הכותרות

בשער ישר”החזי שטרנליכט עולץ על מה שכתב סבר פלוצקר אתמול בידיעות: שנצחונו של נתניהו בא לו בזכות הכלכלה.
אלא מה, גם ברנע כתב זאת בשבת במדור שלו, כפי שהבאתי בציטוט באצבעות שחורות, אלא שברנע לא ראה בכך משהו חשוב במיוחד, וגם בגלל זה (ובגלל שהוא שנוא בישר”ה) לא צוטט:

…מי שמצפה מעיתונאים שימחקו רטרואקטיבית את מה שכתבו על נתניהו, מניח שהם פעלו מלכתחילה כפוליטיקאים, כיחצנים, כסוכנים של מפלגות, ולא כעיתונאים חופשיים שעושים את עבודתם ביושר. לנתניהו הייתה קדנציה כושלת… דווקא בתחום הכלכלי הוא זכה להישגים… אבל הוא נחל כישלון בכל הנושאים המרכזיים: איראן, בחמאס, ביחסים עם הממשל וביוקר הדיור. העובדה שניצח בקלפיות רק מעצימה את גודל ההישג שלו. הטעות לא הייתה בביקורת על נתניהו. הטעות הייתה בהבנת הלך הרוח של ציבור גדול, שקיטר על נתניהו, לפעמים זרק בו מרה, אבל בסוף בחר בו ובפתק שלו…

שער המוסף היומי של ידיעות גורס: “המנצח האמיתי: השד העדתי”, והגיליון כולל תזכורת לכל קרבות הרשת והטלוויזיה והכיכרות המתנהלים פה לאחרונה. מבקר הטלוויזיה של ידיעות, עינב שיף, מבקר את המסך הקטן הנגרר אחר פרובוקציות הרשת.
הכותרת הראשית של העיתון: “די לגזענות”. כותרת שהיא בקשה או קביעת דעה של העיתון. כותב בע’ 3 (עם הפניית שער) בן-דרור ימיני “אין תהום בין המחנות. אין תהום בין מזרחים לאשכנזים. אלה הבלים. יש תהום בין הקצוות. טירוף מול טירוף. שנאה מול שנאה”.
ובכן, ימיני טועה, ואם לצטט את יאיר גרבוז: זה קומץ זה? לא. את הטירוף הזה, את השנאה המטורפת אפשר למצוא בכל מקום. הקיטוב העדתי חי נושם וקיים, התהום והשנאה מעצימות וקיימות. וזכור לרע המחקר בבתי ספר תיכונייםשנעשה לא מזמן.

מירי עדן מוולווטת את החיבוק שמקבל ישר”ה מהתקשורת. חיבוק קצת מוזר, אבל ניחא.

לפני כחודש התפרסמה בידיעות כתבה על שלי שטרית, שנולדה ללא כף יד, והביטוח הלאומי מסרב להכיר בה כנכה. בינתיים היא קיבלה פרוטזה ממדפסת תלת מימד, והיום יש כתבה על כך, וחייה השתפרו במעט, אבל הקטע המדהים הוא שבאמת בטל”א אכן לא מכיר בילדים שנולדו ללא גף אחד/ת כנכים. זה מעט מטורף, לא?

ידמודפסת

משתכשכים בביצה

אינספור קטטות רשת מתרחשות כעת, קשה לעקוב, הכל בזכות פייסבוק וטוויטר שהופכים את הקרבות לקלים יותר. רואים כמה חשובה הטכנולוגיה החדשנית?

בהמשך לסיפור של אריאנה מלמד על פיטוריה, והפרסום שלו במארקר, רבים מבקרים את מלמד בתגובות שם, פלוס שתי תגובות המזכירות את רוח הדברים של התגובה פה.
נוניז

ג’ודי נמ”ש VS דנה ויס

דנהגודי

יאיר לפיד עונה ליונה לייבזון באמצע הלילה.

קובי אריאלי עונה לרביב דרוקר.

יוסי דהאן על עמית סגל.

…לפני מספר שבועות התגייס סגל למסע הרדיפה האינטנסיבי שניהלה מפלגת “הבית היהודי” אחר יוסי יונה שבו הציגה אותו כפעיל חמאס. סגל שכנראה ניסה לדוג לכלוך אידאולוגי אנטי ציוני נגד יונה, החליט שמקום טוב לדוג חומר מסוג זה יהיה אתר “העוקץ”. לאחר שלא הצליח להעלות בחכתו שום פריט מידע עסיסי שיכול לשמש בסיס להשמצה, מיהר לצייץ בחשבון הטוויטר שלו לעוקביו הרבים, שאתר “העוקץ” מחק חומרים הקשורים ליוסי יונה. דבר שלא היה ולא נברא. באתר שעבר עיצוב מחדש, השתבש לכמה ימים מנוע החיפוש. כאשר תמי ריקליס, אחת מעורכי האתר, הפנתה את תשומת ליבו להשמצה משוללת היסוד. מחק סגל את ההודעה, מיותר לציין שהוא לא התנצל. הוא השיג את שרצה, השקר הופץ, הנזק נעשה…

תודה לראש דסק טוויטר, המייג’ור.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

לוגוגל: יום הולדת לאמי נתר, “מניחת התשתית לאלגברה המודרנית”.

emmy-noethers-133rd-birthday-5681045017985024-hp

 

לפני פיזור

תודה רבה לכל תומכי הבלוג, ישנים כחדשים.