הכותרות

ערב יום הזיכרון תשע”ה, אין לי מה לומר על כל פרויקטי הנופלים וסיפוריהם, ועל הכותרות והסיפורים המוכרים.
לכל איש יש שם, לכל נופל יש את הסיפור שלו ואת העיתונאי שיביא אותו לדפוס. אם לא היום אז מחר, ואם לא מחר אז בעוד חודש, ואם לא, אז בשנה הבאה.

סיפור סרטן הילדים הופך לבדיחה אומללה. אחרי כותרות הענק בשלושה עיתונים במשך ימים, כולל אתמול בידיעות(אציין שוב שהארץ הסתייג מהכותרת הזו מהרגע הראשון שיצא הדו”ח), מופיעה היום כתבה בידיעות (עם הפניה קטנה בתחתית השער) “משרד הבריאות חוזר בו: נתוני הסרטן החריגים בחיפה שגויים”
ע”פ הידיעה (המתפרסמת בידיעות במעמקים, בע’ 14):

…במהלך הדיון התברר שהנתון שהוצג לפני כעשרה ימים במכתבו של פרופ’ (איתמרגרוטו… אינו מדויק, והוא נתון גולמי טרם עיבוד סטטיסטי. הנוכחים הסכימו שהמחקרים בעולם ובישראל לא מראים שזיהום אוויר גורם לסרטן בילדים, אך כן גורם לתחלואה מוגברת במבוגרים, וגם בקרב ילדים כשיגדלו. כמו כן הזיהום מגדיל את הסיכון למחלות לב וריאות…

ב-ynet  מוגדר הסיפור: “משרד הבריאות מתפתל“.
וכמובן בהארץ, אבל שם נכתבו הדברים מלכתחילה, ובאופן נחרץ: “אין קשר בין תחלואת הילדים לזיהום”.

בשולי החדשות של אתמול, מה פתאום כותרות ראשיות: מאות מהגרים אפריקאים טבעוועוד 20.
אסון סירת המהגרים הגדול יותר בהיסטוריה המודרנית”? נו טוב.

הסיפור על שמעון פרס

אז זה היה הסיפור המרגש של אתמול, חשיפה של שרון שפורר במארקר. היום הוא מתפרסם בשער העיתון המודפס.
כפי שצייץ ציון נאנוס

מארקר21.4


פרשנותו של סמי פרץ.

בידיעות מתפרסם הסיפור בשער ממון, וכן באמצע המוסף הכלכלי, ויש קרדיט למארקר.
לפי ידיעות, מלשכתו של פרס נמסר כי מתוך השכר הזה יועברו כספים למפעלים הפילנתרופיים בהם מעורב הנשיא.
כמו כן מוזכר בידיעה ששכירתו של העובד החדש נעשתה בחודש לאחר שהבנק הכריז על המשך תוכנית ההתייעלות עם קיצוצי מאות משרות ובצל חקירות הרשויות נגד הפועלים בארה”ב.
אציין רק למען הפרוטוקול שהפסקת תמיכתו של הבנק בבלוג הזה היא במסגרת תוכנית הקיצוצים.
שמחה שהכסף שחסכתי לבנק הולך למטרות נעלות.

גם בישר”ה מתפרסמת הידיעה כולל קרדיט למארקר, ועוד עם הפניה בשער, אף פה יש הכחשה חד משמעית של “בסביבתו”. מה מוזר.

מכחישיםישרה

גם במעריב מקרדטים את המארקר, ואף מציינים את שם הכתבת. יפה, כמו גם בוואלה.

בכלכליסט התפרסמה אתמול ידיעה קצרה ואין שום קרדיט למארקר.

בגלובס עוד יותר מדהים: אין אף מילה בנושא (לפחות באתר האינטרנט). לא רואה את העיתון המודפס.
שני הקטעים האחרונים בהם מוזכר פרס עוסקים בחגיגות הבנק בארה”ב. אם אכן זה המצב וגלובס לא כתב מילה על הידיעה הזו, מה זה אומר על שיקול הדעת של עורכיו? איך קוראי הוורדרדון אמורים להתייחס למידע שהם מקבלים מהעיתון הכלכלי הוותיק?

שומרים על ביבי

עיני הנץ של כתבי ישר”ה דואגים למצוא כל אירוע שעלולה להשתמע בו פגיעה בנתניהו, גם אם מדובר בהלצה. שימו לב לדבר הבא:

צוין כי במהלך החזרה הגנרלית לטקס (יום הזיכרון בהר הרצל, V), אירעה תקרית מביכה. במאי הטקס רן צחור עלה לבמה ודיבר כביכול בשם רה”מ נתניהו, ולפי עדויות של אנשים שנכחו במקום, התבטא באופן לא ראוי. לתחושה הזו כנראה היה שותף גם מנחה האירוע נתן דטנר, שאמר לצחור ברמקול אחרי הדברים “תיזהר, עוד יפטרו אותך”.
צחור אמר אמש בתגובה כי “רק פירגנתי באהבה”, והכחיש כי קילל או השמיע התבטאויות נגד מי שלא בחר בנתניהו. ממרכז ההסברה נמסר בתגובה כי החומרים מצולמים וייבדקו ו”אם הדברים אכן נאמרו הרי שמדובר בדברים חמורים ביותר ובלתי ראויים. מרכז ההסברה רואה זאת בחומרה רבה ויזמן את הבמאי לבירור”.

