ויטה קיירס (אמא של קינן): רפאלי במזרח - אך לב ליב במערב

עליתי לארץ בגיל שש. בגיל שבע המחנכת הציעה שאשנה את שמי מוויטה לאביטל כי זה נשמע דומה. סירבתי להיפטר מהשם שלי, אבל עשיתי הרבה מאוד כדי להסתיר את הזרות. מחקתי את השפה הרוסית מחיי, לא יצרתי חברויות עם ילדות שדיברו ברוסית ולפעמים אפילו שיקרתי לאנשים וסיפרתי להם שנולדתי כאן. לא מפתיע שאת חיי בחרתי לחלוק עם גבר בשם יפתח (אין אדם בעולם שאינו ישראלי שיכול לבטא את השם הזה), וכשנולד בני נתתי לו את השם קינן. לפי ויקיפדיה, הנין של אדם וחווה. אם הוא היה בת, הייתי קוראת לה ערבה.

כשתינוק נולד, בטח כשמדובר בילד ראשון, השם שמעניקים לו הוא תרכיז מקודד של כל התקווה והציפיות ממנו. קינן הוא לא רק סטמפה של שייכות, הוא הענף החדש שצומח ממני אל העתיד - והשורש שמחבר אותי רטרואקטיבית לעבר: קינן הוא הערכים הטובים של פעם, בעידן שבו לא המריאו טיסות של שוקולד. אז נכון, לא נולדתי כאן, אבל את קינן ילדתי כאן וכנראה שגם אקבר כאן.

איך זה קשור לבר רפאלי? אמנם החוויות שלנו שונות, אבל גם בר עברה משבר זהות. היא עשתה הרבה כדי להיות שייכת "לשם": ויתרה על צבא, בנתה קריירת דוגמנות בינלאומית, יצאה עם דיקפריו ועוד שלל לא נימולים (אני מניחה), אבל בסופו של דבר, אחרי שכל זה עלה - הכל גם נפל, ובר חזרה למקורות. היא גרה בישראל, מקדמת מותגים מקומיים ונשואה לגבר ישראלי שדומה באופן צפוי לאביה הישראלי. כל החיים שלה כאן, היחידים שמתעניינים בה הם ישראלים ופניה הן אלו שמקדמות את הישראלים החוזרים הביתה בנתב"ג. למה היא מסרבת להיכנע לישראליות? למה ליב?

יכול להיות שעמוק בפנים רפאלי מדמיינת שכפי שהיא הגשימה את חלומותיה של אמא ציפי, ליב עוד תגשים את החלומות האבודים שלה. לליב באמת תהיה קריירה בינלאומית מצליחה, והיא בטח באמת תינשא לכוכב הוליוודי מוערך. כשהעניקה לה את שמה, הלבישה עליה לא רק את התקווה שלה לבתה, אלא ביטאה גם את האכזבות מחייה שלה. אבל ליב עזרא זה שם שנוטפת ממנו זיעת המאמץ לפנות למערב. וככל שהמאמץ הזה ניכר יותר, כך הוא יותר גרוטסקי ונלעג; ככל שהוא מנסה להישמע זר יותר, כך הוא משתרש חזק יותר בלבנט. רפאלי במזרח - אך לב ליב במערב. לו הייתה קוראת לבת שלה תמר עזרא, או אולי אפילו רומי עזרא, הייתה מבטאת לא רק את ההשלמה עם הישראליות שלה, אלא סוף סוף מייצרת איזו קלאסה ישראלית מבית מדרשה.

אין תמונה
הדור הבא יפרוץ מהלבנט. ציפי ובר רפאלי אחרי הלידה

נטע חוטר (אמא של טומי): כשליב ואמיליה יעשו את המידברן

בניגוד לוויטה, לבן שלי קראתי טומי. שנינו נולדנו בארץ, הוא שלושת-רבעי מזרחי, ולשם שלו אין שום קשר לישראליות. לא תום, לא תומי. ולא בגלל שאיימו עליי שזה שורש מ.ו.ת, לא בגלל שאני שוקלת הגירה - סתם כי זה שם יפה בעיניי, שם של מישהו חמוד וחתיך. וכן, אם יום אחד הוא ירצה להסתדר בחו"ל אז אולי יהיה לו קצת יותר קל. ואולי אני לא בונה על קריירת דוגמנות לטומי (דגש על אולי), אבל סביר להניח שבר כן בונה על קריירת דוגמנות לליב. ובואו נודה, יהיה לה יותר קל עם ליב מאשר עם שם עברי, יפה גם הוא, כמו תמר או שירה.

וכן, ליב זה שם יפה בעיניי. הבדיחות עליו במהלך הסופ"ש לעגו לבחירה בשם חו"לי בשילוב של שם משפחה ישראלי-מזרחי. כאילו, אם זאת הייתה ליב דיקפריו אף אחד לא היה מרים גבה, אבל ברגע שזה ליב עזרא, כולם לא מבינים מה היא קופצת עם העלק-חו"ליות שלה, בבחינת "יאללה, יאללה ליב עזרא תזיע עם כולם באיי ג'אמפ בפתח תקווה". אבל מה זה כולם? כולם זה אנה חדד ואדל אלפסי. עברתם לאחרונה על רשימות ילדים בגנים? שם פרטי חו"לי, שם משפחה ישראלי. כמובן שהאנטיתזה היא נח ונעמי, שמות עבריים ישנים שחזרו פתאום (אצל חילונים, לרוב עם טאץ' אשכנזי) ומרגישים כמו געגוע אליטיסטי ומאופק לתקופה אחרת.

בר רפאלי ועדי עזרא (צילום: Splashnews)
ליב עזרא? זרוק אבן בכל קניון ישראלי ותפגע לפחות בשלוש כאלה | צילום: Splashnews

מה שהרגיש פעם כמו גרוטסקה ב"ארץ נהדרת" עם שון דהאן (מהבלוג של מאי), שם שמעיד על פרובינציאליות ונובורישיות, המקבילה הפוראחית לג'יפ ענק, הוא היום סטנדרט כיפי ויפה. כבר ברור שליב עזרא, ממש כמו אמיליה מזרחי, יכולה עוד עשרים שנה להיות דוגמנית או עורכת דין או יוצרת סרטי דוקו אינדי מזרחיים לפסטיבל חיפה. מה שבא לה, הכל מותר לכולם.

התלונות השכיחות על בר רפאלי תמיד היו קשורות לכך שהיא מנסה לברוח מהישראליות שלה. "בחו"ל היא נחמדה לצלמים", עיקמנו אף בכל פעם שסטרה לפפראצי, ונכנסנו בה כשמכרה את תמונות החתונה רק לחו"ל. אז דווקא עכשיו, אפשר לפרגן לה על ליב עזרא. כי אולי ליב מגיע עם ניחוח חו"לי, אבל ליב עזרא? זרוק אבן בכל קניון ישראלי ותפגע לפחות בשלוש כאלה. בר אולי לא העניקה לבת שלה שם עברי, אבל היא כן נתנה לה, אולי בכלל בלי להתכוון, את השם הכי ישראלי שיש.

זכות התגובה לבר רפאלי: