטיגל למבוגרים הגיעה לשיאה. לחלקנו היתה זו הזדמנות לערוג על בחורים נאים שיודעים לרקוד, ולחלקנו הזדמנות להתעליין על בנות אחרות. אבל מה שבאמת מעורר געגועים הוא חוסר התפקוד המוחלט של הגיי רדאר של כולנו. כולם היו סטרייטים.
לוגוס. בימים שבהם המונח "רוק ישראלי" לא היה שם קוד ל"סחי", אכלנו הרבה צ'יפס ושתינו הרבה בירה בבר ההופעות הקטן והמעושן בנחלת בנימין, מול ברי סחרוף, נקמת הטרקטור, כנסיית השכל וטל גורדון, ממש מתחת לתמונה של יוסי אלפנט, שמת במהלך הופעה במקום. סחי הוא לא היה.
מוות לטכנו. ליין הרוק הכבד ברוקסן שגרם לנו לצרוח שוב ושוב "פאק יו איי וונט דו ווט דיי טל מי" ולהתכוון לזה, ואז לחזור הביתה, תשושים ומאושרים, ולהסתובב עם צוואר ממש תפוס בכל שאר השבוע.
מוקרם. כשהחיים מזעיפים אליך פנים, כסה אותם בגבינה צהובה מותכת. קפולסקי, שרי, יטבתה היו יותר חכמים מכולנו. וגם מילקשייק היה אז לגיטימי.
מייקל ג'ורדן. 18.3.95, ג'ורדן מודיע כי הוא חוזר לשיקגו בולס, ונותן לנו עוד אפשרות לראות כדורסל מושלם והפי אנד אולטימטיבי.
פופקורן. גרעיני התירס זכו לעדנה, והופיעו בשלל צבעים, טעמים ובכל פינת רחוב. בייחוד הרשימה החנות הייעודית בדיזנגוף סנטר, שמילאה את עצמה בפופקורן כימיקלי וזרחני במיוחד.
מסיבות טבע. רק 30 דקות מתל אביב. והאקסטות פצצות לגבות.
מריאן ואן דר פלוך. ימי הזוהר של MTV הובילו אלינו את המגישים הקבועים, ונפשנו הרכה בשנים נקשרה אליהם, ובייחוד אל ההולנדית מאורכת הפנים שהגישה את תוכנית המוזיקה האלטרנטיבית ואת מגזין האופנה, שגם היתה לה להקה מגניבה משל עצמה. לא נשכח גם את ריי קוקס, רבקה דה רובו ופול קינג.
משמר המפרץ. פמלה אנדרסון, אלילה מוזהבת, רצה על החוף בבד ים שלם אדום.
סיני ספיד. רשתות המזון המהיר הסיניות הפקיעו את האגרול והחצילים הפיקנטיים מאהרוני והביאו אותם לפועלי כל העולם. בונוס: הסוכריות העגולות החמוצות, לבנות במרכזן, צבעוניות מסביב, שקיבלנו עם החשבון.
עוגת היער השחור. שכבות השוקולד והקרם, הקצפת, הדובדבנים, שבבי השוקולד – בימים שבהם ראשנו לא הסתחרר מעודף אופציות, העוגה הקיטשית השמחה הזאת היתה פאר היצירה. ולעזאזל הטעם.
ערפאת. תודו שגם אתם, טיפה. חייבים להודות שהיה לו סטייל.
פלורנטין. הסדרה הישראלית הראשונה שפתחה את הארון ונתנה לכל השדים לצאת החוצה. ולא נשכח גם את "עניין של זמן" ואת "הפוך".
צליל חיוג של התחברות לאינטרט. העולם הופך לכפר גלובלי, ואז עוד לא ידענו שנהיה האיכרים.
קוד בזקכרט. 123470846251#8251# אתה אף פעם לא זמין, אף אחד לא יכול להציק לך, ויש לך קוד. העולם פרוש לפניך.
קופסת גפרורים. 50 שקל הם סכום הוגן לכל הדעות עבור קופסה מלאה בגראס והבטחה לשעה מדיטטיבית שלווה של הפרדת הזרעים.
שולחן לחמישה. הספרות והטלוויזיה מלאות בפנטזיות על יתמות, ו"שולחן לחמישה", כל שישי אחרי "בוורלי", הגשימה את כולן.
שוקו פאי. בורגראנץ' היה זה המקום. הצ'יפס המסולסל, רוטב ברביקיו ואלף האיים, כרטיסי גירוד שמזכים אותך במתנה הנכספת, אם כל הקינוחים - שוקו פאי.
שכר דירה בתל אביב. 300 דולר גג. עם גג.
שלום, חבר. לא רבין, קלינטון. גבר הורס.
