9. "בייבי שארק"
לא-לא-לא, אתם לא תצליחו לשכנע אותי אחרת. שיר הילדים הקוריאני, ממכר ודביק ככל שנראה, הוא לא יותר מפיסת אשפה מוזיקלית, והעובדה שמאז 2016 הוא עדיין כאן (כולל בהפסקת הפרסומות) עשויה לגרום לנזק בקרב דור שלם ואומלל שיתברר רק שנים אחר כך. לא מאמינים לי? תשאלו את חבורת הסוהרים הזאת מאוקלהומה, שעומדת בימים אלה בפני אישום פלילי לאחר שהענישה ועינתה את האסירים כשניגנה להם אותו בריפיט.
8. "קני הכריש"
אני גאה להיות חלק מדור שהספיק עוד לתפוס את ימיו הראשונים של ערוץ לוגי המתוק, וטוב לדעת שלא דמיינתי את הסדרה קצרת הימים הזאת, כי לפעמים חשבתי שכן. כנראה כבר ניחשתם שקני הוא כריש רגיש שגדל כחיית מחמד ומלמד ילדה סקרנית על עולם החי, ואתם כמובן צודקים, אבל כמה סדרות כאלה יכולות גם להתהדר בשיר פתיחה בביצוע עידו מוסרי? טוב, כנראה שהרבה, לא משנה.
7. הכרישים והלייזרים, "אוסטין פאוורס"
מה ד"ר איוול כבר ביקש? "Sharks with Frickin' Laser Beams Attached to Their Heads"? בסוף הכרישים הגיעו אבל אוסטין הספיק להינצל, וכל מה שנשאר מאותו הרגע הוא ככל הנראה הציטוט הקולנועי הכי גדול שכולל בתוכו את החיה שלשמה התכנסנו. כמו כן: בדירוג האצבעות בתרבות שיקרה יום אחד, זו של מייק מאיירס חייבת להיות בשלישייה הפותחת.
6. ברוס, "מוצאים את נמו"
עם שיניים בגודל של דג וחיוך של הג'וקר, לְברוס (שנקרא על שם כריש קולנועי אחר) יש את כל מה שצריך בשביל להפוך לנבל הדיסני-פיקסאר המושלם - אבל איזה סרט דיסני-פיקסאר זה יהיה בלי דמות מאיימת עם נפש שבורה? הכריש הזה אולי מודע לרמת האימה שלו ומנצל אותה, אבל הוא גם בעיקר רוצה שפעם אחת יתייחסו אליו בזכות מי שהוא, ולא בגלל איך שהוא נראה. אתם יודעים, אותו טריק שראיתם מיליון פעם.
5. הכריש, "הזמר במסכה"
הכפכפים הסגולים, התכשיטים המשוויצנים, שרירי התאומים שהצליחו לתעתע באופירה אסייג - מתי בפעם האחרונה מדינה שלמה גילתה שהיא נמשכת לתחפושת? הגבר הגברי של "הזמר במסכה" נקטף בטרם עת, לא לפני שהפך למשב רוח מרענן בתכנית שגם ככה מלאה בכאלה ("טמפרטורה" יכול וצריך לצאת לרדיו כסינגל) והקריס את גוגל עם מיליון חיפושים על אלי אילדיס, כי מי לעזאזל הבין שמדובר בדביר בנדק. זה אולי לא הכריש הכי מאיים ברשימה, אבל כולנו היינו הורגים בשביל רבע מהסטייל שלו.
4. "חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי"
בלי תנועה, בלי רוח חיים, בלי עלילה, ועדיין מדובר בכריש שהוא פחד אלוהים. אין שום דבר אמיץ או מעורר הערכה ביצירת האמנות דמיאן הירסט הבריטי מתחילת הניינטיז - זה פשוט כריש טיגריסי משומר בתוך מים ירוקים - והיא בכל זאת נמכרה בעבור מיליונים. בכל פעם בה נאמר להירסט שכל אחד יכול היה לעשות את זה הוא ענה "אבל לא עשיתם את זה, נכון?", וזו אולי תשובה יפה, אבל היא לא תעזור לי עם הסיוטים.
3. דובי פרנסס, "הכרישים"
נכון, פרנסס הוא רק אחד מתוך פאנל "הכרישים" - ועוד שלל מקבילים מעבר לים - אבל רעמת השיער ובחירת הגרביים האמיצה שלו הצליחו להפוך אותו לפנים של הפורמט. ויותר משאנשים רוצים לשכנע את היזם להשקיע ברעיון שלהם, נראה שהם פשוט רוצים ללמוד ממי שעושה הכל לפני כולם, בין אם מדובר בלהיות מנדבקי הקורונה הראשונים בקרב הסלבס או להופיע בפריים טיים עם השם הזה בימים שלפני "חתונמי".
2. ברוס, "מלתעות"
את מה ש"הציפורים" לא הצליח לעשות עם סרט, ובכן, מלא בציפורים, ספילברג השיג תוך ארבע דקות בלבד של זמן מסך, והפך את החיה המאיימת לטראומה קולקטיבית. הכריש של מלתעות - שזכה לכינוי "ברוס" בקרב אנשי ההפקה - הצליח לעורר חרדה כמעט מבלי שנראה אותו, וחלק גדול מזה שייך, איך לא, למוזיקה. המנגינה ההיא כנראה מתנגנת לכם כרגע בראש גם אם מעולם לא צפיתם ב"מלתעות", וזה בדיוק החומר ממנו מייצרים אייקון.
1. הכריש השמאלי של קייטי פרי
הוא תופעה אינטרנטית, סמל מין, מודל לחיקוי וההוכחה שקייטי פרי היא אישה לא מספיק מעניינת. הכריש השמאלי הוא מה שכולכם רציתם להיות אבל מעולם לא העזתם. זה לא סתם רקדן שליווה את פרי בזמן שהיא "שרה" במופע הביניים של הסופרבול, זה בן אדם שאין לו שום עניין בדברים האלה שנקראים חוש קצב והבנה של מקומך על הבמה. הכריש השמאלי החליט לכתוב את הגורל שלו בעצמו, והתוצאה היא מם שיצא מפרופורציה - וטוב שכך. אתם יכולים ללמוד את התנועות של "Teenage Dream", בהצלחה, הוא בינתיים ימשיך לגנוב לכם את הרעם.