לא תמיד הייתי בקטע שלך. בוא נודה על האמת: לא סבלתי את הפרצוף שלך. פרסונה זחוחה שיושבת בבית קפה בצפון הישן, לא כוס התה שלי. גם על הרפרטואר האמנותי שלך לא עפתי, בין "אהבה מעבר לפינה", ל"האלופה" ועם רזומה עתיק יומין ב"שכנים של צ'יץ'", להקה שהיא סוג של "צעירי תל אביב" מינוס אבק הכוכבים של הערוץ הראשון. שמונה שנים של זוגיות עם המאמי הלאומית רק גרמו לי לצקצק בלשוני ולגלגל אישונים נוכח השם שלך. הנסיך והנסיכה של הביצה, מתאמצים עד כדי הזעה עם הפאסון הכה קולי הזה.
ואז החלטתם להתחתן. לא התרגשתי במיוחד, רק תהיתי מה היא הולכת ללבוש. אבל אחרי חודשים של תהיות, אייטמים חופרים ותמונות פפראצי אינספור, הגיעה הפרידה. היא בטח לא הייתה קלה, אבל בדיעבד, אני יכולה לומר, לפחות לגבי עצמי באופן אישי, מדובר בהקלה. פחות או יותר באותו זמן, פתאום ראיתי בך פנים אחרות: משחקן מיינסטרים עם שם של רחוב לסוג של רוקסטאר מגניב במיוחד גם מבלי שתהיה לך להקה או כישרון מוזיקלי מובהק – רק זיפים ולוק מחוספס, ובעיקר נשמה של אמן מיוסר.
(הילה יחימוביץ')
כשהייתי ילד חלמתי להיות מזרחי. החבר הכי טוב שלי היה מזרחי, האוכל שהכי אהבתי היה ג'חנון והזמר שהכי אהבתי היה תימני. קראו לו יגאל בשן והוא היה האלוהים שלי. לא הבנתי למה נגזר עליי להיות ילד אשכנזי בחברה כל כך מזרחית, אבל נאלצתי להשלים עם זה.
ואז, גילי, אז גיליתי את אבא שלך. אנס מורשע, גנב ועבריין סמים שיצא ונכנס מבתי סוהר כמו שג'ואן ריברס, אללה ירחמה, עשתה ניתוחים פלסטיים. החומר שממנו עשויים חלומות. חלומות בלהה ובעתה. ואולי בגלל זה זוהר היה הזמר הישראלי שהיה לי הכי קשה להתחבר אליו – אבל ברגע שנתפסתי, הבנתי שזה לתמיד. כמעט 33 שנים אחרי שיצא לראשונה "הפרח בגני" הוא עדיין החיבור הכי יפה בין מערב למזרח שנעשה במוזיקה העברית.
ראיתי אותך לפני כמה זמן בסמטה ליד אלנבי. ביקשת ממני כסף. נתתי לך את הסנדוויץ' שקניתי קודם. הדבר הכי רע שיכול לקרות למכור הוא שאף אחד כבר לא מאמין לו שהוא באמת רוצה להיגמל. אתה כמעט שם, אבל נראה לי שהציבור בישראל מוכן לתת לך עוד הזדמנות אחת אחרונה, אחרי הכל ולמרות הכל. אל תגמור כמו אבא, תן לנו ליהנות קצת מהכישרון שלך. מגיע לך, מגיע לנו. אם אייל גולן הצליח להשתחרר מאבא שלו, גם אתה יכול. ואם סלחו לאייל – בטוח שנסלח גם לך.
(עמית סלונים)
כמו כל הדברים הטובים בחיים, לא מיד הבנתי שאני אוהבת אותך. כלומר, איך אפשר? את לא מקלה על אף אחד. הדבר הראשון שרוצים להגיד עלייך זה שאת פרובוקטורית, צעקנית, מחרחרת שנאה, אבל אני לא הצלחתי להגיד את זה אפילו לרגע. זה פשוט לא מחזיק על אישה שכל חייה נלחמת למען צדק. לא רק של מזרחים. של נשים, של בעלי חיים, של תושבי דרום תל אביב, של הפליטים. אין מי שסובל מחוסר צדק במדינה הזו ולא מוצא חמלה אצלך, אבל לאהוב אותך זה לא פשוט. למה לי כל הכאב ראש הזה ועיקומי הפרצוף מהסביבה?
