סופי לסטר, ילדה בת 7 מאוסטרליה, רצתה מתנת כריסטמס מאד מיוחדת - היא ביקשה מההורים שלה דרקון מחמד. אביה הסביר לה שזה לא אפשרי, אבל הציע לה לכתוב למישהו שישיג לה אחד. הצעד הזה דירבן את סופי לפנות לסוכנות המדע האוסטרלית כדי לבדוק מה יש להם להציע.
במכתב ששלחה לסוכנות כתבה סופי: "שלום מדען נחמד, שמי הוא סופי ואני בת 7. אבא שלי סיפר לי עליכם. האם זה אפשרי להשיג לי דרקון? הייתי רוצה לדעת אם אתם יכולים, אבל אם לא זה בסדר". כמו כן, סיפרה סופי שהיא מתכוונת לקרוא לדרקון טות'לס (חסר שיניים – הכינוי של הדרקון מ"הדרקון הראשון שלי") אם זו בת וסטוארט אם זה בן. סופי הבטיחה לשמור על הדרקון באמצעות קולר, לשחק איתו בסופי שבוע כשאין בית ספר ולהאכיל אותו בדגים.
בסוכנות המדע לא התעלמו מהמכתב החמוד, והשיבו במכתב שלהם שנפתח בהתנצלות על העועבדה שאין באפשרותם להשיג לה דרקון. "אנחנו עוסקים במדע משנת 1926 וגאים מאד בהישגים שלנו...אבל יש דבר אחד שפספסנו: אין לנו דרקונים", הסביר המדענים, "במשך 87 שנה לא היינו מסוגלים ליצור דרקון או ביצי דרקון".
אבל במקום להיות מאוכזבת, המכתב דווקא עורר השראה בסופי. "כל החברים שלה אומרים שהם רוצים להיות מדענים וסופי גם רוצה לעבוד בסוכנות. היא אומרת שמדענים באוסטרליה יכולים לעשות הכל", מספרת אימה. בסופו של דבר, אחרי שהמכתב הפך לויראלי, החליטו בסוכנות לפצות את המדענית הקטנה והדפיסו לה דרקון, בן דמותו של טות'לס מהסרט, במדפסת תלת ממד. הכי קרוב שאפשר לחלום.