חליופין סבל ממחלה קשה. נכון לעכשיו, לא ידוע על קשר בין הפסקת הפעילות של ״מעריב״ בקרליבך 2, לבין ההתאבדותו, אבל עשרות מבוגרי ״מעריב״ עסקו ביממה האחרונה, ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטס-אפ שונות, בסמיכות הזמנים הטרגית. אין כמעט עיתונאי שהגיע לבית ״מעריב״ ב-15 השנים האחרונות, שלא הכיר אותו.
יום בלבד לפני ההתאבדות, הצטלם חליופין לסרטון פרידה מהבניין שצילם אלי דסה, צלם "מעריב". גלית פורת, היום רכזת הכתבים של "כלכליסט" ולשעבר עורכת בדסק החדשות של "מעריב", צייצה אתמול (שישי בערב) את הדברים הבאים: "חשבתי שגמרנו להתאבל על 'מעריב', כי כמה הספדים כבר אפשר. הידיעה על התאבדותו שברה לי את הלב". עד מהרה התקבלו תגובות המומות מעובדי העיתון לשעבר בהם הדס ריבק, חגי קראוס, ניצן ליבנה ודדי מרקוביץ'.
ועד עיתונאי מעריב פרסם פוסט מיוחד בדף הפייסבוק שלו לזכרו של חליופין. בהודעה נכתב: "חברות וחברים יקרים. בזעזוע ובצער רב אנחנו נאלצים להודיע על מותו של סרגיי חליופין, שכולנו הכרנו כשומר הלילה של בית מעריב ב-17 השנים האחרונות. אנחנו וההנהלה בקשר עם חברת השמירה, ונודיע על מועד ההלוויה בהקדם.
חן קוטס, כתבת מעריב, כתבה את ההספד לשומר הוותיק בשם הוועד: "ביום שישי בצהריים נודע לנו שסרגיי, השומר המיתולוגי של בית מעריב, שם קץ לחייו. יומיים קודם למותו, ביום שלישי בלילה, נפרדנו מבית 'מעריב'. מדובר בסמיכות זמנים מזעזעת, מעיקה ושוברת לב. סרגיי עבד ב'מעריב' 17 שנה. הכרתי אותו מהיום שהגיע. הוא היה אז עולה חדש מרוסיה. זמן קצר לפני כן, החלים מסרטן. היסטוריון עם ידע כללי עצום שנתקע ב'בודקה', בכניסה לחניון 'מעריב', בגלל קשיי שפה.
אלה דברים ששמעתי בשיחות הקטנות בדרך אל ומעיתון 'מעריב', בעצירות הקצרות בעמדת השמירה. סרגיי היה הקורא הכי נאמן שלי. לא רק שלי, של כולנו. הוא זכר כל כתבה וכל פרט.
זה נשמע כמו קטע מסרט. היסטוריון שישב בעמדת השמירה. האיש שהפך, במותו, לחלק מההיסטוריה העצובה של בית מעריב. ביום שני בערב, פגשתי אותו בפעם האחרונה. חזרנו מכתבה, אריק סולטן, הצלם, ואני ודיברנו קצת. שאלתי מה יהיה איתו עכשיו, כשאנחנו עוזבים את הבניין. סרגיי אמר שהוא לא יודע. "אני כבר לא מפחד", אמר.
ביום רביעי בערב, אלי דסה צילם תמונות אחרונות ב'בית מעריב'. את סרגיי ראיין אחרון. "בספטמבר מלאו 17 שנה שאני פה", אומר שם סרגיי. בעיניים דומעות, איחל הצלחה לכולנו. אחרי דקה, נגמר המקום בדיסק. הראיון עם סרגיי נקטע. סרגיי חליופין, (זה היה שם המשפחה שלו), חי לבד ומת לבד.משך שבע עשרה שנה עברו כל כך הרבה אנשים ליד עמדת השמירה שלו. רבים מהם כבר לא חלק מ'מעריב'. סרגיי נשאר.
המאבק הארוך על עיתון 'מעריב' הפך אותנו אדישים. התעייפנו. המוות המחריד של סרגיי, פתח את הכול מחדש. סרגיי היה השומר של כולנו. יהי זכרו ברוך".