האחד והיחיד: הסיפור האמיתי של "מנצנצים"

הגיא פינס של העשור הקודם היה ילד בן 11. הוא ישב על ספה, מחברת בית ספר פשוטה מונחת על רגליו, שולחן עם קערה מלאה בנצנצים לפניו, ולצידו, על רקע מסך ירוק חצי-מתפקד עם רקעים משתנים, מתחלפים ידועני התקופה: קרן מור, צחי נוי, אוהד קנולר, ניסים גרמה ונטלי עטיה (רשימה חלקית ביותר). לפלא הזה קראו "מנצנצים".

"מנצנצים" הייתה תכנית ראיונות ביזארית שעלתה לרשת לפני כעשור - תחילה באתר שיתוף הווידאו של סלקום, "היפ", ולאחר מכן ביוטיוב. מאז צברו חלק מהסרטונים פופולריות. כמובן שלא מדובר על הצלחה מטורפת, אך אפשר לומר שבקרב קהלים מסוימים - רובם כנראה חבורות של צעירים אפופי וויד שצופים בסרטונים במצב רוח מבודח במיוחד - הסדרה הפכה לקאלט.

וכמו יצירות קאלט רבות, "מנצנצים" מעלה את השאלה "האם זה אמיתי?". צופים רבים תהו האם מדובר ביצירה מודעת לעצמה בה הילד-מנחה דניאל משתתף כשחקן, או בהגשמת חלום אמיתית של ילד חדור אמביציה עם כוכבים בעיניים. ואם זה אמיתי - איך הצליח דניאל להביא את כל המפורסמים האלה לתכנית שלו, שלא לומר - לחדר שלו?

את התשובה לשאלה הזאת לא יודעים לספק אפילו האורחים. "אני מקבלת מדי פעם ריקושטים של אנשים ששואלים אותי מה זה", מספרת קרן מור, כוכבת הפרק הנצפה והמוכר ביותר בסדרה. "אני עונה להם באותה שאלה: מה זה היה?".

"זה היה אולפן חצי שקוף בבניין משרד מרשים", מספר השחקן תומר שרון, שהתארח בפרק ארוך, סוער ומצחיק במיוחד של הסדרה. ננסי ברנדס דווקא זוכר היטב "חדרון קטן בדירה של בחור צעיר", ומספר על חוויה קצת לא נעימה במיוחד: "הזמינו אותי, אז התארחתי, ולא אשכח שקיבלתי תה ולא היה להם סוכר. לא היה שום אולפן, אני יכול להגיד לך שהמחסן גרוטאות שלי יותר מפואר מהחדרון הקטן שבו התראיינתי. הייתה שם ספה משוק הפשפשים ולילד לא היה מושג באמת מי אני, ובכל זאת הוא ראיין אותי". 

נצנוץ ראשון: היוצר שגיא בורנשטיין

"הכל אמיתי", פוסק שגיא בורנשטיין, שהיה אחד מיוצרי הסדרה וחי היום בברלין. "דניאל נפגש עם המפורסמים, כתב ושאל את השאלות שבמחברת, וקיבל תשובות מצוינות ומפתיעות מהמרואיינים. את ההשראה לתוכנית הוא קיבל מהתוכנית 'לימוזינה' של גיל ריבה (ששודרה בין 2002 ל-2005 - א"ס). גם שם המנחה שובה הלב מצליח לסחוט וידויים אותנטיים בזכות המראה התמים שלו, אבל מתחת למעטה הכאילו-ילדותי, חבוי ילד חד וחריף ובעיקר בעל תזמון קומי מצוין".

איך הכרת את דניאל? 

"פגשתי אותו במקרה יחד עם שותפי אבי חסון במסעדת 'שמשירי' שבבעלות סבו וסבתו של דניאל. הייתה חופשת פסח, ודניאל עזר בהגשה לשולחנות. בין מנה של גונדי למנה חורשט, שוחחנו עם דניאל וגילינו שלילד יש כישרונות ורעיונות רבים. עזרנו לו עם ציוד מצלמה וחדר עריכה וזה מה שיצא. כל המצולמים שהגיעו לחדר של דניאל היו אדיבים ושיתפו איתו פעולה. רובם גם לא דרשו שכר או תמורה כלשהי".

איך היה לעבוד עם ילד בן 11? המשפחה שלו לקחה חלק בהפקה? 

