בר היקרה,
אנחנו לא מכירות, אבל נראה לי שאני יכולה קצת לעזור לך. מהרגע שקראתי שנכנסת שוב להיריון חצי שנה אחרי שילדת חשבתי לפנות אליך, כי בתכלס זו הפעם הראשונה בחיים שיש לי במשהו יתרון עלייך: אני עשיתי כבר את הקטע הדפוק הזה של אחים צמודים, יש לי ניסיון ואני יכולה לענות לך על כמה שאלות שבטח יש לך.
אל תתנשאי מעליי, לפני שנה בערך כתבתי גם לחברה שלך נינט, היא עברה לאמריקה ואני נתתי לה קצת טיפים ככה איך להשתלב יותר בקלות. והנה הגיעה השעה ויש לי גם מה ללמד אותך, בר, וכמו שאמרתי אז לנינט – מה שאת רוצה לקחת מזה תקחי. אז הנה מדריך קצר בנושא, ממני אליך ובאמת בכיף. ואם שום דבר מזה לא רלוונטי אליך, את מוזמנת לגמרי להעביר למטפלת שתקרא.
1. זה לא הולך להיות קל
אחים צמודים הם כמעט כמו תאומים. כולם יגידו לך את זה, ויש כאלה שגם יגידו לך שאחים צמודים זה יותר קשה מתאומים, ואת תעופי על זה כי זה נחמד לתפוס תחת על הורים לתאומים. הבעיה עם אחים צמודים זה שבניגוד לתאומים, הם לא בדיוק באותו גיל או שלב התפתחותי, ואז כשאחד מהם לומד ללכת הוא יכול להתרוצץ ולהתרחק כשאת בדיוק מאכילה את השני, וזה בעייתי, בעיקר כשאת אחרי הצהריים איתם לבד כי האבא שלהם חוזר מאוחר מהעבודה אבל את האמא אז מה כבר יש לך לעשות חוץ מלהיות עם הילדים. אה, בעצם אולי אצלך זה פחות יהיה ככה.
גם בשעת ההשכבה זה יכול להיות לא פשוט, בעיקר כשאחד מהם יפסיק לנוח צהריים ואז הם ילכו לישון בשעות שונות ופתאם את תגלי שהופ, כל יום בין שש וחצי לשמונה וחצי בערב את עסוקה בהשכבות. והכי גרוע, מה את עושה עם התינוק כשאת תקועה בתור לקופה בסופר והפעוט חייב דחוף לשירותים? בעצם אולי את לא כזה עושה סופר, או לפחות לא עם תינוק, אז לא משנה.
בכל מקרה, יהיו לך הרבה רגעים מאתגרים. אולי קצת פחות משהיו לי, טוב אולי הרבה פחות, אבל בטח יהיו לך כמה. הנה משהו שכמה שאת יפה עשירה ומפורסמת לא הולך לשנות - את הולכת לשמוע את המילה "אמא" נאמרת כפול פעמים בדקה, וזה יכול לחרפן. ברגעים כאלה תזכרי את היתרונות, שהמרכזי ביניהם הוא כמובן "תמיד יהיה להם אחד את השני".
2. תמיד יהיה להם אחד את השני
אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמתי לב שהבנים שלי מדברים אחד עם השני. הם החליפו מילה או שתיים הרבה לפני זה, מן הסתם, אבל בערך כשהקטן היה בן 3 והגדול בן 4 נהגתי איתם לבד באוטו ופתאום שמעתי אותם מנהלים שיחה, לבד, בעצמם, בלי לערב אותי ובלי לפנות אליי. כל הדרך לגן הם אכלו אחד לשני את הראש, זו הייתה שיחה דבילית לחלוטין – משהו על כוחות על של גיבורי על, זו לא קלישאה, על זה הם אשכרה מדברים – ואני הייתי מיותרת בה לגמרי, וזה היה מדהים.
3. שוויון זה לא ערך עליון
למרות שזה יהיה קשה, הייתי ממליצה לך להקפיד לא לדבר אליהם כל הזמן בלשון רבים. אם היו לך שני ילדים משני מינים שונים זה היה עושה את זה הרבה יותר קל, אבל הולכות להיות לך שתי בנות – וזה קשה. אני מרגישה שאני הרבה פעמים פונה אל הבנים שלי כאל יחידה אחת, "בנים", וזה מבאס, הם שני בני אדם נפרדים. מצד שני, אם אני מדברת רק אל אחד מהם אני מרגישה שאני עושה לשני עוול נוראי, הוא הרי גם נמצא פה, למה אני מתעלמת ממנו. לי עזר מאוד להבין שהניסיון להתייחס שווה או לחלק הכל שווה בשווה הוא לא בהכרח תמיד נכון או תורם. הן לא צריכות שתתני להן אותו הדבר, כל אחת מהן צריכה שתתני לה את מה שהיא צריכה.