מה אמרנו, קוריאה?

מדינת כל גזעניה

לא, אין שום היגיון בטקסט של מתי שמואלוף על מזרחי בברלין. כל כך מעצבן, ההתבססות על אי-עובדות כעובדות.
למשל המשפטים הללו:

יחד עם זאת, יש להזכיר שגם בברלין כמו בישראל ממשיך המעמד האשכנזי לזכות בפריבילגיות שלנו אין חלק בהן: האשכנזי שייך לאשכנז, יש לו דרכון נוסף, יש הון סימבולי, זיכרון מהוריו ויחסים מורכבים עם היבשת שניסתה להכחיד אותו ושבה הוא חוזר לפרוח. 

איזה פריבילגיות? איזה? לכמה מהישראלים בברלין יש דרכון אירופאי מתוקף העובדה שהוריהם נולדו באירופה? לכמה ישראלים ממוצא אירופאי בכלל יש דרכון נוסף? למה ההכללות הגורפות האלו? למה? “הון סימבולי”? מאיפה? על מה אתה מדבר? אין לי שום הון סימבולי מאירופה, הוריי עלו לארץ אחרי המלחמה כילדים, וכך גם באשר לרוב בני הדור השני והשלישי (תעשה חישובי זמן).
אין שום הון סימבולי או לא סימבולי מאחוריי, וגם לא דרכון זר, ושום יחסים מורכבים. כלום. ואני לא מייצגת מיעוט.
הדעת פשוט נטרפת מקלות הדעת בה אנשים קובעים נחרצות דברים שלא היו ולא נבראו.
חבל, חבל שטורי הדעה מתפרסים מבלי שיהיה צורך באישוש ולו עובדה אחת בהם.
מילא טוקבקים, כמו שאחד מהם קבע פעם שלאחי יש דרכון זר והוא חי באיטליה בלי ניד עפעף, בלי שמץ של היסוס, בלי להתנצל לאחר מכן, אבל שטקסטים מסוג זה יתפרסמו בהארץ?

אין לי ספק שמי שזרק אבנים על מכוניתה של מיכל הרצוג הוא שמאלני קיצוני וזועם, אשכנזי תושב הבועה התל אביבית שכל היום מקלל בפייסבוק “מוות לאשכנזים” ו”חבל שהנאצים לא גמרו אותם”.

מח’ תרגום

לא ינגנו, ישחקו (תודה למיא).

ינגנו

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

כתבה מיוחדת למגיב יון, שמיטב חבריו וגו’: שני חברים סטרייטים השתכרו ושכבו אחד עם השני (כמובן, בגלל שטיפת מוח מצד הממסד השמאלני). סיפור נחמד, אבל התגובות מצחיקות בטירוף (בעיקר שרשור האיגואנה).

ועוד אחת, למגינת לבו:

הצעת חוק חדשה קוראת למדינה להכיר בהיותם של בני זוג גאים של חללי צה”ל לזכות בהכרה כבני זוג שכולים לצורך תגמולים ושיקום. בנוסף, הצעת החוק מבקשת להכיר בשני הורים חד־מיניים של חלל צה”ל כהוריו, מבלי להידרש להגשת בקשות מיוחדות או פנייה לערכאות משפטיות בעניין.

הגיע במייל, רץ בסביבה. קצת באיחור, אבל נו, טוב שיהיה מתועד ומסומן בפומבי, למרות שכבר נטחן הנושא:

ט”ז ניסן תשע”ה
5 באפריל 2015
חר/51
פרשנים בכירים וחוזי עתידות בתקשורת הישראלית

1. הארץ, אורי משגב (שלושה ימים לפני הבחירות ) 14.3.2015:
“מיד אחרי הקמת הבחירות לכנסת ביוזמת נתניהו, בדצמבר 2014, פרסמתי כאן השערת
מחקר שנראתה הזויה ומנותקת. ריד מיי ליפס, כתבתי: הרצוג יעמוד בראשות הממשלה הבאה.
כעת, כמיטב המסורת של הבלוג, אני מעלה את רמת הסיכון ומפרסם את תחזית המנדטים שלי.
היא מבוססת על כלים עיתונאיים ומחקריים שונים, ובתוכם מאות רבות של שיחות שקיימתי
עם ישראלים בחודשים האחרונים. (…) בעקבות הוויתור הצפוי של לבני על הרוטציה, הנסיגה של
נתניהו במצביעי בנט הצלחת קמפיין “הגעוולד” של מרצ, צפי המנדטים שלי מתעדכן: המחנה הציוני 26,
הליכוד 19″.