האמת היא, בלי להישמע דרמטית, שאת גיבורת התרבות שלי. במשך 24 שנות קיום, שנתיים מתוכן באקדמיה, מרצים גברים אשכנזים נאמו בפני על שיח מיעוטים, על פמיניזם, על קוויריות, על אידיאולוגיות רדיקליות. מזל שבדור שלי כבר אפשר להגיע עם לפטופ. בכל פעם שגלגלי העיניים שלי עשו עמידת ידיים לאחור מרוב חוסר מודעות, יכולתי פשוט לפתוח פייסבוק ולקרוא את אחד מעשרות הדיונים שהעלית. לקח הרבה זמן להבין שאת מעוררת אצלי דברים שאפילו ההורים שלי הצליחו להרדים לאורך השנים. תמיד ידעתי שאני כועסת, לא חסרות סיבות, עכשיו אני מבינה גם למה ולמה לא אוותר על זה בכזו קלות. פתאום הבנתי שפרנץ פנון קם מהדפים הסרוקים של האוניברסיטה והתעורר אצלך.
(צליל הופמן)
מקווה שלא מפריע לך שאני משתמשת בשם החיבה שלך, שמתנוסס על השרשרת שמקשטת את המחשופים של אמך המפורסמת. אנה וינטור ופארל וויליאמס אולי חשבו שהרעיון לקרוא לך נורת' ווסט הוא גאוני, אבל לי יש תחושה שבניגוד לדודתך קנדל ג'אנר לא תצליחי להתנער כל כך בקלות מהשם המחייב.
קודם כל הרשי לי לברך אותך על השנה הראשונה בחייך, שללא ספק היתה מאוד פרודוקטיבית. עם כל הכבוד לנסיך החננה ג'ורג' ולטיולים שלו ברחבי אוסטרליה באוברול ג'ינס, את כבר הספקת לבקר בכמה מהאתרים המתוירים בעולם – בבירות אירופה הקלאסית, בדרום אמריקה ובצוואר הרחם של קים קרדשיאן. אם זה לא מספיק, ב-15 החודשים הראשונים שלך על פני כדור הארץ גם למדת ללכת ולשחות (לאו דווקא בסדר הזה), הצטלמת בעירום מלא ל"ווג" (ולא פספסת הזדמנות להשתין על אבא קניה בצילומים), דגמנת "שאנל" למגזין של קארין רויטפלד (תחת הכותרת "אף פעם לא מוקדם מדי") וקיבלת במתנה בגדי מעצבים יקרים, למבורגיני זעירה ועגילי יהלומים של לוריין שוורץ. מה אמרת, ג'ורג'? אתה פגשת וומבאט? זה חמוד.
(קרן בר לב)
סלח לי על ההפרעה. אני יודע שאין לך יותר מדי זמן לשבת במקום אחד בימים אלה, אבל הרגשתי צורך לומר לך כמה מילים. אחרי הכל לא היו הרבה אנשים בשנה החולפת שאחריהם רדפו במקביל כל סוכנויות הביון המובילות במערב, עורכי דין, ציידי ראשים, מומחי אבטחה והרוח של סטיב ג'ובס. מכיוון שאתה אדם מסודר (רואים לפי החלוקה לתיקיות), לא אטרח לשאול אותך האם כל הבלאגן הזה היה שווה רק כדי שתוכל להראות לנו את העורבני החקיין של ג'ניפר, ברור לי שהתשובה היא חיובית. 1,500 מאסרי העולם שמחכים לך עכשיו הם קורבן קטן לעומת השיעורים שלימדת אותנו.
אז תודה. תודה שהזכרת לנו את חוסר הפרופורציות המשווע בין בעלי האמצעים ובין האנשים הפשוטים, בין מי שיש להם יכולת לאיים על כל בלוגר על פני הגלובוס בפשיטת רגל ואיבוד גפיים, לבין מי שתמונותיהם מהסקסטינג האחרון עם החבר שוכבות להן כנראה בנחת באחד מהשרשורים הפחות פופולאריים ברדיט. תודה גם שהזכרת לנו שלמרות כל האיברים המתנפנפים ב-HBO, אתרי הפורנו ושיר אלמליח, אנחנו עדיין לא מסוגלים לשלוט בעצמנו כשיש חשד סביר לפטמה מפורסמת - גם אם הבעלים שלה ממש לא רצתה לחלוק אותה איתנו. והכי הרבה תודה על ההוכחה שכל הסכמי המשתמש הנוראים שהסכמנו להם מבלי לקרוא, כל הפריצות וכל הגניבות הקודמות, לא ימנעו מאיתנו לשתף את הדברים הכי אינטימיים שלנו גם בפיתוח הלוהט הבא.
(אילן קפרוב)
אני חייבת להתחיל בווידוי שעלול להכעיס אותך, לא לקחתי אותך יותר מדי ברצינות עד השנה האחרונה. היית מבחינתי עוד אחת ממכונות הלהיטים החולפות ברדיו, ואז הוצאת את הקליפ לסינגל Drunk in Love ולא יכולתי להתעלם מהדיבור שנוצר סביבו וסביב האלבום החדש. צפיתי בו שוב ושוב, ונפלתי אל תוך המקום הזה, המקנא-מאוהב שבי. שנאתי אותך, אבל רציתי להיות את.
משם הכל הידרדר. למדתי בעל פה את צעדי הריקוד של Partition, ואף ניסיתי להימרח גם אני על כיסא חשפנית שכזה (מאולתר מערימת כריות), אירוע שהסתיים עם סימן כחול במצח מהברך שלי (אל תשאלי). שמעתי את Blow וחשבתי לעצמי: 'האישה הזאת שרה על איך היא לא יכולה לחכות עד שתחזור הביתה ובן זוגה יירד לה, זו אישה כלבבי'. השיא היה, כמובן, לראות הופעה שלך. התמזל מזלי להיות באחת כזו באמסטרדם. חיכינו, שתינו, עישנו, ולבסוף עלית. מאבקים קלים בין ההולנדים הגבוהים, כדי למצוא זווית בה אצליח לראות אותך ולא רק בבהייה במסכים, השתלמו, ובעיניים נוצצות עמדתי שם. רקדתי, שרתי, צרחתי, צילמתי, מה לא. הבעיה היחידה הייתה, שקצת, איך נגיד... התאכזבתי.
(ערגה שילוני)
כמו כל הסיפורים היפים, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אהבות ממבט ראשון הן לא הקטע שלי, גם לא בחורים סטלנים, אבל דניאל ("פריקים וגיקים"), היה שונה. היה לו לב זהב והומור סקסי. גם לך היה פעם ג'יימס, זוכר?
15 שנה עברו מאז, שנינו התבגרנו והשתנינו, אבל השנה האחרונה הציתה מחדש את האהבה. השנה הבאת את דמות הגאון המטורף שלך לשיאים חדשים, שכללו בעיקר התקפי מאניה בחשבון האינטסגרם שלך ומשחק בסרט אינדי שמבוסס על ספר שכתבת, כמובן. כל בוקר העלית תמונה שלך במיטה (סדינים לבנים, איך אתה יודע שאני אוהבת?) ואיחלת בוקר טוב. בנות אחרות (וצעירות) אולי קיבלו ממך הצעות ישירות, אבל אני לא מתרגשת. ידעתי כמה אתה נחשק. ואיך אפשר להאשים אותן? אתה יפה, אתה מצליח, אתה דוקטורנט, אבל בינינו היה משהו מיוחד, או כמו שטיילור סוויפט שרה: You Belong With Me.
היה שלום, ג'יימס. אני מקווה שהבחורה הבאה שתכיר תוכל להכיל אותך, אבל אני גם קצת מרחמת עליך. אולי יום אחד נחזור, אבל תצטרך להתבגר קצת קודם. מקווה שזה יקרה השנה.
(סיון מזרחי)
מה המצב, דנית?
קשה להאמין שעד הקיץ שעבר היית רק עוד זמרת חתונות אנונימית (וירטואוזית אך אנונימית), ובזכות פרסומת אחת הפכת לאחת הסלבס המובילות בארץ – מגה סטאר לפחות כמו ג. יפית. בתור אחד שעוקב אחר מפעל חייך עוד מהימים שהיית ילדה קטנה ואמא שלך הכריחה אותך לאכול פחם, היה ברור לי שזה רק עניין של זמן עד שכל הכאב האגור הזה יפרוץ החוצה, ותמיד ידעתי שהרגע שלך לזרוח יגיע. היו חייבים לגלות אותך, כי את פשוט תמיד היית כל כך, ובכן, נוכחת.
והנה הרגע שלך הגיע והשנה התעלית על עצמך והפגזת בפרסומת חדשה אפילו עוד יותר מוצלחת מהקודמת. הביקור המתוקשר שלך בחוות בריאותא הוא הרבה יותר מפרסומת, זו יצירת מופת פוסט-מודרנית פילוסופית ומלאת רבדים. גם חשנו משועשעים בזכות הפאנצ'ים הקורעים וגם חשנו מפונקים בזכות נוכחותך הכובשת. בעידן בו פרסומת היא מילה גסה, את קמת והמצאת מחדש את הז'אנר. אז ברור לי שכאמנית בסדר גודל שלך לא קל לחלטר בפרסומות. בהשכלה שלך את הרי ג'אזיסטית ואני בטוח שהאינטגרטי האמנותי שלך קצת מעיק עלייך, אבל בחיאת, הקהל שרוף עלייך. לא אכפת לו אם תמכרי כפכפים או משקפים (מוצר צריכה בסיסי!), העיקר שהוא יזכה לראות אותך על המסך, כי בכל זאת בסוף את הפנים של הפרסומת.
גם לך זה יוצא משתלם כמובן, מחד גיסא כלכלי ומאידך גיסא מאוד כלכלי. אז תעשי טובה ואל תעלמי לנו מהפריים, נשמה. לא נתנגד גם לטוק שואו משלך או שעשועון ריאילטי נושא פרסים. כל עוד את שם, גם אנחנו.
(ניר סלונים)
רבות דובר לאחרונה על הקאמבק של אחיך דן והמעגל שלו, אך לפחות בשבילי, הקאמבק האמיתי שייך השנה לך - גם אם לא מדובר באחד שגרתי.
היה זה מתישהו בקיץ הקודם - ובנסיבות שהשתיקה יפה להן - שמצאתי את עצמי משוטט בעמוד הפייסבוק שלך. פרסונות פייסבוק של סלבס מאירות אותם לא פעם מזוויות אחרות מאלה שלמדנו להכיר: משמשות פלטפורמה לרטינות פוליטיות, חושפות קריירות אלטרנטיביות או סתם מספקות הצצה לחייהם הפרטיים. אך במקרה שלך יגאל, ההפתעה הגיעה מכיוון קצת אחר: הפרופיל שלך כולו הוקדש לסטטוסים מטופשים עד כדי הברקה, שהגיעו בצורת משחקי מילים מאולצים ובדיחות קרש נמוכות במיוחד, ולמעשה היוו המשך ישיר לקריירה שלך ב"פספוסים".
(יאיר ניקוליבסקי)
יו באבי, מה קורה?
אני אבוא לך קצת "כבד", אני מקווה שאני לא אהרוס את הסבאבי. ראיתי את הקליפ שלך "כוכבים". וואו. בועט כמו פרק של "שוברי גלים".
תראה יהב, השנים יעברו, פצעי הבגרות יתייבשו ואתה תהיה פחות כועס. או לפחות תפסיק להעמיד פני כועס בשביל צפיות. הרגע הזה של "כוכבים", אני מבטיח לך, לא ידובר כרגע בו התחילה "המהפכה". למרות הפרצופים הכועסים שניסית לעשות "כוכבים" הוא לא "god save the queen" של הסקס פיסטולס. רגע, אתה בכלל יודע מי אלה הסקס פיסטולס? הם היו מחלוצי הפאנק בשנות ה-70, תקופה הרבה יותר טובה להיות מרדן כמוך.
(רותם קפלינסקי)