אגב, להלביש בתלבושות תאומות זה הכי לא קול, אבל תאמיני לי שיש מקרים בהם זה ממש יעזור לך, כמו למשל בג׳ימבורי צפוף בשבת. אה בעצם לא משנה.
4. אל תרחמי על הקטן
האח הצעיר לא תמיד מפסיד מהעסקה, לפעמים הוא מרוויח ממנה. אצלנו למשל הוא לא מקבל הרבה בגדים חדשים כי הוא יורש את הרוב מאח שלו, אבל הוא התחיל ללעוס מסטיק בגיל שלוש וחצי, למרות שלבכור הסכמנו רק בגיל 4. גם תכניות הטלוויזיה והסרטים מתיישרים לפי הרף העליון, ככה שהקטן זוכה ליהנות מכל הטוב שלנינג'גו יש להציע לו, למרות שכשאח שלו היה בגילו הוא עוד היה רואה תכנים אינפנטיליים כמו ג'ורג' הסקרן או דניאל טייגר.
5. את לא הולכת לזכור מי עשה מה, אז אל תנסי אפילו
ביני לבין אחות שלי יש שמונה וחצי שנים, ובכל זאת ההורים שלי לא זוכרים אם הסיפור על הדובי שנשכח במקרר הוא עליי או עליה (עליה, כשאני הייתי ילדה נראה לי שעוד לא היו מקררים פרטיים בבתי החברים בקיבוץ), או מי מאיתנו אהבה להתחפש עם התחתונים על הראש (אני). חשבתי שאני אצליח יותר טוב מהם, אבל האמת שאני גם כבר לא בטוחה מי מהבנים שלי היה טורף זיתים שחורים חריפים בתור תינוק ומי מהם היה זה שהיינו מחקים את הטון הגבוה והצווחני בו היה מסיים כל משפט.
6. במשך תקופה מסוימת זה יעשה אותך פריבילגית
את יודעת איך זה, בר, לא קל לנו הנשים, כי מצפים מאיתנו לעשות הכל, גם להיות אמהות וגם מצליחות וגם יפות וגם אופות, ואף אחת מאיתנו לא מושלמת, נכון? כאילו הא, סליחה, לא משנה. בכל מקרה, אז יהיה זמן בו את תהיי אמא לשתי ילדות נורא קטנות, ואוטומטית את תהיי נורא מסכנה ותזכי למלא פטורים בכל מקום – לא תצרכי להכין שום דבר לארוחה המשפחתית כי יש לך שתי ילדות קטנות (את מכינה בדרך כלל משהו לארוחה המשפחתית? מתה לדעת מה את מכינה), לא יצפו ממך לעזור לארגן את המפגש של החבר'ה כי יש לך שתי ילדות קטנות, לא יצפו ממך לענות לווצאפ כי יש לך שתי ילדות קטנות. אבל אז הבנות שלך יגדלו, ובדיוק כשהן יגדלו החברות שלך יתחילו ללדת את הילד השני שלהן. ואז להן יהיו תינוקות קטנים ולך יהיו שתי ילדות גדולות, ואת כבר לא תהיי הכי מסכנה בחבר'ה. ואז זה יהיה הזמן לעשות את השלישי.
בקיצור, בר, אני לא מקנאה בך, כלומר אני כן, ברור שאני כן, אבל לא בקטע של הילדות הצמודות והשנתיים הקרובות הקשות ביותר שהולכות להיות לך בחיים. סליחה, שלוש שנים. אולי אפילו ארבע. אבל את הולכת לעשות את זה עם הידיים קשורות מאחורי הגב, את לא כמוני קוטרית שצריכה שכל העולם יתעדכן מדי דקה כמה קשה לה, את בר רפאלי, את פייטרית ואת חרוצה ויש לך אומץ ו... יש לך גם כסף. שזה עוזר. ובכל מקרה, אני מאחלת לך ממש מלא מזל טוב ונחת מהבנות, מכל הלב באמת, ואני גם הכי זמינה אם את צריכה עוד משהו או סתם רוצה לדבר עם מי שעברה את זה. מוזמנת ליצור קשר בפרטי.