2. הארץ, ברק רביד (יומיים לפני הבחירות) 15.3.2015
“גם אם נתניהו יצליח לגייס עוד מנדט מהימין, הוא יתקשה לעצור את דימום
המנדטים לכיוון המרכז. (…)משמעות הדבר תהיה שהליכוד ירד מתחת לרף עשרים מנדטים. במצב כזה,
כל שיישאר לנתניהו הוא להודיע על פרישה עוד בליל המדגמים, או להמתין שבכירי
מפלגתו יפנו נגדו וידיחו אותו”.

3. מעריב, בן כספית (יומיים לפני הבחירות) 15.3.2015
“כרגע מצבו נראה רע. הבחירות האלה אינן על איראן או על החמאס, ואפילו לא על
משבר הדיור – מדובר במשאל עם על בנימין נתניהו. נדמה לי שהציבור לא מעוניין בו יותר.
ימין, שמאל, לא משנה. האיש מיצה אותנו, אנחנו מיצינו אותו”.

4. מעריב, בן כספית (6 ימים לפני הבחירות) 11.3.2015
“בקצב הזה ובמגמה הנוכחיים, נתניהו גומר את הבחירות עם פחות מעשרים מנדטים”

5. גלובוס, לילך ויסמן (5 ימים לפני הבחירות) 12.3.2015
“האיש שלא פגש אנשים רגילים בשש השנים האחרונות לא ידע מה באמת קורה כאן. הוא
המשיך לדבר כאן על איראן, ולא זיהה מה קורה לליכוד ומה קורה לפופולריות שלו. האחרון
לזהות שש שנים במגדל השן בבלפור עם שטיחים הקרועים ניתקו אותו מההוויה מהישראלית.
הסיידופים, החפצים והשמרונים היו חומה גבוהה מדי, והפריעו לו לדעת מה באמת קורה במדינה הזו
אם למישהו בסביבתו של נתניהו היה אומץ להגיד לו בפנים איך הוא נתפס מחוץ לאקווריום ולספק
לו תמונה אמיתית של המצב, אולי הוא לא היה מקצר לעצמו את הקדנציה במו ידיו”.

6. מעריב-השבועאריק בנדר, 12.2.2015
“התחושה היא של הפסד. השטח הליכודי בדיכאון, הפעילים לא מתאמצים ונראה שרבים
מהם משלימים עם הפסד אפשרי. גרוע מזה. לא אכפת להם שהליכוד יפסיד”.

7. דובר המחנה הציוני (4 ימים לפני הבחירות) 13.3.2015
“ישראל נצבעה בצבעי המחנה הציוני. מעבר לצבע, הכמיהה לשינוי מורגשת בכל מקום,
כולל במעוזים ותיקים של הליכוד. כך מרגיש ונראה מהפך”.

8. שלי יחימוביץ’, (שבוע לפני הבחירות) 11.12.2015
“לעיתים מתרחש נס, השלם נעשה גדול מחלקיו והתמונה הפוליטית משתנה כהרף עין.
לנתניהו יש תחליף שפוי ונבון, והוא יושב ראש מפלגת העבודה יצחק הרצוג. זו נקודת
זינוק מדהימה לתחילתו של קמפיין בחירות, אשר בסופו תורכב ממשלה טובה הדואגת לעמה. תם
עידן נתניהו”.

9. הארץ, יוסי ורטר (4 ימים לפני הבחירות) 13.3.2015
“נציגי הליכוד שמסיירים מדי יום, חשופים בצריח, בין הסניפים והפעילים,
חוזרים בערב לבסיסיהם כמי שחוו פיגוע טראומטי. הם אינם מזהים 21 מנדטים. הם מתארים
קריסה”.

בריאות הנפש

תודה רבה לחוקרים הקנדים על התמיכה והעידוד: אנשים הסובלים מחרדות חכמים יותר.

מחקר מעניין, אני לא יודעת עד כמה איכותני הוא, על מטפלים אשכנזים (החוקרות מודות שלא הצליחו למצוא מטפלים מזרחים, אממ, אממ), ומטופליהם המזרחים. די לא ייאמן.

מח’ מודעות

חולדאי לא ישמח לראות הבוקר את הארץ ואת המודעה המתפרסמת נגדו ואת הציון כי אינו עונה למכתבים.
מעניין מה יהיה האפקט של מודעה שכזו.
מודעהחולדאי

מודעהחולדאי2

לפני פיזור

מחר נתראה מוקדם מחמת יום הזיכרון.