"אבא של דניאל בהחלט עזר בהפקה, וגם אמא שלו ואחיו. הצילומים היו נעימים ונינוחים ומעונה לעונה אפשר לראות איך דניאל מתמקצע ביכולות ההגשה והראיון שלו. במפגש הראשון עם ריקי בליך הוא עדיין מהוסס, ובפרק עם תומר שרון אפשר להבחין שדניאל בשיאו ושולט בשידור בווירטואוזיות". 

אתם עדיין בקשר? 

"לצערי דניאל נעלם לאחרונה ולא שמעתי ממנו, שמעתי שהוא חזר בתשובה. אולי כמו אורי זוהר. אבל אני באמת אשמח לדעת מה איתו ואיפה הוא היום".

נצנוץ שני: התסריטאי מעוז דגני 

"הבוסים שלי איתרו את הטאלנט", נזכר מעוז דגני, עיתונאי לשעבר (בין השאר עורך ב-mako) ואיש תוכן ופרסום שעבד באותה תקופה תחת בורנשטיין וחסון ב"לופ" ושימש כתסריטאי הסדרה. "ניסינו להביא כל מיני רעיונות נחמדים לתוכן, כל הטרנד הזה של סדרות רשת היה לגמרי בחיתוליו. גילינו שמאוד קל להביא סלבס, וכמעט ולא משנה מאיזה קליבר. כמובן שהיו כאלה שנגנבו מזה שילד יראיין אותם והיו כאלה שזה לא בא להם טוב. אני אתן לכם לנחש לבד מהסרטונים מי פחות ומי יותר".

מה היה המקום של דניאל בתוך ההפקה? 

"אני בעצם הייתי התסריטאי הראשי של 'מנצנצים'. דניאל תרם שאלות, אבל את רובם עד כמה שזכור לי אנחנו כתבנו. וכמובן שהמצאנו את הפתיח המפורסם שלו, 'בואו נקבל את האחד והיחיד...'".

הנצנוץ הסופי: המנחה דניאל חן

"זה היה מרגש", נזכר דניאל חן. הוא בן 21, ומספר שאכן התקרב מאז לדת ושהוא עדיין עובד בעסקי המשפחה: אז זה היה במסעדת "שמשירי", והיום בסניף של "שטיחי כרמל" בכפר סבא. "הייתי בן 11, עזרתי לסבתא שלי במסעדה - מלצר התפטר, אז עזרתי להוציא מנות. טיפלתי בשגיא בורנשטיין ואבי חסון, ואחרי כמה שבועות קיבלתי טלפון מהמסעדה. אמרו, היו פה חבר'ה שהתאהבו בך, רוצים לדבר איתך, על מה ולמה לא יודע, אבל תגיע. בפגישה הם סיפרו שהם בתחום ושיש להם סטארט-אפ - לעשות סדרה ביתית".

עסקת בתחום לפני כן? 

"תמיד התעניינתי בזה, אבל הם הכניסו אותי לזה". 

איך הייתה העבודה איתם? מי עשה מה?  

"הייתי כותב שאלות, הם היו מצלמים, היינו דואגים למפורסמים ביחד. היה שם שיתוף פעולה יפה. הם נתנו לי כביכול שזה ייראה כמו תכנית ביתית. גם המשפחה הייתה עוזרת, והם קיבלו את הפרויקט הזה באהבה".

התכנית הפכה גם אותך לסלב מקומי.

"באמת הייתי מוכר בכל האזור. עשו עליי כתבה מאוד יפה בערוץ 2. זה היה כיף. זכיתי לפגוש הרבה מפורסמים. הכי ריגש אותי לפגוש את מוסקו אלקלעי, שנפטר מעט זמן אחרי שנפגשנו. הוא היה אצלי בבית, הצחיק אותנו. אחר כך זה היה באמת כאב לב. עד היום אנשים פתאום קופצים עליי, כל מיני מסובבים תל אביבים כאלה, סטלנים שאתה לא יודע מאיפה נופלים עליך באמצע היום. אומרים לי שחולים עליי, יושבים כל החבר'ה, רואים אותי".

ואיך ההרגשה? אתה חושב לנסות לחזור לתחום?  

"אפשר להגיד שעכשיו אני בפרק אחר בחיים. אבל זה מצחיק, זה משמח. אם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לשמח, ו'מנצנצים' זה בונוס משמח".