הפרידה הכל-כך מתוקשרת לה זכה ידידי ורעי מאיר איינשטיין שמורה לגדולי האומה. סיקור תקשורתי כמעט חסר תקדים, עממי אך גם ממלכתי, חושף לא רק את האהבה שהרעיף עליו ההמון, אלא גם את ההערכה המקצועית לפועלו של האיש ולמורשתו.

מאיר היה הרבה מעבר לשדרן ספורט. הוא היה עיתונאי מוערך בעל יכולת זיהוי נדירה לסיפורים עיתונאיים שהשכיל להפריד בין עיקר לטפל. אך בל נשלה את עצמנו - מאיר זכה לפרידה שכזו אך ורק בזכות היותו שדרן ספורט מוביל שהפך לאייקון עוד בחייו. ביכולותיו ובסגולותיו ידע לאגד וגם לנכס לעצמו מעמד-על. הוא היה שדרן מרתק, סוחף, תבונתי, אקספרסיבי, תשוקתי ומלהיב.

יתרה מכך, את ארגז הכלים הכמעט אופטימלי השלים איינשטיין בפרפקציוניזם נדיר. מאיר היה האיינשטיין של השפה העברית. הוא מעולם לא ליפסס ולעולם נותר איש התחביר העברי. משפטיו סדורים, ודווקא האימפרוביזציה שבשידורי אירועי הספורט חידדו את המעלה שאליעזר בן יהודה היה מתגאה בה.

ספורט, לא רק במחוזותינו, הוא סם החיים לכלל הציבור, ללא הבדלי מעמדות, מגזרים ואמונה. איינשטיין ידע לשלב בשידוריו את הרצון וכמיהת הציבור לסם הזה. ההמון אוהב כשמתייחסים לאהבתו בכבוד ובעיקר ברצינות, ואיינשטיין העניק לו את מבוקשו משום שמעולם לא ראה באף ענף ספורט או משחק כזה שאפשר להתייחס אליו בזילות. העובדה ששילב גם עיתונאות ואילף את הצופים והמאזינים לגחמותיו העיתונאיות הפכו אותו למוביל דעת קהל. יכולותיו ומיומנויותיו הוורסטיליות איפשרו לו להיות מגה-שדר, האיש שיצר כדורגל, כדורסל ואתלטיקה. מעמדו הותיר אותו כל הזמן בפסגות: בארץ, באולימפיאדות ותחרויות אתלטיקה עולמיות, בתכניות טלוויזיה דעתניות ובתכניות אקטואליה.

איינשטיין כונה לעיתים "הדיקטטור" בשל נטייתו להבניית המציאות, לעיתים מדומיינת ולעיתים אקסטרימיסטית. הדעתנות שלו הניעה אותו לייצר יש מאין, ובעיקר להפוך את סימן השאלה לסימן קריאה. היום זה טרנדי, טריוויאלי. כמעט אין שאלות באמנות הראיון. מאיר חיסל לחלוטין את סימן השאלה. הוא האיץ את התהליך עד שהפך כמעט בעל זכויות יוצרים בסוגה הזו. הוא היה בשידוריו מעין תוכנה אנושית בלתי מפוענחת. דהירה נטולת אגו, שעטה ללא מניירות, ריצה ללא האטה, ובעיקר - מוצר מוגמר. אריזה לא מיופייפת יצוקה בתוכן מזוקק.

דיכטר ובהלול, היום (צילום: חדשות 2)
חבר הכנסת זוהיר בהלול | צילום: חדשות 2

את המורשת הזו הותיר בידנו. עוד נצמיח במחוזותינו שדרנים מעולים, אך הם יצטרכו לשנן היטב את המורשת האיינשטיינית. בלעדיה אף אחד לא יתקרב לשלושת הטנורים – איינשטיין ז"ל והשניים שייבדלו לחיים ארוכים יורם ארבל ורמי וייץ. מאיר ניתק את עצמו מהטריו, אך מורשתו החשובה תיוותר בקרבנו לעולמים.

עוד על מאיר איינשטיין ב-mako תרבות: